למה אנחנו עדיין מחנכים לשמירת נגיעה?
המגזר הדתי אוהב לדבר על המגיפה הנוכחית - גירושין, אבל האבחנה מה גורם לה חסרה: חוסר מוכנות על רקע חברתי-דתי. רק כשהבניין הרגשי יתפתח דיו ולא רק השאיפות לבית – נתחיל להבריא
ולנטיינז דיי הוא חג נוצרי, והם כידוע לא יודעים אהבת אמת מהי. אבל כמו כל אופנה חברתית שמתחילה בחו"ל ומגיעה לתל אביב אחרי חמש שנים ולגוש עציון אחרי חמש נוספות, גם יום האהבה מחלחל למקומותינו ומאיים על מעמדו של ט"ו באב. כך קורה שתחת כל נטע-רבעי רענן מקיימים דיונים על זוגיות ואהבה, על אינטימיות ומשלוחי זרים. כפרח אמתי שאבא שלה לא גנן אני מתכבדת להצטרף למדורת השבט שמבעירה את האח: בואו ננצל את הנוצרים כדי להבין משהו שבט"ו באב חם לנו מכדי לקלוט.הציבור שלנו החמוד היקר והטוב לא בכיוון: כשם שפעם היינו מוטרדים מתופעת הרווקות המאוחרת ושפכנו קיתונות (גם) של דיו על תיאור הסוגיה, אומללותו של הדור והדרכים לפתור אותה, כך אנחנו מוטרדים כיום כחברה, מתופעת הגירושין ההולכת ומתרחבת. יחידי סגולה אף זכו להימנות עם אלה שהיו בסדר והתחתנו מוקדם אך עכשיו נדונים על המים של הגל החדש: נכון שגירושין זה מותר מהתורה ונכון שמחזיר גרושתו זו חתיכת מצווה בהלכה - אבל אין להתכחש לכך שמדובר באסון.
דווקא טהרת המשפחה בצירוף פיתוח רגשי יכולים להיות מתכון מנצח.
צילום: פלאש 90
לא לחינם בסולם האסונות של המין האנושי גירושין מדורגים קצת אחרי מוות. זה חורבן שמבחינה מסוימת יש בו היבט קשה עוד יותר ממווות, מאחר שהוא לא גזירת שמיים, אלא אסון שחוללנו במו ידינו. אז למה בכל פעם שנפתח דיון ציבורי מגזרי בנושא, השורה התחתונה היא לא לוותר, להעדיף את המשפחה המסורתית ולדבוק בבן הזוג?
כגרושה שמכירה גרושים, לא חושבת שיש מישהו שבאמת ויתר, שהרים ידיים (לא באלימות) לפני שניסה הכל. לא מכירה אישה שלא נמסה מול הפנטזיה הנצחית של בעל-אישה-ילדים, או שלא חותרת מגיל אפס לפסגת המשפחה המסורתית.
מכאן – שהבעיה לא נמצאת בכך שאנחנו לא מקדשים מספיק את המשפחה המסורתית כערך. אנחנו פשוט לא יודעים איך להפנים אותו בפועל, וזה בעיניי אחד הגורמים ל"מגיפת הגירושין" המדוברת.
התרגלנו להתכונן לנישואין בדרך מסוימת שאינה בהכרח המתאימה: אנחנו עדיין שולחים בני זוג לפני חתונה למדריכות כלות ומדריכי חתנים שילמדו אותם איך לספור שבעה נקיים ומה לברך במקווה – הלכות שרובנו קראנו בקיצוש"ע בשיעור הלכה בכתה ח'. מחנכים לשמירת נגיעה בתנועות הנוער ולא מעזים לבדוק מה הנזקים שלה לטווח ארוך, ועד כמה היא גורם נפוץ לנישואי בוסר. שואפים לחתונה ולא חושבים על היום שאחרי.
האצבע המאשימה כלפי מגפת הגירושין מוצדקת, אבל האבחנה חסרה, כמו גם ההבנה שמשבר הזוגיות במגזר נובע מחוסר מוכנות על רקע חברתי-דתי. נכון שחילוניים עדיין מתגרשים יותר, אבל – היי! דווקא טהרת המשפחה בצירוף פיתוח רגשי יכולים להיות מתכון מנצח.
הגיע הזמן לקדש ערכים אנושיים נוספים ולהכניס אותם לשקלול הזוגי של המשפחה המסורתית: ננחיל שחשוב לתת מרחב מחיה לבן או בת הזוג, כמובן בגדרי ההלכה והאחווה האנושית; נגיד בבטחון שחדרים נפרדים זאת אופציה לגיטימית כדי להחזיק מעמד יותר מעשר או חמש עשרה שנה, ושעצמאות כלכלית לכל אחד מבני הזוג הוא תנאי סף קריטי להצלחת המשפחה המסורתית. זוגיות זה מהלך עם השלכות – טובות אך מורכבות - שכדאי ללמוד לפני שנכנסים אליו.
ואז, כשמיטב בנינו ילכו לטיפול אצל פסיכולוג טוב לפני שיעמדו תחת החופה ולא רק למדריך טהרה מקצועי, כשהבניין הרגשי יתפתח דיו ולא רק השאיפות לבית – אולי אז נתחיל להבריא מהמגפה התורנית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם