אובמה ניסה לייצר מורשת אבל חשף את הבועה הליברלית
נאומו האחרון של הנשיא היוצא היה למעשה הודאה בכך שהשמאל הליברלי היו שבוי יותר מדי זמן בבועה, שבמסגרתה טחו עיניהם מלראות את המתחולל באמריקה. מהנאום הזה ייזכרו, לא פחות מהמילים שנאמרו בו, אלה שנשארו בחוץ
נאום הפרידה של ברק אובמה משמונה שנות כהונתו כנשיא ארה"ב, שהתקיים הלילה (ד') בשיקגו, הכיל קצת יותר מ-4,000 מילים. הנה כמה מילים שדווקא העסיקו את הנשיא לא מעט בשתי תקופות כהונתו, אך באורח פלא לא מצאו דרך להיכנס לטקסט ולו פעם אחת: סוריה, חאלב, לוב, הילארי, קלינטון.אובמה בחר, כצפוי, להתמקד בחצי הכוס המלאה של כהונתו, וצריך לומר שבהחלט ישנה חצי כוס כזו. אובמה אכן חילץ את ארה"ב ממשבר פיננסי מסוכן, מיד עם תחילת כהונתו. נתוני התעסוקה מורים כי נוספו 15 מיליון משרות למשק האמריקני בתקופתו, ו-22 מיליון איש שלא היו מבוטחים רפואית מכוסים כיום בזכות "אובמה-קר".
"אנחנו יכולים, עשינו זאת": (רויטרס)
את 7,000 האוהדים המשולהבים שהשתרכו שעות בתורים ארוכים כדי לזכות באחד מכרטיסי החינם, אובמה לא היה צריך לשכנע. הוא תמיד היה הגיבור של שיקגו, וכנראה יישאר כזה – למרות שנתוני הפשיעה והאלימות בעיר נמצאים בזינוק מטריד בשמונה השנים החולפות. אבל הנאום היה מכוון גם לשאר אזרחי ארה"ב, ואזרחי העולם בכלל. ובנוגע אליהם, איך לומר בעדינות, הנאום היה קצת פחות משכנע.
כי איך אפשר לסכם שמונה שנים של כהונתך מבלי לדבר על מלחמת אזרחים בסוריה, שיכולת אולי למנוע אם לא היית נסוג מהקו האדום שאתה עצמך שרטטת, ומתקיף את כוחות אסד מיד אחרי ההתקפה הכימית בדמשק באוגוסט 2013? איך אפשר שלא לדבר על הטרור האסלאמי, שבתקופתך פרץ גבולות והגיע כמעט לכל פינה בעולם, ובמקום זה למלמל משהו על "פנאטים אלימים הטוענים לדבר בשם האסלאם"? ומבחינה אישית – איך אפשר שלא לתת גב או חצי קרדיט לזו שהייתה שרת החוץ שלך במשך ארבע שנים, ניסתה להמשיך את מורשתך ושרק לפני שלושה חודשים שעטת וחרשת את אמריקה למענה?
משפחת אובמה נפרדת. טוב להיות בבית, ולעזאזל מה שקורה בחוץ.
צילום: AFP
אובמה פתח את נאומו במילים "טוב להיות בבית". הוא כמובן התכוון לשיקגו, אבל הביטוי הזה מסמל גם את מדיניותו כנשיא. טוב להיות בבית, ולעזאזל מה שקורה בחוץ. העולם הערבי קורס, ישראל מתמודדת עם טרור, רוסיה כובשת את חצי האי קרים – את אובמה כל הדברים האלה לא בדיוק הזיזו מעמדתו הפסיבית והבדלנית.
הגישה הזו כמובן לא חדשה בהיסטוריה של נשיאים אמריקנים, אבל במשמרת של אובמה הגישה הזו הייתה קודם כל הרסנית. את התוצאה קיבל אובמה בקלפי ב-8 בנובמבר. במקום מישהי שתמשיך את כהונתו הוא ירש את ההפך המוחלט, את האנטי-תזה.
החלק המעניין ביותר בנאום, לטעמי, היה זה שבו אובמה דיבר על סכנת ההסתגרות בבועה. הקהל בשיקגו מחא כפיים, אבל הוא קצת פספס כנראה את מסר הביקורת העצמית שהייתה בדברים. "חלק גדול מדי מאיתנו מעדיף להסתגר בבועות, בשכונות ובקמפוסים, ובעיקר בפיד שלנו ברשת החברתית שמראה לנו עוד ועוד אנשים שחושבים כמונו. ההסתגרות הזו היא גול עצמי. כמו שאמי אמרה לי: 'המציאות כבר תמצא את הדרך לתפוס אותך'".
דונלד טראמפ. שוב גנב את הכותרות הראשיות.
צילום: AP
זוהי למעשה הודאה של אובמה בבועה שבה הוא וחבריו לשמאל הליברלי היו שבויים יותר מדי זמן. הבועה שכוללת עיתונות עיוורת ותומכת כמו זו של הניו-יורק טיימס, ושבמסגרתה טחו עיניהם מלראות את מה שמתחולל באמריקה ואת הזעם הגובר, זה שהתפרץ בבחירתו של טראמפ. אובמה נואם מצוין, אף אחד לא ייקח זאת ממנו. אבל מהנאום הזה ייזכרו, לא פחות מהמילים שנאמרו בו, אלה שנשארו בחוץ.
בחירתו של טראמפ ריחפה כעננה לא נעימה מעל נאום הפרידה הזה, ועדות בולטת לכך היו קריאות ה"עוד ארבע שנים" של הקהל בשיקגו. וכאילו כדי לעשות דווקא, אובמה עוד לא סיים את נאומו, וכבר הצליח טראמפ לגנוב לו שוב את הכותרות הראשיות עם עוד שערורייה שהייתה או לא הייתה. כן, אנחנו יכולים – אבל רק עד שטראמפ נכנס לחדר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם