קרב הבוץ על נרטיב הפיגוע בי-ם עבר כל גבול
למי אכפת מי ירה ראשון, האזרח או החיילים? צה"ל צריך לאסוף את השברים, לתחקר את האירוע וללמוד ממנו בעתיד. על הקודקודים להפסיק לנהל קרבות בתקשורת באמצעות לובשי מדים
מאז נדרסו למוות קצינה ושלושה חניכים בקורס קצינים בפיגוע הדריסה בארמון הנציב ביום ראשון האחרון צה"ל מנהל מלחמה. הפעם הוא נלחם על שמו הטוב, שלו ושל פקודיו. צוערות וצוערים שלא נטשו את זירת הפיגוע ונסו על נפשם סתם, אלא חתרו למגע וירו במחבל.שעה קלה אחרי הפיגוע הופץ תיעוד של סרטון אבטחה מקומי, ובו התמונות שהחלו את קרב הבוץ הזה בין טענות צה"ל מהזירה וטענות אזרחים, שגובו בצבא גולשים בפייסבוק. צה"ל הזדעק מהר מאוד להגיב על עדות אחד המדריכים המקומיים שסיפר כי הוא ירה במחבל לבדו, וטען שפרשת אלאור אזריה והרשעתו השפיעה על הלוחמים שחששו לבצע ירי כדי לנטרל את המחבל.
בצבא מיהרו להגיב, וזה בסדר כמובן, השאלה היא איך. העוצמה באירוע הזה צורמת מעט. מסרים לכתבים ותדרוך מתחקיר ראשוני של מפקד בית הספר לקצינים הם דבר חשוב, גם לנו כעיתונאים וגם לציבור, ונדרש להביא את הדברים, כדי שהתמונה תהיה מלאה והסיפור יהיה מאוזן. על אלו אין שאלה, אבל שורת הראיונות והכתבות כבר מטילים צל על ההתנהלות וזה כבר נראה לא טוב.
תחילה שוחרר לכלי התקשורת צוער ת', שירה במחבל ומסר את גרסתו, ואחריו צוער נוסף, ד', שהעניק סיוע רפואי לנפגעים. אלו ניסו ככל הנראה להסביר שטענות האזרח אינן עולות בקנה אחד עם מה שאירע בשטח ועם מה שהתרחש בזירה. אתמול (ב') הייתה זו סגן מאיה פלד, מפקדת צוות בקורס קצינים, שהתראיינה במספר כלי תקשורת ומסרה את גרסת האירוע שלה לכתבים. אלו היו ניסיונות מיותרים לשנות את כיוון השיח.

לתחקר את הפיגוע, להפיק מסקנות ולהמשיך הלאה. הנרצחים בפיגוע
צילום: AP / באדיבות המשפחה
הצבא לא צריך להתעסק בכלל בפיגוע מהכיוון הזה. כל אחד יכול לטעון מה הוא עשה בזירה ומאיזו זווית ביצע את הירי לעבר המחבל, וגם להלין על חיילות וחיילים שלא ירו. את יושבי המטה הכללי זה לא אמור לעניין. למרות הביקורות והטענות על הימלטות הצוערות והצוערים, והסרטון שאולי אינו מחמיא לאתוס הצבאי, לא צריך היה להיגרר למחוזות האלו ולנהל קרבות בתקשורת באמצעות לובשי מדים.
הקרדיט על זהות היורה אינו רלוונטי. במהלך שנה וחצי של פיגועים ועשרות רבות של סיכול ונטרול מחבלות ומחבלים לא נשלחו הלוחמים והלוחמות אל המצלמות והעיתונאים אחרי כל אירוע, ובוודאי שלא התעמתו עם גרסאות שנשמעו ונטענו. כך צריך היה לנהוג גם הפעם. כדאי היה גם בפעם זו 'לנצור את האש' ולהביט מהצד באיפוק.

יצאו למלחמה על שמם הטוב: צוער ת' מתראיין
צילום: דובר צה''ל
עזבו את קרבות הבוץ האלו. מה זה באמת משנה מי ירה במחבל הדורס בפיגוע בארמון הנציב? על הצבא לאסוף את הצוערות והצוערים השבורים, לתחקר את האירוע לעומק וללמוד ממנו לעתיד. השאלות הקשות נדרשות לקבל מענה בין ארבע קירות ולזכות למענה ולטיפול. התחקירים שהחלו בשטח לאחר הפיגוע צריכים להימשך והתנהלות הכוחות צריכה להיבדק. במקביל יש להתעלם לחלוטין מרעשי הרקע. עוד סינק וציטוט ברדיו או בטלוויזיה, או עוד ראיון בכלי תקשורת כזה או אחר לא משרתים את האירוע אלא רק מזיקים לו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg