ראשי » חדשות » דעות

האם ב-20 בינואר כל הבעיות שלנו ייעלמו?

ישראל נושאת עיניים בציפייה לטראמפ, אבל איש העסקים לא הפך לנשיא כדי לשחק. כשיישמע הגונג, המעצמות תכפנה נסיגות וויתורים, ונתניהו יידרש להחליט – סירוב וסיכון ההגמוניה שלו, או בעיטה ימינה וחיבוק שמאלה

לא, אין זה מאמר שעוסק בנוסטלגיה של פעם, עת עמדנו בטרמפיאדות והמתנו לאיסוף – הטראפיאדות קצת מסוכנות היום, וגם תשתית התחבורה יותר מסודרת. ה"טראמפיאדות" אליהן מאמר זה מכוון הינם אותם אלו הנושאים עיניהם ל-20 בינואר, שעה שברק אובמה יעביר את "המפתחות" לדונלד טראמפ, שלאחרונה, כך נדמה, הפך מושא להערצה ולציפייה בקרב חוגים רבים במחנה הלאומי. וכן רבותי, תיתכנה הזדמנויות ולצדן לא מעט סיכונים. נדמה לי שלאחרונה אנו מצפים בחיכוך ידיים וברטיבות עיניים לממשל הבא, שייתכן ועמו תבוא הבשורה.

ציפייה זו שהגיחה במהלך הקמפיין לנשיאות בארצות-ברית, התעצמה מאוד בימים האחרונים נוכח האירוע הביזארי במועצת הביטחון של האו"ם, ובדגש על החלטתו של אובמה להימנע ולא להטיל וטו. הגם שהמשמעות היא דקלרטיבית, עדיין לא ניתן להימנע מהמבוכה הכמעט חסרת תקדים. אהיה אמוציונאלי ואומר שלרגע חשנו כולנו כאילו מנהל בית-הספר בא והפליק לנו, לא כל-כך  נעים, אולם מי שהופתע מכך – שיבדוק את עצמו.
 
מזה יותר משנתיים ראש-הממשלה, נתניהו, הינו לעומתי בגלוי מול אובמה, ובצדק. מערכת היחסים בין שני אלו הגיעה לתהומות. אמנם ראינו התעדנות מסוימת במהלך קמפיין הנשיאות, אך כעת ברור שמרגע שהילרי יצאה מהמשוואה אובמה חיפש הזדמנות "לעקוץ", והנה היא באה, לא נעים, אך לא בטוח שנורא.

אל הנשיא טראמפ, אם-כן, אנו מצפים בערגה – ממנו נקבל חזרה יחס של בני-ברית, הוא יעביר את השגרירות לירושלים, הוא ייפגש עם נתניהו, ויהיו חיבוקים, זה בטוח. יהיה הרבה יותר חם. הרבה יותר... האמנם?

ובכן, לא בטוח. טראמפ לא הגיע לנשיאות סתם כי בא לו, טראמפ הוא איש עסקים, הוא אדם תועלתני ששואל את עצמו כל בוקר "מה אני מרוויח מזה?", אדם שכאשר מזהה חוסר אפקטיביות הוא מיד מודיע "אתה מפוטר". מי שמבין ממה בנוי טראמפ חייב להגיע למסקנה ברורה – איתו אין משחקים. זה טוב וחשוב, אבל לא כל-כך נוח למי שאוהב ואף מתמחה במשחקים.
 

We cannot continue to let Israel be treated with such total disdain and disrespect. They used to have a great friend in the U.S., but.......

— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) 28 בדצמבר 2016

[iframe]
מדיניות ישראל בנושא ההתישבות ביש"ע מתנהלת שנים רבות כמשחק בין הטיפות– בין גורמי הכוח ביו"ש, בתוך הממשלה פנימה, בין הממשלה ובג"ץ ובינה לבין הציבור. כל עוד המצב הוא כאוטי, קרי חוסר תיאום בין המעצמות ודקלרציות שנזרקות לאוויר ממטה האו"ם – עבורנו זה נהדר – הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. האם בעידן טראמפ זה יהיה המצב?

מן הידועות הוא שטראמפ ופוטין מנגנים באותו טון. יש בין שני אלו זהות טעמים ברורה – הם באו לעשות עסקים: האחד מחובר לאוליגרכים, השני הוא בעצמו אוליגרך, ועם כל המשמעויות הכרוכות בכך – כסף, כבוד, הערצה, נשים, שנאה ל"חריגים", לא מעט גזענות וכיוצא באלו. וכששני אלו יתחברו, וזה יקרה, אל חשש, כאן רבותיי נגמרו המשחקים.
 
ואם עסקינן במזרח התיכון – איפה יתחברו האינטרסים של פוטין וטראמפ? ניתן להניח ששני אלו יקבעו שיש לסיים את הברדק – בסוריה, וגם כאן. ההסדר שממנו רבים מאיתנו חששו עשוי לבוא ב"בום", מבלי שישאלו אותנו. ההשלכות הן ברורות, ומשחקים כאמור לא יהיו. הגן עומד להסגר.

אז מה כן יהיה? ניתוח מהיר של התנהלות נתניהו מסגירה עובדה אחת – הוא רוצה להיות ראש הממשלה, הוא כאן כדי להישאר והוא הצהיר שמה שהוא רוצה – הוא משיג.

כשיישמע הגונג, המעצמות תכפנה נסיגות וויתורים, נתניהו יידרש להחליט – סירוב וסיכון ההגמוניה שלו, או בעיטה ימינה וחיבוק שמאלה. מה הוא יבחר אין לדעת, אבל אולי נכון להיזכר בביטוי "שמור אותי מאוהביי". בקיצור, היזהרו מטראמפיאדיות. 

הכותב הינו אלוף-משנה במילואים, כיום דוקטורנט במדעי המדינה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח