במשפט אחד: הח"כית ממרצ נפלה בפח החרדי
על פי הטיעון השמרני, הפתרון לפגיעות מיניות הוא הפרדה בין גברים לנשים מאחר וערבוב מגדרי מוביל בהכרח לפגיעה. מפתיע לגלות שמיכל רוזין אימצה פתאום את עמדת חבריה השחורים
"בואו לא נשים מכשול לפני עיוור" אמרה אתמול (ב') חברת הכנסת ממרצ בוועדת הכנסת שדנה באפשרות שעוזרים פרלמנטרים, עם דגש על עוזרות ממין נקבה, יצטרפו לח"כים בנסיעותיהם לחו"ל. ברשותכם, אפשט לכם את המשל: המכשולים הם העוזרות הפרלמנטריות והעיוורים הם הח"כים שעלולים להחליק אליהן אופס בטעות.האמת? תמיד מחמם את הלב לגלות שגדולי השוביניסטים מש"ס וגדולות הפמיניסטיות ממרצ נפגשים, מה שנקרא "אחדות ישראל", וזה נכון שאחת לכמה זמן קורה שהקצוות הקיצוניים מתחברים בדעותיהם וכמעט "שלום על ישראל", אבל הפעם, נשבעת באלוהי המגדר והליפסטיק האדום, באמת שהצלחתי להתבלבל.
ח''כ מיכל רוזין. גברים הם עיוורים, נשים הן מכשול.
צילום: דודי ועקנין
כן, כן, מיכל רוזין, הח"כית שלחמה בחירוף נפש על זכותן של העוזרות ללכת עם חצאיות קצרות בקור הירושלמי, (אגב, זכותן, אבל המחאה טיפשית) ועל נצרכותן הבלתי מעורערת של נשים בתוך טנק (לא בטוח שזה רעיון כל-כך רע), חושבת שנשים וגברים באותו מלון זה ביג נו נו. ("חכ"ים ועוזרות פרלמנטריות באותו מלון זו בעיה").
בתואנה שהיא בעצם "מגינה על העוזרות" מפני טלפיהם של הח"כים, נפלה רוזין למלכודת הפרדת המינים. כי אם גברים כל-כך לא יכולים לשלוט בעצמם ונשים כל-כך חלשות עדיין, אנה אנחנו הולכים?
ובכן, אני לא מיתממת, רק לאחרונה שמענו על מקרים בין-אפורים-לפליליים שמתרחשים בין מסדרונות הכנסת, ולצערי הרב תמיד יש עוד מקרים שקורים "רק לאחרונה", המצטרפים אל שרשרת מבוכות ומבושות ארוכה ארוכה. ואני יודעת שזה לא פופולרי לומר זאת, ואולי אני אף מסתכנת בנפשי, אבל גם בתוך עולם יחסי המרות, לנשים עדיין יש כוח ואחריות. הרי לא מדובר על קצינות בנות 19 שמצויות בתוך ממסד גברי כמו צה"ל, בחייאת ראבק מיכל, תני לנו גם קצת קרדיט.
חשוב לי להתעכב על הבהרה חשובה: ברור שגבר מטרידן הוא מנוול, והאשם בו ורק בו והלוואי שיקבל את עונשו במהרה בימינו אמן, וברור שאישה שהוטרדה לא זימנה את ההטרדה. אבל בתוך השיח הזה שנשים הן קורבנות של סיטואציות ושל מערכת פטריכאלית, הייתי רוצה לבנות את החוסן שלנו כנשים לעצור ולשנות את מה שנזקק לשינוי עמוק. אין לי מושג איך הייתי מגיבה בזמן אמת אם הבוס שלי היה מטריד אותי, אבל אני רוצה להיות חלק משיח שמאמין ביכולת שלנו גם לשנות בעצמנו את המציאות, ולא רק לחכות שהגברים יתחילו להתאפס על עצמם ולנצור את איבריהם השלוחים.
אז האם הפתרון הנכון והראוי להילחם בנורמות או מנהגים שצריכים לפוס מן העולם היא להגביה את חומות ההפרדה המגדריים? אני סבורה שלא, ובעיקר מייחלת שבעת דמדומי העולם הישן, לעת זריחתו של עולם חדש, הוגן ושוויוני יותר - נצליח עדיין פשוט לחיות ביחד, לעבוד זה לצידה של זו, בלי שהמחשבה הראשונה שתעבור לנו בראש תהיה קשורה למיטה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם