תנופת בנייה: הניחו כבר לפתרון שתי המדינות
כל כך הרבה דברים השתנו פה מאז אוסלו, ורק בפתרון שתי המדינות איש לא נוגע. שימור שטחי סי בשליטת ישראל ופיתוחם הם תנאי הכרחי לגבולות בני הגנה
כניסת הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן מסמנת עידן חדש בארה"ב ובעולם. צפויות כעת טלטלות, משברים והזדמנויות חדשות. גם דרישותיה של מדינת ישראל במכלול האינטרסים החיוניים לה במרחב יעברו בחינה ומיצוב מחודשים. גיבוש עמדה ישראלית ברורה ומחודשת בנושאים המרכזיים, שתזכה בבסיס תמיכה ציבורי רחב, הוא צו השעה. בנסיבות אלה, כצעד ראשון צריכה מדינת ישראל להשתחרר מתפיסת שתי המדינות במתווה קלינטון.
הגיעה השעה לברר: כשראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, למה הוא מתכוון? כשגם מנהיגי השמאל הציוני מסכימים שגושי התיישבות יישארו בריבונות ישראלית, כדאי לדרוש מהם הבהרה לציבור - מהם בדיוק אותם גושים? האם יש בהם כדי לספק משהו מדרישותיה של ישראל לגבולות בני הגנה?
גם בלי הכורח לבירור מחודש המתחייב לקראת עידן טראמפ, דרכה של מדינת ישראל מאז ראשית אוסלו נדרשת לבחינה ביקורתית. מאז סתיו 1993 כמעט הכול השתנה. מעל לכול התהוו איומים חדשים, בעלי היגיון צבאי שלא נודע עד כה.
גם בסוגיה הישראלית-פלסטינית התרחשו תהליכים משמעותיים: רעיון אוסלו בחתירתו לסיום שליטת מדינת ישראל באזרחים הפלסטינים מומש ברובו הגדול והושלם כבר בינואר 1996, עת סיימה ישראל את הסגת כוחותיה מהשטחים המאוכלסים ביהודה ובשומרון. כל האוכלוסייה הפלסטינית הכלולה בשטחי אי ובי - כ-90 אחוז מכלל אוכלוסיית יהודה ושומרון הפלסטינית - מצויים מאז בשליטת הרשות. כיצד בתנאים אלה אפשר לדבר על אפרטהייד?
בקיץ 2005 תמה לחלוטין גם הנוכחות הישראלית ברצועת עזה. עם נטילת השלטון בידי חמאס בקיץ 2007 מתקיימת שם הלכה למעשה ישות ריבונית בשליטת ארגון הטרור המוסלמי. אם כן, נותרו רק המחלוקת והמאבק על ירושלים המזרחית ועל המרחב הנתון ביהודה ובשומרון בשטחי סי שבהם מצויים כל ההתנחלויות, מחנות צה"ל, הדרכים הראשיות, השטחים השולטים החיוניים והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן. באחיזתם בידינו, מרחבים אלה הם כרגע המינימום הנדרש לשימור מרחב ישראלי בר הגנה.
הם מעניקים לישראל שני תנאים הכרחיים לביטחונה: הראשון הוא מרחב הבידוד שמספקת בקעת הירדן. בלעדיה לא יהיה ניתן למנוע התחמשות מהירה של גורמי טרור פלסטיניים במרחב יהודה ושומרון. התנאי השני הוא היתרון הטמון בשליטה ישראלית בצירי אורך ורוחב ראשיים, שיחד עם אחיזה בשטחים השולטים מאפשרים גישה צבאית מהירה של כוחות צה"ל לפעולה בעומק ריכוזי השטח הפלסטיניים. בגלל הוויתור על תנאים אלה ברצועת עזה יכול היה להתהוות האיום הצבאי של חמאס, המוכר לנו משלושה סבבי לחימה. מאז הוא אף המשיך להתעצם.
יחד עם ועידת פריז, החלטת מועצת הביטחון 2334 חיזקה בקיבוע נוסף את רעיון שתי המדינות כעיקרון המחייב חפיפה מוחלטת בין שתי מגמות שאינן בהכרח זהות: סיום השליטה הישראלית על הפלסטינים, והקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 1967, שכוללת גם נסיגה ישראלית מלאה. לעומת זאת, בנאומו האחרון בכנסת באוקטובר 1995 ראש הממשלה יצחק רבין לא נטה להסכים לחפיפה כזו. ביטוי לכך ניתן בעמידתו הנחרצת על שלמות ירושלים ובהדגשת חיוניות האחיזה הישראלית בבקעת הירדן ובצירי הרוחב המובילים אליה.
מתווה קלינטון לפתרון הסכסוך שהוצג בקיץ 2000 היווה למעשה נסיגה מעמדת רבין. התפנית התמצתה בשתי הנחות שלא נכללו בתפיסת רבין: הראשונה הייתה כי הפתרון מחייב את הקמתה של מדינה פלסטינית רציפה בריבונות מלאה, והשנייה היא שהגבול בין ישראל לפלסטין צריך להתבסס, בתיקונים קלים, על קווי 1967 ביהודה, בשומרון וברצועת עזה.
הנחות אלה יצרו מרחב מוגבל מאוד למשא ומתן. התבוננות ביקורתית בהנחות אלה מחייבת לברר כיצד הידרדרה העמדה הישראלית ממתווה רבין למתווה קלינטון. ככל הנראה, רבין לא היה נותן את ידו למתווה קלינטון.
ראוי להזכיר כיצד רבין ניצל היטב את תהליך מימוש אוסלו לעיצוב מחודש של המרחב בהתאם למתאר האינטרסים הביטחוניים הישראליים. במסגרת זו הוביל מאמץ מערכתי שהתבטא בסלילת רשת דרכים עוקפות במרחב סי, שבלעדיהן צה"ל היה מתקשה מאוד בקידום כוחותיו לשטחי ההיערכות במהלך מבצע 'חומת מגן'. כך למשל, חטיבת טנקים על גבי מובילים לא הייתה מגיעה ממחנה ענתות לשכם אם הייתה צריכה לנוע דרך כיכר השוטר ברמאללה. רשת הכבישים המהירה והמתקדמת שהתווה רבין העניקה לצה"ל שליטה בצירים וגמישות בהפעלת הכוחות, ובימי 'חומת מגן' גילמה את משמעותו האופרטיבית של מיצוי מרחב בר הגנה.
רבין ביצע את המהלכים מעצבי המרחב הללו במשולב עם ההתקדמות במימוש הסכם אוסלו, ובכל זאת בקהילה הבינלאומית לא נשמעו כלפיו טענות כי הוא מוליך שולל. במקרה של נתניהו, לעומת זאת, כל קידום בנייה - ולו הקטנה ביותר בירושלים - מעלה חשד שמא לא באמת התכוון לשתי מדינות. הפער טמון בנסיבות רבות, ואחת החשובות שבהן היא שרבין לא התחייב למדינה פלסטינית רציפה בדפוס מתווה קלינטון. נתניהו, מנגד, ובמיוחד בתקופת שלטונו אחרי 2008, מצא את עצמו כבול למסגרת הייחוס שקיבעה את היגיון שתי המדינות במתווה קלינטון ואנאפוליס.
באופן מעשי, בצומת האסטרטגית שבו אנו ניצבים בשעה זו צריכה ממשלת ישראל להבהיר לעצמה מחדש את מכלול האינטרסים הביטחוניים הגלומים באחיזתה במרחב סי. בבירור זה יהיה עליה להיפרד מרעיון שתי המדינות במתכונת הפירוש המיוצג לדוגמה על ידי אלוף (במיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי.
