ראשי » חדשות » דעות

מוסר עיתונאי או רייטינג? אנחנו גרמנו לרצח ילד נוסף

יש דרך לסקר מקרה ויש דרך להתפלש בו. גם אנחנו, הכתבים, צריכים לזכור את האחריות העצומה שמוטלת על כתפינו. לא צריך להרוג את הערכים שלנו בתמורה לעוד כותרת. כדי שחלילה לא נשלח ילד אל מותו, רק בשל היד הקלה על המקלדת

"ילדים מאבדים את האמון בהורים שלהם, והורים מאבדים אמון ביכולות ההורות שלהם - בגלל סיקור תקשורתי לא ראוי", אמרה הבוקר (ג') יוכי סימן טוב, מנהלת השירות הפסיכולוגי במשרד החינוך, המטפלת בין היתר במקרי אובדנות בקרב ילדים.

"יש מספר כללים שחשוב לשים לב אליהם במקרי רצח כאלה ובמקרים אובדניים שמסקרים בתקשורת", הוסיפה סימן טוב, בדיון הוועדה לזכויות הילד בנושא רצח ילדים בידי הוריהם. "אסור לגלות אמפתיה לעושה המעשה, אסור לפרסם את הדרכים שבהם זה נעשה ואסור לפרסם בעמודי עיתון בולטים. סיקור לא אחראי בנושא זה ובנושאי אובדנות מגיע לאוכלוסיות בסיכון ומשפיע עליהן. כל פעם אחרי סיקור לא אחראי, אני אומרת 'הנה, המקרה הבא הולך לקרות'".
 
דבריה של יוכי סימן טוב נפלו על נקודה רגישה אצלי ככתבת. בכל מקרה כזה של רצח בתוך המשפחה או מקרי התאבדות עולה השאלה – האם לסקר את המקרה ולהביא אותו בהרחבה לידיעת הציבור, או לתת סיקור קצר ותכליתי ולהימנע מעיסוק נרחב בפרשה.

ידוע שסיקור מקרי אובדנות בתקשורת גורמים לתופעת "חקיינות", ולכן, למעט מקרים חריגים, אני ועמיתיי לא מסקרים מקרים כאלה בהרחבה, אם בכלל. גם במקרה המזעזע האחרון, שבו אם רצחה את ארבע בנותיה והתאבדה, עלתה הדילמה הזו לחלל האוויר: האם לסקר כדי להביא למודעות ל"דיכאון אחרי לידה" והשלכותיו, ואולי למנוע מקרים דומים בעתיד, או להימנע מסיקור ולמנוע מקרים דומים נוספים.
   
המתח המתמיד בין שתי האפשרויות עורר אצלנו דיון בקבוצת הכתבים והעורכים בימים שלאחר מכן. בעוד הערכתי שדווקא חשיפת המקרה תוביל אנשים להסתכל טוב יותר סביבם ולמנוע את הרצח הבא, חבריי דווקא חשבו כי עצם העיסוק הנרחב, הכותרות הזועקות בעיתונים והפרשנויות, הם שיובילו את האישה המעורערת הבאה לעולל זאת לילדיה. כמו שאכן קרה בעכו.

הוועדה עסקה בניסיון להציל את הילד הבא מידיו של הורה לא אחראי. בין היתר עלו האפשרויות לשילוב ידיים של גורמים שונים במספר משרדים, שימת לב לנעשה בסניפי טיפת חלב עם אימהות המתקשות להסתגל לשינוי שחל בחייהן, וכן האפשרות לבטל את חיסיון המידע הרפואי בתמורה להצלת חייהם של ילדים חסרי ישע.

כולם דיברו על ניסיונות למנוע את המקרים הבאים, ונשמעו גם ויכוחים בנוגע לדרך, אולם דבריה של סימן טוב, שנאמרו לקראת סוף הדיון, עוררו גל של הנהונים והסכמות. היה ברור שהאחריות על שכיחות התופעה היא גם בידיים שלנו – העיתונאים.
 
עלינו האחריות לדווח בקצרה על האירוע, אך להרחיב על גורמי הטיפול שאליהם ניתן לפנות. להמעיט במתן אמפתיה לרוצח, גם אם מספרים על אמא טובה ודואגת, או אב שהשתבשה עליו דעתו רק בגלל גירושין מכוערים. אי אפשר לגלות הבנה לנטילת חיים ואין אף סיבה שתצדיק פעולה כזאת.

דבריה של סימן טוב הציפו את הבעיה, אם כי גם היא טוענת שאין להתעלם ממקרים כאלה - רק לשים לב שיש דרך לסקר מקרה, ויש דרך להתפלש בו. גם אנחנו, הכתבים, צריכים לזכור את האחריות העצומה שמוטלת על כתפינו, ולבצע דיווח אחראי ולא פרובוקטיבי מדי. לא צריך להרוג את כל הערכים שלנו בתמורה לעוד כותרת או חשיפה. במקרים כאלה עדיף פשוט להוריד את "האגו העיתונאי" מהמדף הגבוה שעליו הצבנו אותו, ולחשוב על כל אותם ילדים בסיכון. כדי שחלילה לא נשלח את אחד מהם אל מותו, רק בשל היד הקלה שעל המקלדת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שירית אביטן-כהן

כתבת החינוך והרווחה של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של שירית אביטן-כהן