הקיבעון: דו"ח המבקר עלול לגרום לתובנות שגויות
מה שאפשר ללמוד מפרסום דו"ח קיסינג'ר, נכון גם לתובנות ממערכת צוק איתן. שותפים חסרי אחריות מתוך הקבינט מייצרים קיבעון על "המנהרות", בשעה שאת גורל המערכה שופטים לפי תוצאותיה
הדברים היו ידועים ממקורות רבים אחרים. אבל פרסום דו"ח של שר החוץ לשעבר הנרי קיסינג'ר מיום 6 באוקטובר 73', עשוי אולי להבהיר עוד יותר את הדינמיקה של מהלכי ישראל ממש לפני פרוץ האש במלחמת יום הכיפורים.הדו"ח של קיסינג'ר שנחשף במסגרת חשיפת עשרות אלפי מסמכי הסי-איי-איי פותח אפשרות להבנת המחדל המבצעי כמו גם המחדל המדיני. אפשר ללמוד ממנו בעיקר, כי לוקח שנים רבות עד שמתבהרת התמונה לגבי התרחשויות מלחמתיות. במשך שנים רבות, גם היום, היו שהאמינו שכל הבעיה של ישראל ב-1973 הסתכמה ב"הפתעה מודיעינית" או "מחדל מודיעיני". היום ברור עוד יותר בעקבות פרסום דו"ח קיסינג'ר על ה-6 באוקטובר כי הכשל של הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים נבע משגיאות מבצעיות חמורות.
בנימין נתניהו עם הנרי קיסינג'ר. האם ניתן עדיין להפיק לקחים מ-73' לימינו? ייתכן שכן.
צילום: אבי אוחיון, לעמ
כך גם יש חשש שהפרסומים על דיוני הקבינט במלחמת צוק איתן יגרמו לתובנות שגויות. יש רושם שמנסים להסיט את הדיון הציבורי לכיוונים פוליטיים. הלובי הצבאי בכנסת מגלגל את האחריות לעבר הדרג המדיני המחליט; שותפים חסרי אחריות מתוך הקבינט מייצרים קיבעון על "המנהרות", בשעה שאת גורל המערכה שופטים לפי תוצאותיה; אז בואו נגיד את זה בגלוי: לפי התוצאות, לא הייתה בדור האחרון מערכה שהשיגה את השקט וההרתעה שהשיגה מערכת צוק איתן.
האם ניתן עדיין להפיק לקחים מ-73' לימינו? ייתכן שכן. בדו"ח שלו כותב קיסינג'ר, כי "לאחר שקיבלתי ערובות שלא תתבצע שום מתקפת מנע (מצד ישראל), העברתי את המידע לזיאת (שר החוץ המצרי) ולדוברינין (שגריר ברית המועצות בוושינגטון)". קיסינג'ר ניהל את המגעים הבהולים דרך הממונה על שגרירות ישראל בוושינגטון הציר מרדכי שלו, משום שהשגריר עצמו, דיניץ, היה באותו יום בישראל. הוא חזר על מסריו מהשנתיים שקדמו למלחמה כי אל לה לישראל לבצע שום התקפת מנע.
הדבר המעניין הוא, שלפי הדו"ח, קיסינג'ר קיבל מישראל "מידע מוצק" לגבי מתקפה מצרית סורית בשעה 6 בבוקר שעונו, שזה שעה אחת בצהרים בישראל. כלומר שעה לפני שנפתחה האש. האם לא היו מגעים איתו בכל עשר השעות שקדמו לכך? מאז שהגיעה ההתרעה של המוסד? סביר מאוד שכן.
נציגי המשפחות השכולות במסיבת העיתונאים. הלובי הצבאי בכנסת מגלגל את האחריות לעבר הדרג המדיני.
צילום: מירי צחי
בכל אופן, מה שאפשר ללמוד מהמסמך החדש נוגע לכשל המבצעי שגרם לספיגה הקשה של ימי המלחמה הראשונים. ברור מכאן שלא היתה "הפתעה מודיעינית"; ברור שקברניטי ישראל המשיכו בנסיונות למנוע את המלחמה באמצעים דיפלומטיים. אבל מאחר שהמצרים והסורים היו נחושים לפתוח במלחמה, עולה מהמידע של קיסינג'ר האפשרות הבאה: מהתקשורת שקיים עם המצרים והסובייטים המצרים הבינו שני דברים: ישראל יודעת בוודאות על כוונת ההתקפה; אם תתארך ההמתנה, הלחצים המדיניים משני הצדדים, של ברית המועצות ושל ארצות הברית, עלולים לסכל את ההתקפה המתוכננת. אבל בגלל הדיווחים הבהולים של קיסינג'ר ומחשש ללחץ מדיני מונע, הם החליטו להשיג את ההפתעה על ידי יציאה מידית להתקפה. יתכן שזאת היתה המסקנה שלהם מהדיווח של קיסינג'ר, שהבטיח להם ממש בדקה ה-90 שישראל לא תבצע התקפת מנע. זה מסביר את האשליה של בכירים בדרג מקבלי ההחלטות, כי כל עוד לא נפתחה האש יש אפשרות למנוע את המלחמה. מגעיו של קיסינג'ר בשעות האחרונות בלבלו רק את היהודים והוסיפו מידע מודיעיני למצרים ולסורים.
כאן נכנס הגורם המבצעי הישראלי. הטעות הגורלית של הפיקוד הבכיר. הרמטכ"ל, מפקד חיל האויר ואלוף פיקוד דרום לא היו צריכים להתחשב בשום צורה במהלכים הדיפלומטיים. מסתבר שגם כאשר הוחלט כבר והובטח שלא תהיה מתקפה מקדימה, עדיין אפשר היה לבצע מה שמכונה התקפה מקבילה. בעדותו בוועדת אגרנאט דיבר הרמטכ"ל דוד אלעזר על האפשרות שהעלה בדבר "התקפה במקביל. אני הרבה פעמים אומר: אם לא יזום, אז לפחות במקביל. חיל האויר עושה את החשבון כמה הוא צריך לכל היעפים כדי שלא יסתננו, ואומר לי בשעות הצהרים: אני מוכרח לשנות תצורה כדי לסגור את השמים. ואני מאשר לו... אני אומר: אולי עוד התקפה במקביל. אבל ח"א עושה חשבון, ואני מניח נכון, ואומר: בשביל לסגור הרמטית (את שמי ישראל) אני צריך לשנות לכולם תצורה ולהיות מוכן לבלימה".
אמו של לי מט בטקס האזכרה לציון שנתיים למבצע צוק איתן. ההישג הוודאי של צוק איתן הושג פסיכולוגית על ידי ''המתקפה'' נגד המנהרות.
צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90
תקיפה במקביל זה שח"א נמצא בכוננות וברגע שנפתחת האש, הוא יוצא למתקפה אווירית מתוכננת על שדות התעופה ומערכי הטילים. לצורך הגנת שמי המדינה לא היה הכרח לבטל את כל תכניות התקיפה כפי שהדבר נעשה. ובתחום ההיערכות הקרקעית, מכיוון שבנוסף להתרעה של אשרף מארואן התווסף אותו "מידע מוצק" (כשעתיים לפני פרוץ המלחמה), אי אפשר להבין מדוע לא שוגרו מיד הטנקים של אוגדה 252 לעמדות המתוכננות שלהן - גם אם תכנית ההגנה עצמה היתה גרועה.
המידע החדש נותן מושג על השפעת הפאקטור המדיני בהערכות אמ"ן. קשה להוכיח את זה, אבל המגעים של ראש אמ"ן והרמטכ"ל עם הדרג המדיני הבכיר, כנראה גרמו להורדת מפלס ההתרעות של אמ"ן בדרגים הנמוכים יותר. ופה יש לקח נוסף לימי צוק איתן. המגע הרצוף של הרמטכ"ל עם שר הביטחון וראש הממשלה מייצר אצל הקצינים ניחושים לגבי רצון הממשלה; הרמטכ"ל וחבריו עוסקים יותר מדי בניחושים לגבי מה חמאס חושב ומה הוא מתכוון לעשות.
הדרג המדיני לא יכול היה לדחוף את צה"ל לצליחת התעלה ב-73', זו יוזמה שצה"ל חייב לבוא איתה; והוא הדין ביעדי ביניים קרקעיים כמו המנהרות ב-2014. אלו תכניות שהצבא חייב לדחוף אליהן וראש הממשלה ושר הביטחון צריכים לראות איך הן משתלבות בראייה הכוללת.
ההישג הוודאי של צוק איתן הושג פסיכולוגית על ידי "המתקפה" נגד המנהרות, אבל בעיקר על ידי ניהול מבצע מתמשך ופתוח מבלי לחפש יותר מדי את הפסקת האש הסופית. הנכונות לנהל מערכה ארוכה יצרה את ההרתעה ומילטה את ישראל מסכנה שבעקבות משא ומתן על הפסקת אש - היא תיכנס למלכודת של משא ומתן מדיני כולל על הנושא הפלסטיני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם