ראשי » חדשות » דעות

תתבגרו, הבית היהודי צריכה להישאר בממשלה

עם כל הצער והכאב, פינוי משפטי של 40 משפחות הוא לא סיבה לשבור את הכלים. אנחנו כבר לא ילדים. בואו לא נכרות את האצבע רק כי החלום שלנו לא מתגשם כפי שבדיוק ציפינו

כשהייתי בגן חובה, השכן שלי מלמעלה חגג יום הולדת. כמו בהרבה מסיבות בתקופה ההיא, ה'מופע המרכזי' היה קוסם צעיר שהפך את הסלון לבמה מאולתרת. בשלב מסוים הוא לקח מין גיליוטינה קטנה, הכניס לחריץ העגול שבה מלפפון, ובאבחת סכין, חתך את המלפפון לשניים. הוא הסתכל על קהל הילדים שישב מולו, ושאל בפשטות: "עכשיו, מי רוצה שאני אחתוך לו את האצבע?" הייתי הראשון להרים את היד.

למה? לא כי הייתי אמיץ באופן מיוחד, הסיבה היא אחרת לגמרי. בגלל שציירתי מאוד יפה, חבריי לגן תמיד ביקשו שאצייר להם: צבי הנינג'ה, מכוניות, חיילים, מה לא? עד היום אני זוכר את הלך המחשבה שחלף לי בראש: אם עכשיו מבקשים ממני לצייר כל כך הרבה, לא כל שכן בכיתה א'? אני אפתור את זה מראש ואסיר את האצבע ולא אוכל לצייר יותר, וככה אף אחד לא יבקש ממני.
 
הקוסם שהופתע מהאומץ הנחה אותי לשים את האצבע באותו חור שבו קודם נרצח מלפפון. הנחתי את האצבע, בראשי כבר הצטיירה מנוחת הצייר, הוא הוריד את הגיליוטינה וכלום. האצבע שלי נשארה שם, שלמה ומסוגלת לצייר. הקהל פצח במחיאות כפיים סוערות ואני קיבלתי בלון והתיישבתי חזרה מאוכזב.

למה אני משתף אתכם בחוויה הזו? כי אני חושב שהיא חושפת ניצנים של תפיסת עולם מורכבת. כזו שילד, על פי רוב, לא מסוגל להכיל. ילד שבגיל 4 רצה להיות צייר, בגיל 24 כנראה ילמד משפטים, ראיית חשבון או כלכלה ומנהל עסקים. לא כי הוא הפסיק לרצות לצייר אלא כי הוא הבין, שנה אחרי שנה, התנסות אחרי התנסות, חוויה אחרי חוויה-שהעולם והחיים מורכבים יותר משחשב ושרוב האנשים לא יכולים באמת להתפרנס מהחלום שלהם.

משום מה, כשזה מגיע לפוליטיקה, אנשים רבים שוכחים את המורכבות הזו, על אף שדווקא בפוליטיקה היא נמצאת בשיא תפארתה.
 
קראתי אתמול תגובות רבות של אנשים שביקרו את אנשי הבית היהודי וקראו להם לצאת מהממשלה, אבל מה לעשות שהעולם קצת יותר מורכב מזה? לפני שבועיים קראנו על עמרם, שגירש את יוכבד כדי שלא ייוולדו זכרים שיושלכו ליאור. מרים החכמה ניגשה לאביה ואמרה לו שהוא יותר גרוע מפרעה מכיוון שפרעה גזר רק על הזכרים ואילו הוא, גוזר גם על הבנות.

מי שמצדד ביציאה מהממשלה, לא רק שלא יימנע את הפינוי הזה, אלא הוא גם מכשיר פינויים עתידיים וגודע את המהלכים החשובים שנעשים היום במשרד החינוך ומשרד המשפטים. זה כמו לכרות יד כי יש לך קוץ באצבע.
לא על כל ריב או אי הסכמה הולכים לבית הדין הרבני להתגרש. כן, זה לא נעים שהגבר מגיע מאוחר הביתה ולא עוזר עם הילדים וזה מרגיז שהאישה לא מאפשרת לך לצאת עם החברים כמו פעם, אבל זו לא סיבה לפרק את החבילה. נכון, ממשלה היא לא בהכרח זוגיות אוהבת, אבל היא שותפות חשובה.
 
איזה ערך יביאו הבית היהודי באופוזיציה מתחת להנהגתם של המחנה הציוני ויש עתיד? מה הם יועילו בשבתם במושב האחורי במקום ליד ההגה? כן, הגה שלפעמים פונה שמאלה, אבל באופן כללי כיוון הנסיעה שלו הוא למקום שאליו אתם רוצים להגיע. אני מזכיר שלא מדובר כאן על פינוי פוליטי או בריחה מטרור. גוש קטיף אולי עולה אסוציאטיבית אך הוא שונה לחלוטין.

אז כן, זה לא אומר שהבית היהודי צריך להמשיך ולשבת בממשלה בכל מחיר, אבל עם כל הצער והכאב, פינוי משפטי של 40 משפחות הוא לא סיבה לשבור את הכלים.

בכתבה שנעשתה לאחרונה במגזין "מוצש" שאלו גברים ונשים גרושים וגרושות מתי מחליטים שמתגרשים והם ענו "כשהרע גובר על הטוב". הבית היהודי צריך לעשות את החשיבה הזו כל הזמן ואם הרע יגבר על הטוב, הם כנראה יצטרכו לצאת. בינתיים איילת שקד מנסה בכל כוחה להפחית את המשפטיזציה, בנט מקדם מינויים חשובים במשרד החינוך ומקדם אג'נדה ציונית שמשפיעה על הילדים של כולנו.

אנחנו כבר לא ילדים. בואו לא נכרות את האצבע רק כי החלום שלנו לא מתגשם כמו שבדיוק חשבנו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמיר מויאל

תסריטאי ויוצר, נשוי ואב לארבעה שמות חריגים. כותב על מה שהוא חושב, אבל לא תמיד חושב על מה שהוא כותב.

לכל הטורים של אמיר מויאל