איפה הצדק? חגיגת הסדרי הטיעון חייבת להיפסק
מחקרים מראים כי השימוש בכלי של הסדרי הטיעון נמצא בעלייה חדה בישראל. מהי הדחיפות "לסגור" בשיטה זו תיקים למרות החסרונות המובנים שבה? למערכת המשפט פתרונים, או שלא
"אשר להסדר הטיעון שנערך עם נאשמת 1, בניגוד לשלושת הנאשמים הנוספים, אינני יכולה להסכים להסדר שכזה שהינו זועק לשמיים...כב' השופט מנוע מלהסכים להסדר שבו יש להטיב עם הנאשמת...הנאשמת מעולם לא הראתה נכונות או סימנים של הבנת חומרת מעשיה וגודל אחריותה", דברים אלה אמרה לפני מספר חודשים מרגלית רונן דפנה, אימו של הנער בן ה-15 שהגיע ביום בהיר אחד לשחק כדורסל, בחצר בית-ספרו בתל-אביב, ונהרג כתוצאה מקריסת עמוד הסל. המילים הקשות, שנחצבו מדם ליבה, נאמרו על דוכן העדים בבית-המשפט במהלך שלב הראיות לעונש.בפשטות, אם המנוח לא הסכימה להסדר הטיעון בתיק. בפרשה זו הואשמו שישה בעלי תפקיד, חלקם מבית ספרו של הנער ז"ל, במחדלי אחריות ורשלנות בטיפול בעמוד הסל ובסביבתו, כשמול ארבעה מהם נחתם הסדר טיעון. על-אף שמדובר בעבירת גרימת מוות ברשלנות, שבהתאם לחוק העונשין - כבכל עבירת רשלנות - העונש עשוי להגיע לעד 3 שנות מאסר, אף לא אחד מהנאשמים ייכנס תחת סורג ובריח.
ביחס למנהלת בית הספר, הלוא היא "נאשמת 1", אשר בשטחו התרחש האירוע הטראגי, הוחלט כי לא תורשע כלל. ביחס לשאר, סוכם שיורשעו אך שה"מאסר בן 6 חודשים ירוץ בדרך של עבודות שירות".
שופטי בית המשפט העליון. המערכת חייבת להתייעל.
צילום: גיל יוחנן
תוצאה משפטית וחברתית קשה. תוצאה שנובעת מהסדר טיעון שנחתם, שגם בהתעלם מהמעורבות הנמוכה של קרובי הקורבן בהליך, מעלה חשש לעבודה לא יסודית. לעבודה "זריזה". למוטיבציה הבלתי נלאית של גורמי החוק להציע עסקת טיעון, להפעיל לחץ על חתימה עליה, ואחר-כך לרוץ ולהחתים כרטיס בסיום עוד יום עבודה.
בהנחיות פרקליט המדינה, מצוין כי הסדר טיעון הוא "הסכם בין התביעה לבין נאשם או בא כוחו באשר לסעיפי האישום, או לפרטים בכתב האישום, או בדבר העונש אשר יוטל על הנאשם או באשר לנושא אחר הקשור בתוצאות המשפט". דהיינו, ההסכם נחתם בין המדינה לבין הנאשם.
ואולם, מתוך הנחיה זו לא ניתן להבין באופן ברור מהו הסדר טיעון ומהן תוצאותיו, שכן הן ההגדרה להסדר טיעון והן ההוראות בדבר עריכת הסדרי טיעון, לא מעוגנות בחוק בצורה מסודרת. מעבר לכך, עמימות זו ביחס להיעדר הגדרה מסודרת ונהלים ברורים, יוצרת מצב פרדוסקלי, שבו הן הנאשם בתיק והן קורבנות העבירה עשויים להתנגד לו ולא להיות מרוצים מהתוצאה.
כלפי הנאשם, עולה חשש כבד כי ימהר "למכור" את זכויותיו (למשל החיסיון מפני הפללה עצמית) בנזיד עדשים, בתמורה לעונש מופחת. כך גם ישנו חשש של הרשעת חפים מפשע שיחששו לעבור את הדרך ארוכה והמכפישה של ההליך הפלילי, ויעדיפו להודות עכשיו ו"לסיים עם זה".
מנגד, יש את אמון הציבור שנפגע, בכך שלמעשה "הצדק" הוא רק כלי מיקוח אזוטרי, ותו לא. כך גם עולה ביקורת בהקשר זה כי לא מתקיים עיקרון הלימה, שבו הנאשם מקבל בדיוק את העונש שמגיע לו, שאמור להלום את חומרת העבירה.
מחקרים על גבי מחקרים מראים כי השימוש בכלי זה בישראל נמצא בעלייה חדה. רק בשנת 2012 נערך מחקר מקיף בנושא (על ידי פרופ' אורן גזל אייל, ד"ר קרן וינשל מרגל ועו"ד ענבל גלון) שהראה כי 86% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים שההליך הפלילי נגדם מסתיים בהכרעה וגזר דין סופי - מורשעים בעקבות הסדר טיעון. אם כן, מהי הדחיפות לסיים תיקים פליליים בהסדרי טיעון? האם מדובר בחיסכון במשאבים? עומס בבתי-המשפט? מה בדיוק גורם לגורמי החוק להשתמש בכלי זה שוב ושוב, על-אף הנזק הכרוך בכך?
גם אם ננסה להסתכל מבעד לעבירות "פשיעה קלאסיות" במשפט הפלילי, ונדלג ל"עבירות כלכליות", נראה כי גם שם הנתונים מקוממים. במרבית הפרשיות הכלכליות אחרונות, כמו "הולילנד", "פרשת 512" (במסגרתה נעצרו עשרות עבריינים מארגוני הפשע הגדולים בארץ) ו"פרשת ישראל ביתנו" נראה כי ביחס לרבים מהנאשמים הופעל "נוהל הסדר טיעון". זאת, כאשר ישנם הבדלי ענישה מטרידים בין הנאשמים בפרשיות אלה לבין נאשמים בתיקים אחרים, בנסיבות דומות.
נכון, אין פתרון קסם. אבל המערכת כן יכולה להתייעל בכך שהיא תפחית, לפחות במחצית, את הסדרי הטיעון ותנהל משפט ממושך והוגן, כאשר במקביל, היא תאפשר למשפחות הקורבנות להיות מעורבות יותר בהליך הפלילי ולתת להם את זכות הווטו, במקרה של הסדר טיעון. בדרך זו, הפגיעה תהיה פחותה יותר ותאפשר לכל אחד מהצדדים במשפט הפלילי, להשמיע את קולו בצורה אמיתית ולא ככלי מיקוח בשוק. כי צדק הוא לא רק כוכב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם