מתקרב לחיזבאללה: פוטין הוא ידיד של אין־ברירה
ההפצצות הנפשעות בסוריה הן חלק ממהלך שנועד לגרש את האוכלוסייה הסונית ולהחליפה בשיעים. ישראל צריכה לראות בפוטין ידיד של אין־ברירה, ולהיערך לעליית מדרגה ביכולות חיזבאללה
נדמה שאין גבול לדרגות הרוע שהמלחמה בסוריה יכולה להידרדר אליהן. מה שנחזה בחודשים האחרונים ומגיע לשיאו בימים אלה בחאלב הוא מהלך של גירוש האוכלוסייה הסונית משטחים נרחבים בסוריה, כאשר המטרה היא אכלוס היישובים הנטושים בשיעים שמיובאים, לפי הדיווחים, בעיקר מעיראק. זה כאילו שמלחמת העולם הראשונה אף פעם לא הסתיימה. הבט צפונה בחלחלה. זה קרוב. אלו אוכלוסיות שיש איתן לישראל מגעים של עימות זה עשרות שנים. התוכנית הנפשעת הזו מתבצעת על ידי הברית של רוסיה, איראן ו"סוריה" של אסד. איראן מחולקת למיליציות שיעיות, וללוחמי ארגון חיזבאללה.
הפרשן הרולד רוד, שמנתח את ההתפתחויות הללו, מסתמך על נתונים ודיווחים שמתפרסמים בעיתונים כמו ה'אובזרוור' הבריטי ודוברים לבנונים. מהלך של מהפכה דמוגרפית קיצונית כל־כך מסביר את התמשכות המערכה באזור חאלב ובאזורים אחרים, כאשר הכלי העיקרי הוא הפצצות מהאוויר נגד האוכלוסייה האזרחית. ההכרעה המבוקשת איננה צבאית, אלא דמוגרפית. סוריה עתידה להפוך בעיקרה למדינה שיעית.
ההתנקשות בשגריר רוסיה באנקרה בהחלט תואמת את האסטרטגיה של נשיא רוסיה פוטין. זה אירוע כל כך דרמטי, עד שהוא מסיח את הדעת מהעיקר. הוא גם מעניק לרוסיה, הצלע הדומיננטית בברית המשולשת, מוטיבציה להחרפת המלחמה נגד האוכלוסייה הסונית במרחב דמשק־חאלב. לפי הפרשנות של רוד, הכוונה היא לעקור מהיסוד את האוכלוסייה הסונית במערב סוריה עד גבול לבנון. איראן שואפת לרצועה טריטוריאלית שיעית טהורה, שתגיע עד חופי הים התיכון. כך היא תשלים את הקשת השיעית מטהרן, דרך עיראק, סוריה ולבנון.
כבר דובר רבות על כך שהאסון בסוריה הוא תולדה של מדיניות הנשיא היוצא אובמה. מנגד, השבוע הפך דונלד טראמפ רשמית לנשיא הנבחר, אבל אין לו בעצם מה להגיד נוכח ההתרחשות בסוריה. ארה"ב איבדה את היכולת שלה לרסן את הכוחות במזרח התיכון.
כדאי להתרכז במה שקורה בסוריה, כי זה משליך על יחסי ישראל עם רוסיה. פוטין הוא ידיד של אין־ברירה. החיוכים מאולצים. מנהיג שמוביל מהלכים קיצוניים כל־כך נגד אוכלוסייה אזרחית, ובנוסף מתקרב יותר ויותר לחיזבאללה - הוא לא בדיוק ידיד. לפני חודש התקיימה פגישת תיאום בין קצינים רוסים למפקדי חיזבאללה בדמשק ובבגדד. כך פורסם בעיתון לבנוני. זו פגישת תיאום ישירה ראשונה מסוגה בין בכירים רוסים לבכירים מחיזבאללה. האם הפגישה הזו נועדה רק כדי לתאם את מהלכי מתקפת ההכרעה על חאלב, שאותה ראינו בשבועות האחרונים? אלו פגישות תיאום מהסוג שישראלים מקיימים עם בכירים רוסים מדי פעם.
לפי ניתוח של יוסי מנשרוף בנייר שכתב למכון בסא"א, שיתוף הפעולה הרוסי־חיזבאללאי עלול ליצור עליית מדרגה ביכולות של חיזבאללה להתמודד עם כוחות מיוחדים של צה"ל ולבצע פשיטות התקפיות. צה"ל כבר מזמן נערך לאפשרות שבעימות הבא ינסה חיזבאללה לתקוף בשטח ישראל. אבל מה שכבר רואים בשנה האחרונה זה שחיזבאללה נהנה ממטרייה אווירית חלקית של רוסיה. מאז הצבת טילי הנ"מ הרוסים החדישים בסוריה, ישראל תוקפת פחות מהאוויר.
הברית הזו של רוסיה, סוריה האסדית, חיזבאללה ואיראן, מבשרת החמרה במצבה של ישראל בגבול רמת הגולן. זו לא תהיה התפתחות מידית, אבל אם צריך לנחש היכן יתרחש העימות הבא בין ישראל לחיזבאללה - הוא בהחלט יכול לפרוץ בזירה הסורית ולא הלבנונית.
עם זאת, מרחץ הדמים וגירוש האוכלוסייה בסוריה מלמד שניחושי העתיד הם בעייתיים מאוד. המציאות כל כך חמורה ונזילה, שלא נראה שיש מישהו שבאמת שולט במצב ויכול להציב מטרה סבירה ולומר 'השגתי אותה'. גם לא פוטין. האם ארגוני המורדים הרצחניים, מסוגם של דאעש ואל־נוסרה, מסוגלים למנוע מחיזבאללה להגיע למרחב הגבול ברמת הגולן הסורית? חשוב להגיע להבנה ברורה עם רוסיה על מרחב טריטוריאלי מסוים שמהווה אינטרס ביטחוני של ישראל, ושאם כוחות שיעיים כמו חיזבאללה או משמרות המהפכה האיראניים יגיעו לשם, הם יושמדו.
החידה הגדולה היא מה הערבים הפלסטינים מבינים מכל מה שהם רואים מעבר לגבול בסוריה. גם ערביי ישראל וגם ערביי אבו־מאזן וחמאס. מבצעי הגירוש וההשמדה בסוריה מאפילים כבר על מופעי הראווה של רציחות המוניות וכריתת ראשים בסגנון המדינה האסלאמית. בעוד שמופעי האכזריות של דאעש היוו ניצוץ תעמולתי שהצית את דמיונם של מוסלמים במערב, כולל של חלק מערביי ישראל, זוועת חאלב וגירוש הסונים מטילים אימה. האם זה אומר שמישהו בקרב הפלסטינים שממערב לירדן לומד להעריך את שלטון החוק והביטחון של ישראל? בואו נקווה שמשהו בכל זאת מחלחל לתודעה. אם כי מעללי באסל גטאס לא בדיוק מראים את זה.
האם ישראל וארה"ב יודעות כיצד להתנהג מול אזורים נרחבים שהפכו לחור שחור מבחינת שלטון החוק, הביטחון וערכם של חיי אדם? לא ברור שההיגיון שהיה מקובל בעבר עובד. לכאורה כשהכול נזיל, זו עת לניצול הזדמנויות. הנשיא הנבחר טראמפ משדר רק דבר אחד: שהוא מוכן לערער את הסטטוס־קוו. לא נראה שהוא או מישהו מהאנשים שמינה לתפקידים הבכירים בממשל יודע לגבש תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח למזרח התיכון.
במצב כזה יכול להיות שהדבר היחיד שבאמצעותו טראמפ יוכל להפגין את המהפך בגישתו, זה העברת שגרירות ארה"ב לירושלים. אם נגזר לחטוף פיגועי ירי, סכינים ואבנים - מוטב שזה יהיה תמורת מהלך מדיני היסטורי.
לפי כל הסימנים, עליית טראמפ והתחושה ששלטון הימין יציב ושלטון אובמה מתפוגג, פותחות אופציות לחשיבה חדשה בנוגע לנושא הפלסטיני. הימין, בחיזוק א"ב יהושע, מניח על השולחן מהלך של 'סיפוח' - החלת החוק והריבונות הישראלית על שטחי C ביו"ש. מהלך על פי הדגם של חוק הגולן מלפני 35 שנה. יכול להיות שתהיה תחרות של תוכניות 'סיפוח'. אפשר לראות את לפיד או את הרצוג מציעים סיפוח משלהם, אבל כזה שנוגע ל'גושי ההתיישבות'. מדובר במתיחת קווי העתיד באופן חד־צדדי, כשזה מלווה בהקפאת בנייה מחוץ לגושים. אלה הן תוכניות שיעמדו בפינה לשיפוטכם בבחירות הבאות. משא ומתן עם הפלסטינים הוא ככל הנראה עדיין האופציה המועדפת על ראש הממשלה, בייחוד כשאף אחד לא מצפה לנסיגה ולהקמת מדינה פלסטינית. העברת השגרירות, אם תתבצע, היא מהלך מספיק דרמטי, ונוכח התגברות אי־הוודאות בצפון ובירדן, הנטייה תהיה לא לטלטל את הספינה.
אקו"ם