הוא טען וממשיך לטעון כי אמנם לפי שעה התנאים אינם מאפשרים הגעה להסכם קבע וכי מסוכן להיחפז ולבצע נסיגה חד-צדדית, אולם הוסיף כי הרעיון של חלוקת המרחב לשתי מדינות על בסיס קווי 1967 בתיקון "גושי ההתיישבות המוכרים" הוא האפשרות הסבירה היחידה מבחינה בינלאומית. לפיכך, להבנתו יש להימנע מכל פעולה התיישבותית בכל יתר המרחב שאמור ביום מן הימים להיכלל במדינה הפלסטינית. דברים בלשון זו וברוח זו נאמרו על ידי דניס רוס.
כאן מצויה המחלוקת המרכזית בשאלה מה נכון לנו לעשות בעת הזו במרחבי סי. בבירור הזה גם טמון הפוטנציאל לשינוי הכיוון בעמדה הישראלית ולחידוש תביעתה לשימור מרחב בר הגנה התלוי באחיזה מתמדת בשטחי סי.
השיח הישראלי והבינלאומי הדומיננטי הציב את מדינתנו בצומת מדומיין בן שתי אפשרויות תנועה בלבד: שימור המדינה היהודית-דמוקרטית תוך התכנסות לשטחי 1967, או היקלעות למדינה דו-לאומית מסוכסכת שלא תוכל להימנע מאפרטהייד. זו כמובן מלכודת תפיסתית שאינה חפה ממניפולציה, שכן הצומת מאפשר יותר משתי דרכים אלה. בינתיים, בהילכדות השיח הישראלי בין שתי האפשרויות הדיכוטומיות הללו זכה להתעלמות פוטנציאל האיום הביטחוני הכרוך באובדן שליטתנו בעומק המרחב ובבקעת הירדן.
בכירי מערכות הביטחון התומכים במהלכי נסיגה מבטיחים לציבור שצה"ל יוכל לתת מענה לאתגרי הביטחון גם בנסיגה לקווי 1967. עמדתם מתעלמת מן השינויים שהתפתחו בעולם המלחמה. אם אחרי נסיגה כזאת תתפתח ביהודה ושומרון התארגנות דומה לחמאס בעזה, הפועלת לפי ההיגיון של חיזבאללה לתקוף את מדינת ישראל בו-זמנית בכמה זירות, צה"ל יתקשה מאוד להעמיד לכך מענה ממשי.
אותם בכירים קובעים גם כי ככל שיידרש, יוכל צה"ל להמשיך לפעול בעומק השטח גם אחרי עקירת התושבים היהודים. אלא שהם מתעלמים מהחסך הגדול בסדר הכוחות הנדרש לכך: ללא מסת נוכחות האוכלוסייה היהודית ימצא צה"ל את עצמו מוכה וייסוג כפי שנסוג במאי 2000 מדרום לבנון. במלחמה החדשה, המתקיימת על פי היגיון חדש, מיועד לאזרחים תפקיד משמעותי במאמץ הכולל – בדיוק כמו בלחימה בדונייצק, בקרים ובאבחזיה. כך פועלים הסינים בהתפשטותם בים הסיני באמצעות אלפי ספינות דיג אזרחיות, וזה הכורח המוכר מראשית ימי הציונות למצות שילוב בין אחיזה אזרחית לצבאית.
קיצורו של דבר, ללא אחיזה מתמדת בשטחי סי במלואם, לא יהיו למדינת ישראל גבולות בני הגנה. האופן האישי שבו התווה רבין את מרחבי סי מגלם את הבנתו מרחיקת הראות על חיוניות אותם מרחבים שמעבר לקווי 1967 שבהם מתחייבת אחיזה ישראלית מלאה.
לעומת מתווה קלינטון, הגיעה העת להדגיש כי יש יותר מדרך אחת למימוש ההיגיון של שתי המדינות. מתוך הבנה מחודשת של האינטרס הביטחוני הישראלי במרחב סי, צריכה מדינת ישראל לפעול שם למימוש הפוטנציאל הנחוץ לה, ובמלוא תנופת הבנייה.
אקו"ם