יהודי שחוגג את חג המולד זה דוחה
אני שמח שהגויים חוגגים את חגיהם, אך דוחה אותי לראות יהודים שחוגגים חגים נוצריים. מה עונים לאנשים כאלו? שאף אחד לא חוגג בשביל אחרים בתחומים שחשובים לו
בשנות השישים אסר בית המשפט העליון של ארה"ב על קיום תפילות בבתי הספר הציבוריים. האמריקנים הם ברובם אנשים דתיים, וההחלטה הזו הכעיסה אותם. עד היום, שני שליש מהם רוצים להחזיר את התפילות לבתי הספר, אבל גם בארה"ב השופטים חושבים שהם יודעים יותר טוב מהעם. הממסד היהודי באמריקה תמך בבית המשפט ונאבק כנגד תפילה בבתי הספר, כדי שילדים יהודים הלומדים בבתי ספר כלליים ירגישו בנוח. אך הרבי מלובביץ' התנגד להחלטה הזו: גם גויים, אמר הרבי, צריכים להתפלל.
אף אני שמח שגויים מתפללים, לפי מנהגי דתם. אני גם שמח שהם חוגגים את חגיהם. עדיף בעיניי נוצרי מאמין, החוגג בכנות את אמונתו ואת חגיו, על פני אתאיסט ממוצא נוצרי הרחוק מאלוקים. יותר מזה: כשאני עוקב אחרי ההתרחשות התרבותית בארה"ב ובאירופה, נדמה לי שהנוצרים המאמינים הם בעלי הברית האחרונים שלנו. הנוצרים האוונגליסטים הם התומכים הכי גדולים של מדינת ישראל. אוניברסיטאות קתוליות הן האחרונות שלא נכנעו לאופנה האקדמית הפוסט־מודרנית של פירוק העם, המשפחה והחברה.
לארי ג'פרסון
צילום: AP
אני שמח שהגויים חוגגים את חגיהם, אך דוחה אותי לראות יהודים שחוגגים חגים נוצריים. כשאני רואה יהודי החוגג את חג המולד, קיבתי מתהפכת. היהודי עם האשוח אינו מבין מדוע. צריך להיות פלורליסט, הוא אומר לי, צריך לקבל גם את תרבותם של אחרים; למה אתה כזה סגור?
מה עונים לאדם כזה? שאף אחד לא חוגג את החגים של אחרים בתחומים שחשובים לו. אף אחד לא יוצא עם אשתו למסעדה מפוארת כדי לחגוג את יום הנישואין של אדם זר. אנשים מוכנים להיות פלורליסטים עד הקצה רק כאשר לא באמת אכפת להם מכל העסק. הם לא יחגגו את חגיהם של אחרים בדברים שחשובים להם. איש מרצ הרי לא יחגוג בנדיבות עם שכנו את ניצחון הליכוד.
זה נכון לא רק לגבי תחומים חשובים, אלא אפילו בנוגע לספורט. משום מה, התרבות הרווחת היום, הרומסת כל זהות, מאשרת זהות מוצקה דווקא בתחום הספורט. רק שם מותר להפריד בין נשים לגברים, רק שם מותר להזדהות לחלוטין עִם העם שלך, רק שם מותר להתמסר לחלוטין לקבוצה אחת ולהזדהות איתה. ייתכן שזה ההסבר לעוצמה המטורפת של ההתמסרות לאהדת קבוצות ספורט בימינו. יש אנשים שדווקא בספורט מוצאים את הזהות שחשובה להם, ושם לעולם לא תראה אוהד הפועל שצוהל ביום חג של בית"ר. אין זה אומר שאני משווה חגים דתיים לספורט. להפך; החגים שלנו חשובים פי אלף. אם לחגים השטותיים של קבוצת הכדורגל שלך אתה קנאי, איך אתה מוכן לבוז כך לחגים של אמונת אבותיך, ולהשוות אותם לחגים זרים?
יש אנשים שבכלל לא מבינים על מה אני מדבר. הם אומרים לי: אני נהנה מגפילטע פיש של אבותיי וגם מקוסקוס ומסושי, למה לא לערבב? כי זה מה שהחגים בשבילם: פולקלור עממי, עם דגש חזק על אוכל. התרבות הפופולרית של המאה ה־21 מנסה לבלוע את החגים, על המסר הרוחני הייחודי של כל אחד מהם, ולהפוך אותם לרצף ריגושים מסחריים טבולים בשמן. לכל חג הצמידו סמל מסחרי, שאין לו שום בסיס אמיתי בתורתנו. ראש השנה הוא חג התפוח בדבש, פורים הוא חג התחפושות, חנוכה הוא חג הסופגניות והפסטיגל. רק יום הכיפורים מצליח בינתיים לעמוד בפני חרושת הפולקלור הממוסחר, כי אין בו אוכל. אבל גם אותו מנסים להפוך לחג האופניים.
פעם עשיתי מילואים בחנוכה בחמת־גדר. אחרי פליטת הכדור השלישית בפלוגה תוך יומיים, הביאו קצין מהאוגדה לנזוף בנו. הוא נקט בטכניקה הצה"לית הידועה להתמודד עם בעיות: לעמוד ולהקריא שורה ארוכה של נוהלי בטיחות. אחד הנהלים היה "אסור להדליק אש בחדרים". הקצין ניסה לחשוב על דוגמה להדלקת נר בחדר, ואמר: "למשל, אם אתם רוצים להדליק נר של קטורת מהודו". וזאת בעיצומו של חנוכה. חשבתי אז שהיוונים ניצחו. אבל מי שבאמת ניצחה היא הרדידות התקשורתית, שהפכה את החגים שלנו לעיסה של פולקלור רדוד. אם הוראות הבטיחות היו מזהירות מסופגניות (לא רעיון רע, דרך אגב), הקצין היה נזכר מיד שהיום חנוכה.
יהודי שחוגג את חג המולד אינו פלורליסט, אלא אדיש. הוא הרי לא באמת חוגג את יום ההולדת של משיח הנוצרים. הוא חוגג עוד הזדמנות למסיבה של קיטש, כמו שרואים בטלוויזיה. הוא מסוגל לחגוג את החג הזה, רק משום שהוא לא מבין אותו. כאדם מאמין, אני מסוגל להבין את העומק שרואים הנוצרים בחגיהם. ולכן לעולם לא אחגוג אותם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם