המאבק

האם אנשים טובים משתלטים על קרקע פרטית?

הפער בין עוצמתם המרשימה של המתנחלים ברמה האישית לבין עיוורונם העוצמתי לא פחות יוצר דיסוננס קוגנטיבי. גם לדמויות מרשימות כמו מתיישבי עמונה אסור להשתלט על קרקע פרטית, והפעולה הזאת מעוררת תהיות על מידת הטוב שבהם

מקור ראשון
יאיר שלג | 26/12/2016 10:13
תגיות: עמונה
בכל קבוצה אנושית יש אנשים טובים ורעים. אבל אם אפשר בכל זאת לדבר בהכללה, נדמה שמבין כלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, זו של מתיישבי יהודה ושומרון - אלה המכונים "המתנחלים" - היא בין הקבוצות המעולות ביותר, אם לא המעולה שבכולן. קשה למצוא בישראל עוד קבוצה אנושית שממוצע האידיאליזם, המסירות לדרך, טוב הלב וגם אהבת האדם בולט בה כל כך כמו בקבוצה הזו. במידה רבה זה נכון גם ביחס לערבים.

אמנם מקרב המתנחלים ותומכיהם יצאו הפעולות הקשות של 'המחתרת היהודית', הטבח במערת המכפלה, מגוון אירועי 'תג מחיר' וכנראה גם הרצח של משפחת דוואבשה בדומא, אבל כשמשווים את היקף הפעולות האלה - שכולן חמורות וראויות לענישה חריפה - להיקף החיכוך הכולל של המתנחלים עם הטרור הפלסטיני, אפשר לומר שמדובר בהפתעה לטובה.
 
צילום: מירי צחי
התושבים נערכים לפינוי. אנשים נפלאים עלולים לשגות. צילום: מירי צחי

כדי להבין עד כמה התוצאה מפתיעה, די אם נשווה אותה להיקף הפעילות של המתיישבים הצרפתים באלג'יריה כלפי שכניהם הערבים בשנים שבהן פעל הטרור האלג'ירי במטרה לסלק את המתנחלים הצרפתים. מעשי הטבח במדינה האפריקנית נעשו על בסיס כמעט יומיומי, ואילו בישראל היקף פעולות מסוג זה שמבצעים המתנחלים הוא נמוך – וגם המעשים המתבצעים זוכה לגינוי כמעט מקיר לקיר בקרב המתנחלים.

אלא שגם לאנשים נפלאים יכולים לסבול מנקודת עיוורון, וזו של המתנחלים מצויה בדיוק בלב תפיסתם: ערך יישוב הארץ. בתחום הזה המתנחלים התנהלו לאורך השנים בדיוק כמו החרדים ביחס לתקציבי הישיבות - אין תחמון או קומבינה שלא הוצדקו בשם האידיאל, ובשנים האחרונות מתברר שגם השתלטות על קרקע פרטית נכללת בכך.

במקרה של עמונה, למשל, אפילו אם נניח שאיש מהמתיישבים לא ידע מראש שהוא מגיע לקרקע פרטית, וכל האחריות לכך נופלת על אנשי 'אמנה' והפוליטיקאים, עדיין מצופה מתושבי עמונה שלא ירגישו בנוח עם העובדה הזו. גם אם הקרקעות הללו חולקו לבעליהם כמתנה על ידי המלך חוסיין, בפועל הם הפכו בדרך זו לבעלים. הרי אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שמישהו ישתלט על אותם חלקים מרכושו שהוא קיבל במתנה בטענה של"מתנות" יש מעמד קנייני פחות.
  
צילום: מירי צחי
גם קנאי בית שני היו כנראה עוצמתיים ומרשימים הרבה יותר מיריביהם ''המתונים'' שרק רצו לחיות בשלום. צילום: מירי צחי

אמנם סברתי ואני סבור גם עכשיו שלאחר שנעשתה הטעות, פינויים של המתיישבים הואתיקון עוול בעוול גדול יותר ועדיף שבעלי הקרקע יפוצו בכסף. עם זאת, אחרי הכול בכל זאת מדובר בבעלות פרטית.

יתרה מכך: מתיישבי עמונה הרשימו רבים, כולל את יריביהם פוליטיים, ברצונם להפסיק את שיטת הקומבינות של מנהיגי מפעל ההתיישבות בעשורים הקודמים ולהסדיר את ההתיישבות לפי עקרונות ברורים. דווקא משום כך היה מצופה שיתעקשו שאחד העקרונות הללו יהיה שאין להתיישב בקרקע הנמצאת בבעלות פרטית מסוג כלשהו, אלא רק בקרקע שהוכרזה בבירור כאדמת מדינה.

אם מתיישבי עמונה היו אומרים שהם מוכנים מצד אחד להתפנות אך ורק לאחר שתושלם בניית בתיהם החלופיים, כדי לא לחזור על התבזות קודמיהם מגוש קטיף, ומנגד היו מתעקשים שאותם בתים יוקמו רק באדמות מדינה, הם היו זוכים לכבוד רב. נראה שגם שופטי בג"ץ היו מתקשים מבחינה ציבורית להתנגד לכך.
 
צילום: הלל מאיר/TPS
ההכנות לפינוי. בשמאל מתקשים לעולל דבר נורא לאנשים נפלאים, ולכן הם צריכים להפוך אותם למפלצות. צילום: הלל מאיר/TPS

לעיוורון יש גם משמעות אסטרטגית, שהיא חמורה אף יותר: בראיית יישוב הארץ כערך כמעט בלעדי, הדוחה כל ערך אחר, יצרו המתנחלים מפת התיישבות המסבכת מאוד את ישראל מבחינה דמוגרפית ואשר עלולה חלילה להכריע את גורלה כמדינה יהודית. זה ויכוח שיורד עד שורשי הרעיון הציוני. מהי מטרת הציונות - כמה שיותר אחיזה בארץ ישראל או כמה שיותר ריבונות יהודית?

הפער בין עוצמתם המרשימה של המתנחלים ברמה האישית לבין עיוורונם העוצמתי לא פחות יוצר דיסוננס קוגנטיבי, מתחים בתודעה, הן בשמאל והן בימין. בשמאל מנסים להתגבר על הדיסוננס הזה באמצעות הכחשת הטוב של יושבי עמונה והחלפתו בתיאור דמוני, שלעתים בוטה בעוצמת הפער בינו לבין מציאות. כביכול, אנשי השמאל מתקשים לעולל דבר נורא כמו עקירה המונית של אנשים נפלאים, ולכן הם צריכים להפוך אותם למפלצות ולהצדיק את התרחיש הקשה שהם מייעדים להם.

בימין התגובה לדיסוננס הפוכה: אימוץ גורף של המתנחלים, במיוחד על רקע השנאה הבוטה משמאל, ללא תהיות מיותרות על התנהלותם.

שתי הדרכים שגויות. יש צורך להכיר בפער שבין אישיותם של אנשים לבין תבונתם הציבורית. אנשים נפלאים עלולים לשגות, ואנשים הרבה פחות נפלאים עשויים לדבוק בדרך האמת. תזכורת היסטורית: גם קנאי בית שני היו כנראה עוצמתיים ומרשימים הרבה יותר מיריביהם "המתונים" שרק רצו לחיות בשלום, לעבור בשקט את שנות השלטון הרומי ולהמשיך הלאה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג

המומלצים

פייסבוק