ראשי » חדשות » דעות

השכפ"צ של המדינה: עמונה ויו"ש הם ראש החץ של הציונות

בניגוד לקיבוצים שזכו להוקרה ולהערצה, תושבי יהודה ושומרון זוכים מהיום הראשון להתיישבותם לבוז, לעג ושנאה. אך בלעדיהם יחזרו הטרור והפיגועים אל פתח תקווה, מודיעין, נתב"ג ויישובי הספר

אחד בפברואר בעיצומו של גל קור מקפיא ופעמיים עקירה והרס בעמונה- לפני 11 שנה בדיוק וכעת. אז פסק בג"ץ, שכהרגלו נענה בשמחה ובששון לעתירות השמאל הקיצוני, להרוס תשעה בתי קבע, והפעולה התפתחה לעימות אלים ביותר.

פינוי נער בעמונה בערב (צילום: נטעאל בנדל)


ממשלת אולמרט שהתכוונה לבצע מסע הרס נרחב ביו"ש, ביקשה "להוזיל" את הפעולות הללו שדרשו תקציבים גדולים ושיתוק המשטרה שהקצתה לכך אלפי שוטרים. ההוראה היתה להשתמש במקסימום כוח ואלימות כדי לשבור את המתנחלים. אחד הקצינים אמר שהאלימות נועדה לכך שבפינוי הבא יגיעו ניידת משטרה אחת, פקח של המנהל האזרחי וטרקטור, במקום המוני השוטרים והחיילים.

הפעולה הפכה לסוג של פוגרום. מכות רצח, פיצוח ראשים, דריסה על ידי סוסים, הטרדות מיניות של בנות בידי שוטרים, וגם תגובות אלימות של האזרחים נגד השוטרים. באותו שבוע התכוונה הממשלה להרוס עוד שלושה מאחזים, אך הארץ סערה, הפופולריות של אולמרט ומפלגתו הטריה "קדימה", איבדה גובה, המשטרה התרסקה בדעת הקהל, ובמקום מנוף להמשך מסע ההרס, גרם האירוע לבלימתו.

עמונה שילמה ביוקר אך הובילה לשינוי. את הגירוש הבא, בעליה לחומש, עשתה המשטרה על בהונות רגליה ובעדינות.
 
עמונה ממוקמת בהר אסטרטגי החולש על היישוב עפרה ומהווה חוליה מחברת בין עפרה לבין בסיס חיל האוויר בהר בעל חצור הסמוך, שהוא עצמו הפסגה הגבוהה ביותר בין חברון לגליל העליון. הרצף הישראלי הזה חולש גם על הכפר הערבי סילוואד, כפר מרצחים בעל מוניטין טרוריסטי מפוקפק עוד מימי המנדט הבריטי.

הקורבן האחרון של בניו היה מלאכי רוזנפלד ז"ל, לפני כשנתיים. ראש המועצה של הכפר חזר אתמול על המשאלה הערבית המסורתית שהפתרון היחידי עבור אנשי עמונה הוא לחזור לאירופה, המקום שממנו באו.

עמונה, כמו יתר ההתיישבות ביו"ש וכל יישובי הספר לאורך היסטוריה הציונית, בייחוד הקיבוצים, הם השכפ"צ של ישראל, יחד עם היותם ראש החץ של המעשה הציוני. רחוקים מהמרכז, בחיכוך עם האויב, חיים בתנאים צנועים וקשים ולוקחים על עצמם לשלם מחירים למען הכלל. אין חלוקת נטל כי נוכחותם ביחידות הקרביות גבוהה מזו של העורף, מאותם מניעים של אחריות ונכונות לתרום לעם ישראל.
   
בדורות הקודמים היו אלו הקיבוצים שהיו בקו הראשון מבחירה וממניעים אידיאולוגיים. הם הקימו ישובים, גרו במקומות מרוחקים בעוני ובצניעות, עמדו מול התקפות האויב, והיוו את עמוד השדרה של היחידות הקרביות. בתמורה הם זכו להוקרה והערצה. מחזות, שירים, ספרים, ספרי ילדים, קלאסיקה שלמה נכתבה עליהם.

"הוא הלך בשדות", "בערבות הנגב", "חדווה ואני", "שמונה בעקבות אחד", "איה פלוטו", "חבורה שכזאת", סופרים ומשוררים דוגמת משה שמיר, עמוס עוז, נתן אלתרמן, נעמי פרנקל, פוצ'ו ואהרון מגד, היללו ופיארו בצדק רב את הציבור ששילם עבורנו את רוב המחיר. 

למתנחלים אין את הלוקסוס הזה. מהיום הראשון להתיישבותם הם זוכים לבוז, לעג ושנאה. היוצרים היחידים שמתייחסים אליהם אלו הרעלנים של "ניקוי ראש" ו"ארץ נהדרת" שהציגו אותם כנצלנים, הזויים, משיחיים ותתי אדם.
 

 
משימתם קשה שבעתיים כי הם משלמים את המחירים ששילמו החלוצים של פעם, אך במקום הכרת תודה מתנכלים להם מבית. מלפנים האויב הערבי שרוצח ומחלק סוכריות, ומאחור רצח אופי שמאלני, תקשורתי ומשפטי הלועג להם, מסית נגדם, יוצר אווירת שנאה שסופה עקירה מהבית ושמחה לאיד.

הם גרים בקרוואנים לוהטים בקיץ וקפואים בחורף, ומואשמים כגזלני החלב משפתי התינוקות העניים, במגמה לסכסך אותם עם הפריפריה. גם כשהם נרצחים הם אשמים כי "הם הביאו את זה על עצמם", ו"אם הם לא היו שם זה לא היה קורה".
   
גוש קטיף ספג אלפי פגזים במקום יישובי עוטף עזה. היום חוטפים את הפגזים האנשים שעמדו ביום הגירוש, מחאו כפיים ושמחו לאידם. אין מחבלים נפרדים למתנחלים וליתר תושבי ישראל. הטרור הוא אותו טרור ומי שקרוב אליו סופג את רובו. בלי השכפ"צ של עמונה ויישובי יו"ש, יחזרו הספר, הטרור והפיגועים אל קיבוץ עינת, פתח תקווה מודיעין ונתב"ג. מחבלי סילוואד לא ייעצרו בקו הירוק במסעם להחזירנו לאירופה.

אלו הם האנשים המהווים את ראש החץ של הציונות מול הגלותיות, הגבורה מול הפחדנות, הצניעות מול הנהנתנות, הטוב מול הרע. גם באחד בפברואר הזה הם הפסידו קרב אך ינצחו במלחמה, והצדיקים מסילוואד, יחד עם סייעניהם מהשמאל, לא יזכו לראותנו חוזרים לאירופה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

בועז העצני

תושב קרית ארבע, בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות. מראשי תנועת "חומש תחילה"

לכל הטורים של בועז העצני