הדרך לליבו של הציבור עוברת בכיס של נוני
התודעה של האזרח הישראלי הייתה שבויה שנים בידי טייקון תקשורת שעיוות את המציאות בעבור מי שפעל לטובת הכיס שלו. ניקוי האורוות שהמשטרה עוסקת בו נחוץ לנו כאוויר לנשימה. כעת נותר לקוות שפוליטיקאים נוספים ייחקרו באותה נחישות שבה נתניהו נחקר
אולי כדאי להתחיל בהיבריס. לכאורה יושב אדם מול ראש ממשלה מכהן ואומר לו – "עלי". בואו נתעכב רגע על ה"עלי" הזה, על הסאבטקסט שמצוי בין השורות וזועק אמת אחת מפלצתית מרוב שחיתות – נוני מוזס יודע שהוא יכול להמליך ראש ממשלה בישראל והוא יודע שהוא יכול גם להפיל אחד כזה.יכול להיות שמדובר ביוהרה מטורפת שאין לה קשר למציאות, אבל דבר אחד ניתן לשער – הוא כבר ישב כך מול פוליטיקאים אחרים והם נכנעו לסחטנות שלו, זאת הפרשנות היחידה להיבריס הזה, אתה לא יושב נינוח וזחוח מול ראש ממשלה וחושב שזה יצליח לך אם לא התנסית בסיטואציה הזאת כמה וכמה פעמים מול דרגים אחרים, כפי הנראה נמוכים יותר.
במובן הזה מדובר בניקוי אורוות נחוץ ביותר. אדם פותח עיתון בביתו וחושב שהוא קורא חדשות, הלכה למעשה מסתבר שהוא צורך את המציאות שלו דרך פילטר שמסנן, מעלים, מבליט או מסתיר אינפורמציה. הדרך לתפעל את הפילטר הזה היא לא אידיאולוגיה פוליטית נחרצת, לא ולא, טעו אלה שחשבו שנוני מוזס חדור אג'נדה פוליטית.
הדרך היחידה לקבל עדשה מרככת ומחמיאה עוברת בארנק. בארנק של מי? של נוני מוזס כמובן. כל מה שיחליק לו יותר ג'ובות לכיס כשר מבחינתו, וכך התודעה של האזרח הישראלי הייתה שבויה שנים בידי טייקון תקשורת שעיוות את המציאות ביחס ישר למי שפעל לטובת הכיס שלו.
לו אני במקומכם, הייתי מפשפשת בזיכרוני ומנסה לשחזר איזה פוליטיקאים זכו ליחס "מפנק" מצד 'ידיעות אחרונות' ואיזה פוליטיקאים נרדפו עד חורמה. זאת יכול להיות אינדיקציה די טובה להתנהלות ישרה ועמידה בפני סחטנות.
בהפוך על הפוך, לפחות בשלב זה הולך ומסתמן שזהבה גלאון ובנימין נתניהו עמדו בהצלחה בפיתוי, לפחות על פי מבחן התוצאה. מיותר לציין שתמלולי השיחה המוקלטת בין נתניהו למוזס נחוצים עד מאוד כדי להכריע את הכף.
מהבחינה הזאת טוב שנתניהו נחקר, וכל שנותר הוא לקוות שהמשטרה תראה את אותה נחישות כלפי פוליטיקאים נוספים. אם ניקוי האורוות יתבצע כמו שצריך – יש להניח שגופי תקשורת אחרים יעלו על הכוונת. יחסי התן לי ואשמור לך בין עיתונאים לפוליטיקאים, היו כאן מאז ומתמיד אבל כפי שהדברים נראים כעת – הרצון הפשוט של האזרח הישראלי לקבל חדשות "נקיות" הופך לבדיחה. או שאנחנו מקבלים התפקדות פוליטית חד צדדית, או שאנחנו מקבלים עיתונאים מושחתים שמדווחים לנו מציאות על פי בצע כסף. פראבדה זה כאן.
ובאשר לנתניהו עצמו – האקדח צריך להיות מאוד מעשן כדי שנתניהו יואשם בעבירת שוחד. בינתיים המומחים למשפט נוטים לספקנות, אולם עד שתמלולי החקירה לא יפורסמו במלואם אין לדעת. לכן כל מה שנותר לנו הוא ההקשר.
אלן דרשוביץ, מי שנחשב למומחה במשפט הפלילי הטוב בעולם, יהודי אמריקאי שמזהה את עצמו כפרו פלסטיני וטוען באותה נשימה שלו היה חי כאן בישראל הוא היה מזדהה כאיש שמאל מובהק, נותן לנו הקשר מעניין:
במספר ראיונות בחודש האחרון הוא הביע דאגה לדמוקרטיה הישראלית. מבחינתו יחסי הגומלין בין הדלפות המשטרה לתקשורת שפועלת כתיבת תהודה, ועד להפעלת לחץ בלתי מתון על היועץ המשפטי, כדי שיורה על פתיחה של חקירה פלילית, הם יחסים מסוכנים.
איש השמאל הזה שמצוי ברזי המשפט היטב, טוען שמתקיים בישראל ניסיון בלתי פוסק להפיל משטר שנבחר באופן דמוקרטי על ידי השילוב הקדוש בין הדלפות משטרה ותקשורת.
אבל לא צריך להרחיק עד מעבר לאוקייאנוס – די אם נסתפק בדבריו של אלדד יניב כפי שהודלפו מכנס הפעילים שניהל לאחרונה בתל אביב, שבהם הוא מסביר, כמעט בתום לב, את אותם תהליכים שמחרידים את דרשוביץ: גורמים בכירים במשטרה מדליפים לנו, אנחנו מפמפמים את ההדלפות בתקשורת, מפעילים לחץ בלתי פוסק על היועץ המשפטי עד שהוא נכנע ומורה על פתיחת חקירה פלילית, המטרה שלנו – רק לא ביבי, כל האמצעים כשרים.
הבוקר (ה') דווח שנתניהו לא פנה עם הקלטת השיחה בינו לבין מוזס למשטרה כי הוא חש שיש שם גורמים שעוינים אותו ושיהפכו את הדברים נגדו. יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שלא. אבל לפי הדברים של יניב ושל דרשוביץ אין ספק שלא מדובר בפארנויה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם