להגן על הילדות מפגיעות או לחנך את הילדים?
אין דבר יותר מדיר שינה מאשר החשש שבנותינו ייפגעו מינית. אבל כשם שאנחנו מודאגים לגביהן, כך עלינו לחשוב יום יום, שעה שעה, איך לחנך את בנינו שלא יגדלו להיות גברים פוגעים
תמונתה של רותם גיאת, ילדה בת 17 וחצי עם פנים מלאכיות ותלתלים שובבים, רודפת אותי כבר כמה ימים. עשרות אימהות ואבות שיתפו אותה ברשתות החברתיות בעקבות כתבה שפורסמה עליה במלאות חודש למותה. מאחורי הנערה הצעירה לא עומד סיפור של בית הרוס או חרם חברתי. רותם קפצה אל מותה מחלון ביתה לאחר שהתקשתה להתמודד עם פגיעה מינית מתמשכת שעברה מגיל חמש עד 11. נער צעיר, שלא גדול ממנה בהרבה, גנב לה את התמימות ועצר לה את החיים. עד כדי כך שהיא עצמה לא רצתה להמשיך אותם יותר.אין לי ספק שכל הורה שצפה במסר המצמרר של אמה, שקראה לאימהות בכל גיל לפקוח עיניים ולהיות חשדניות, חשב קודם כל על הבת שלו. מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי להגן על בנותינו. איך נמנע מהן את המפגש האיום עם הכותרת האימתנית, שמספרת על "אחת מתוך אחת" ומכה בנו עם אותה אמת כואבת – שלא משנה מה נעשה, גם אם נשבור להן את הדלת בחדר ונכריח אותן לחזור הבייתה לפני החשכה, מתישהו, באיזשהו שלב בחיים, הבנות שלנו יוטרדו מינית כנגד רצונן.
פוסט שכתבה אמא של רותם ז"ל:
אולי זו הסיבה שכאשר אחד מחברי הטובים גילה שאשתו בהריון עם בן שלישי הוא הגיב בשמחה גדולה. "מה אני צריך בנות?", אמר לי, "כל היום לשבת בבית ולדאוג שמישהו יפגע בהן". מעניין שהוא לא הביע של דאגה מהמצב ההפוך. שאולי, רק אולי, אחד מבניו יגדל ויהפוך להיות ילד פוגע. יכניס בת של מישהו אחר לתוך הסטטיסטיקה האכזרית.
הטרמינולוגיה שמלווה את חשבון הנפש החברתי בנוגע לפגיעות מיניות כמעט תמיד מתמקדת בקורבנות. איך לעודד אותן לשתף ולהתלונן, איך לזהות כשפוגעים בך. אבל ישנו צד שכמעט תמיד נשכח בתוך קלחת הדיבורים, והוא הצד של הבנים הפוגעים. הם נתפסים כמצב נתון - תמיד יהיו סוטים בסביבה, השאלה היא רק איך נלמד את בנותינו להתלונן עליהם. וכשהתקשורת מספרת לנו על אנשים נורמטיבים שחשודים בפגיעה מינית אנחנו עומדים נבוכים ולא מצליחים להבין איזה פיוז נדפק להם במוח.
האם כשארי שביט מגיב על האשמותיה הקשות של דניאל ברין בכך ש"היה לנו מפגש ידידותי שכלל גם יסודות של חיזור. לרגע לא חשבתי שמדובר בהטרדה מינית", הוא בכלל מאמין לעצמו? וכשחיים יבין מספר שהוא מתגעגע לימים הטובים בהם "היית צובט מישהי בישבן והיא הייתה מורידה לך סטירה", יש בלבו יכולת להבין בכלל את רמת ההשפלה שחווה בחורה כזאת? התשובה היא שלא. הם לא מודעים. ולא בהכרח בגלל שהם אנשים רעים במהותם, אולי משום שלא הייתה להם אמא או סביבה או דמות חינוכית אחרת שתלמד אותם להיות גברים באמת.
ארי שביט. מאמין לעצמו?
צילום: יוסי זליגר
אחת משיטות המניעה הפחות מוכרות בתחום הפגיעות המיניות מדברת על האפשרות של "צדק מאחה". את המודל השאילו מהמקרה של רצח העם ברואנדה, מדינה שנדרשה להתאושש ממצב שבו חצי עם רצח מליון איש מחציו השני. היא מבוססת על ההבנה שאי אפשר להעניש עשרות אלפי רוצחים באפקטיביות ולצפות שזה מה שישקם את החברה. צריך לבנות אותה מחדש. בשיטה הזו יש מגשר שמשוחח עם שני הצדדים ומכין אותם. הצד הפוגע חייב להכיר במעשים, באחריותו עליהם, בפגיעה שגרמו, והוא חייב גם לפצות עליהם. הצד הנפגע צריך להיפתח לאופציית הסליחה. בישראל התחילו ליישם אותה לפני כעשרים שנה בעיקר בעבירות של נוער, לאט לאט עברו לבוגרים וכיום היא מיושמת במספר מצומצם של עבירות מין. זוהי לא שיטה מושלמת, והיא מעוררת גם לא מעט דילמות והתנגדות משפטית. אבל מחקרים שנעשו במדינות שבהן היא מקובלת הובילו למסקנה שזו השיטה האפקטיבית ביותר למניעת עבריינות חוזרת וגם לשיפור התחושה של הנפגעות.
קטונתי מלהכריע שזו הדרך שאליה צריך לחתור בנוגע להתמודדות עם פגיעות מיניות. אבל אולי, רק אולי, אם אנחנו כהורים היינו מאמצים כמה עקרונות מהשיטה הזאת כבר בגיל צעיר, היינו מצליחים להצמיח דור חדש של גברים, מודע יותר ורגיש יותר לתחושותיו של האחר.
יש לי שני בנים בגיל ההתבגרות ובת אחת בת שנתיים. אלוהים עדי שכמעט כמו שאני מודאגת מהסכנות הצפויות לבתי כאשר תגדל, כך אני חושבת יום יום, שעה שעה, איך לחנך את בניי שלא יגדלו להיות גברים פוגעים. איך ללמד אותם, בתוך עולם מלא בעיוותי מיניות, פורנוגרפיה זמינה ופרסומות אירוטיות, את הדרך בה ראוי להתייחס לנשים.
והחינוך הזה מתחיל כבר מגיל צעיר. זה אומר להגדיר להם באופן מדויק מה מותר ומה אסור, איפה מותר לגעת ואיפה לא. וזה אומר להקשיב לשיחות שלהם עם חברים ולבדוק שאין שם דיבור נגוע. וכשאמא של ילדה מהגן מתקשרת ומספרת שהילד שלך הציק לה בחצר, לא להסתפק רק ב"נו נו נו ואל תעשה יותר כי לא מרביצים לבנות". זה להושיב את הילד בבית שיכתוב לה מכתב התנצלות, ולהכין איתו ביחד כדורי שוקולד, ואחר כך לשלוח אותו לביתה, שיעמוד מולה בדלת ויראה את הכאב שלה. ושם, מול הפנים העצובות האלה, יאמר את מילות הסליחה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם