גינוי האו"ם: רוח גבית לניקוי 'פלסטין' מיהודים
החלטת מועצת הביטחון איננה נגד ההתנחלויות, אלא נגד ישראל. לבריונות דיפלומטית שהופעלה בליל שישי באו"ם, חייב כל ישראלי בעל תפיסה ציונית בריאה להתנגד באופן חריף
חשוב מאוד להבין – החלטת מועצת הביטחון 2334 מליל שישי איננה החלטה נגד ההתנחלויות, אלא נגד מדינת ישראל. והנה למה:שגרירת ארה"ב באו"ם לא הטילה וטו. רויטרס
בראש ובראשונה ההחלטה מערערת על הלגיטימציה של שליטה ישראלית בכל חלקיה של ירושלים שנכבשו ב-1967, שטחים שסופחו כחוק למדינת ישראל והם חלק בלתי נפרד ממנה. ההחלטה כוללת שכונות יהודיות כמו רמות, הגבעה הצרפתית, הר גילה, העיר העתיקה, כולל אזורים שנמצאו בבעלות יהודית עוד לפני 1948, שנכבשו יותר מאוחר על ידי הירדנים, בסיוע בריטי, בניגוד לדין הבינ"ל והחלטת האו"ם 181, ואז טוהרו אתנית מיהודים. כך שלא מדובר רק על "התנחלויות".
דבר שני, ההחלטה היא לא רק נגד מפעל ההתנחלות או נגד "מדיניות הימין" – היא גם נגד מדיניות השמאל הישראלי המיינסטרימי, שכן היא למעשה מורידה מהשולחן את "גושי ההתיישבות" שעליהן כמעט כל מפלגת שמאל ציוני מתחייבת לשמור, ומבטלת את הצורך במשא ומתן ומתיימרת לכפות על ישראל את קווי הוויתורים מראש. כל משא ומתן שיהיה על בסיס החלטה זו, יהיה בשיטת הסלמי על דברים שמעבר לנושא הטריטוריאלי – כלומר זכות השיבה – כלומר חיסולה של מדינת ישראל. למעשה, מי שתומך בהחלטה זו ובהמשך משא ומתן עם הפלסטינים, תומך בחיסולה של מדינת ישראל בהתאם לשיטת השלבים של אש"פ, שהפלסטינים מעולם לא נסוגו ממנה כהוא זה.
היא גם לא "נגד ההתנחלויות" כי יש לנו מקרה מבחן מצוין. בעזה פינינו את ההתנחלויות עד אחרון היהודים – ועדיין מבחינת מוסדות האו"ם וחלק ממדינות העולם, כולל ידידותינו, הרצועה עדיין "כבושה" ועדיין בעיה שלנו.
וכאן מגיע עוד נתון. שטחי יהודה ושומרון אינם בהכרח שטחים כבושים על פי הדין הבין לאומי. בניגוד לכיבוש הטורקי בקפריסין לא כבשנו אותם משום ריבון לגיטימי. הם שטחים במחלוקת. כמו המחלוקת בין בריטניה לספרד בנושא גיברלטר.
משום שיהודה ושומרון אינם כבושים, אלא במחלוקת, גם ההתיישבות ביהודה ושומרון עומדת בקנה אחד עם אמנת רומא והיא לכל היותר במחלוקת. החלטה של מועצת הביטחון, עם כל הכבוד ואין כבוד, לא יכולה לשנות את החוק הבינלאומי שמאוד ברור בעניין. חבל שעל החלטות כאלה אי אפשר לערער. ואולי בעצם בדיוק בגלל זה אי אפשר לערער עליהן.
כמו כן יש פה עניין של סמנטיקה: בעיני הפלסטינים, כולל ה"פרטנרים" שלנו בפתח' וברשות – השטחים הפלסטיניים הכבושים הינם כל שטחה של ישראל. ההתנחלויות הן כל ישוב יהודי בארץ ישראל וכל אזרח יהודי הוא "מתנחל". זו תפיסה רווחת ומרכזית במערכת הפוליטית הפלסטינית. החלטת מועצת הביטחון נותנת רוח גבית לאתוס הג'נוסידי הזה, שבבסיסה של הלאומנות הפלסטינית. אתוס שמתבטא בפרצי אלימות רצחניים מפעם לפעם. ההחלטה היא עידוד ישיר לטרור ולסרבנות מו"מ.
רבים אומרים שהפלסטינים פונים לטרור כי אין להם תקווה. אני טוען שהם פונים לטרור כי יש להם תקווה. התקווה שלהם היא לנקות את "פלסטין" – כלומר כל ארץ ישראל – מיהודייה ובכך לשחזר איזו מדינה ערבית היסטורית שמעולם לא הייתה קיימת. זו התקווה שלהם והיא מפעמת בעוז. התקווה של הישראלים היא חיים בשלום, אבל אצלנו דווקא שולט הייאוש.
גורמים כמו החלטת מועצת הביטחון הם מסוג הדברים שמפיחים עוד חיים בתקווה הפלסטינית ובהכרח יובילו לעוד אלימות. כדי להילחם באלימות ולקדם את המשא ומתן יש לקחת מהפלסטינים את התקווה הזו, לדאוג שהייאוש שלהם מסילוק היהודים יהיה שווה לייאוש היהודי מהשלום עם הפלסטינים – כששתי רמות הייאוש יגיעו לאותו ערך יהיה סיכוי למשא ומתן אמתי לשלום.
גם מי הוא בדיוק הצד הפלסטיני שאמור להיות הריבון על שטחי יו"ש אחרי שישראל תציית היפותטית להחלטה 2334 ותיסוג? כנופיית אבו מאזן מפרת ההסכמים שכבר מזמן לא שולטת באופן דמוקרטי ולגיטימי? החמאס שיעלה במקומה? אולי הג'יהאד האיסלאמי שיעלה במקום חמאס? או מי שיבוא אחריו?
תגובה ציונית הולמת להחלטה האנטי ישראלית הזו היא לא עוד בנייה (שארגוני השמאל הממומנים על ידי מדינות אירופה וארה"ב ידאגו לפנות בעזרת הפרקליטות ובג"ץ צ'יק צ'ק) אלא שינוי משמעותי במערכת החוק והמשפט של ישראל: אימוץ דו"ח אדמונד לוי כעמדה רשמית של מדינת ישראל לגבי מעמדם של שטחי יו"ש וכמו כן רפורמות ביחסי הגומלין בין הרשות השופטת לרשויות האחרות; צמצום כוחם של גורמים מדיניים זרים לפעול בשדה הפוליטי הפנים ישראלי וכמו כן תזכורת לעולם שממלכת ירדן, שהיא 78% משטח המנדט הבריטי לפלשתינה והגורם הריבוני הממשי האחרון ששלט ביו"ש – היא חלק מהמשוואה הטריטוריאלית שעל בסיסה תיפתר הבעיה הפלסטינית.
להנהגה הפלסטינית יש הרבה יותר מדי זמן פנוי וכסף. העובדה שהם לא באמת צריכים לדאוג לכלכלה, לתשתיות ולבעיות של עמם מפנה להם זמן להטריד אותנו במוסדות הבין לאומיים. אם הם היו באמת צריכים לעסוק בטיהור שפכים, אספקת חשמל ומציאת פתרונות תעסוקה לעמם היו להם הרבה פחות משאבים ללוחמה הדיפלומטית והמשפטית שהם מנהלים נגד ישראל. אנחנו יכולים לנקוט צעדים שייאלצו אותם לשנס מותניים ולהתחיל להתעסק בעצמם במקום בנו.
אני לא איש ארץ ישראל השלמה, ולא חסיד גדול של מפעל ההתיישבות ביו"ש. לא חושב שסיפוח הוא פתרון – אנחנו לא יודעים לממש את הריבונות שלנו על הערבים שכבר יש לנו בתוך הקו הירוק. עוד 1.5-2 מיליון לקוחות של ביטוח לאומי לא ישפרו את מצבנו. אני גם לא מפנטז על להפוך את ערביי ארץ ישראל למשהו שהם אינם – אלא גם משהו שהם לא רוצים להיות. אבל לדעתי לבריונות דיפלומטית בינלאומית מהסוג שהופעל נגד מדינת ישראל בליל שישי באו"ם חייב כל ישראלי בעל תפיסה ציונית בריאה להתנגד באופן חריף.
אקו"ם