אין אמון: בשביל מה בכלל צריך רבנות?
במדינה שבה רוב האוכלוסייה היהודית סומך על ההכשר שמעניק הממסד הרשמי, קיימים מערכים מקבילים המעמיסים עלויות מיותרות על כתפי הצרכנים
ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ איתן כבל, התכנסה לפני שבוע וחצי לדיון בעניין עלויות מונופול הכשרות בישראל. המפגש נערך לבקשת חברי הכנסת רחל עזריה ואלעזר שטרן.
אין זו הפעם הראשונה שבה מתקיים דיון כזה, וגם אין זה חדש שלא ברורות העלויות של מונופול הכשרות. נציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת אמרה בישיבה כי היא אינה מסוגלת להציג נתון מספרי בעניין, מכיוון שלא קיים מידע מסוג זה על אגרות כשרות, מספר המשגיחים, מספר שעות ההשגחה ועוד. נציגת משרד האוצר הציגה מסמך ולפיו עלות מונופול הכשרות מגיעות לכדי 600 מיליון שקלים.
במחקר שפרסם באחרונה חוקר 'המכון לאסטרטגיה ציונית' ג'וש כהן נבחנו 365 מוצרים במרכול בהרצליה - באזור שאינו מאופיין באוכלוסייה דתית, ושלא ניתן לחשוד בתושביו בהקפדה יתרה על צריכת מזון בכשרות מהודרת - ונמצאו שני נתונים מדהימים: המחקר, שבדק את המלאי שהציע המרכול לפי קטגוריות שונות, ובהן מזון קפוא, מאפים שימורים ועוד, גילה על 91 אחוז מהמוצרים יותר מחותמת כשרות אחת. רק על 9 אחוזים מהמוצרים נמצא הכשר של הרבנות בלבד.
תעודת כשרות של הרבנות במסעדה. אין אמון.
צילום: אופיר דוד
לכאורה, היינו עשויים לחשוב כי בגלל רצונם של ציבורים אחדים בארץ בהכשרים מהודרים ייווצר בשוק מצב של "מרוץ הכשרים". מסיבה זו, כנראה, היינו אמורים למצוא על כל מוצר כמה חותמות כשרות מלבד זו של הרבנות, שאמורות לספק את הצרכים של ציבורים שונים. אלא שהופתענו לגלות שעל 79 אחוזים מהמוצרים יש שני הכשרים בלבד – זה של הרבנות ואחד נוסף.
במדינה שבה כ-60 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית מגדירים את עצמם כמסורתיים ומעידים שהם סומכים על הכשרי הרבנות, קיימים מערכי כשרות מקבילים בנוסף למסגרת הרשמית של המדינה ומעמיסים על כתפי הצרכנים עלויות מיותרות.
ממצאי המחקר הזה עוררו בי כמה מחשבות: ראשית, חברי כנסת חרדים שהשתתפו בכנסת ציינו שקיומם של שני הכשרים בלבד על מוצר כלשהו מלמדים שיש משקל להכשר של הרבנות, ואילו האישור הנוסף מהווה רק תוספת ותגבור קל, ובעצם הוא נשען על האישור שמעניק המוסד הדתי הרשמי. אם יש צדק בדבריהם, הרי שמשמעות הדבר היא שהרבנות הראשית לישראל מסבסדת רבות מהעלויות של ההכשרים הפרטיים.
שנית, ניתן לחשוד אולי שאם את הכשר הרבנות מלווה ברוב מוחלט של המקרים אישור של הכשר פרטי אחד בלבד, הרי שיש כאן חלוקת אזורים - מעין סימון טריטוריות - מצדם של הכשרים פרטיים. אולי זה סוג של הסכם ולפיו לא ידרכו מערכי הכשרות השונים אחד על הרגליים של חברו. אם אכן כך הוא הדבר, נראה שהשיקול הרלוונטי למתן כשרות למוצר כזה או אחר הוא מקסום הרווח בלבד, ולא השאלה איזו כשרות מהודרת יותר.
מצגר. קשה להבין למה בכלל אנו זקוקים לרבנות.
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
כמו כן, האם העובדה שרק על 9 אחוזים ממוצרי המזון במרכול זה יש חותמת כשרות של הרבנות בלבד מעידה כאלף עדים על עליבותה של הרבנות הראשית, על חוסר הרלוונטיות שלה? האם אין זו הוכחה לכך שכדי להתקיים זקוק ההכשר הרבנות עוד זוג רגליים נוסף?
חברי הכנסת החרדים הגנו בחירוף נפש על הרבנות בדיון שנערך בוועדה. גודל האבסורד הוא שדי ברור שהם אף פעם לא יאכלו מוצר עם הכשר של הרבנות בלבד, ואף לא ייכנסו למסעדה שבה את תעודת הכשרות הכשירה רק הרבנות הראשית לישראל.
מוסד הרבנות צריך ניעור ומתיחת פנים. חובה עליו להציג שקיפות גדולה יותר ולספק לקהל לקוחותיו נתונים בלחיצת כפתור. בכל יום מחדש הוא נדרש להסביר לנו מדוע הוא נחוץ, ועליו לבצע הפרטה במערכי הכשרות הקיימים כיום וחשיבה מחודשת לגבי כל המנגנונים המעניקים לנו שירותי דת.
אין זה סוד שכבר איבדנו אמון במוסד הזה. בשבוע שבו נגזר על מי שכיהן במשך עשר שנים כרב ראשי לישראל לפשוט את החליפה שלו וללבוש מדי אסיר למשך 3.5 שנים בגין עברות שוחד בגובה של 5 מיליון שקלים, קשה להבין למה בכלל אנו זקוקים לרבנות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם