כנסו לפרופורציות: ונגיד ששרה קיבלה שמפניה?
בואו נניח שיתברר שנתניהו קיבל סיגרים, ושרה, שומו שמיים, קיבלה שמפניה. ההשוואות לפרשיות השחיתות והשוחד מסמרות השיער של שרון ואולמרט או הבזבזנות החולנית של פרס מזכירות את האמירות על ״קיצוניים משני הצדדים". ההבדל הוא הגודל, המספרים
מיותרת לחלוטין הפגישה בין נתניהו לטראמפ וכל הדיונים עליה. הרי בעיות העולם נפתרו זה מכבר. אין פצצה איראנית, אין טרור, אין משבר באירופה, אין מצוקת הגירה, אין מלחמות. רק שאלה אחת עוד נותרה לאנושות ובעיקר לתקשורת: האם נתניהו קיבל סיגרים? האם ידע או לא ידע על השמפניה שקיבלה שרה?אני מוכן להמר די בוודאות על כך שענייני מנהל תקין וטוהר מידות זה הדבר האחרון שמעניין את מחפשי ה״שחיתות״ של נתניהו. גם הם לא יכחישו שמדובר בנסיון להדיח ראש ממשלה על זוטות, חיטוט אובססיבי בכל דבר שאינו קשור כלל להתמודדות ישירה וישרה על הנושאים האמיתיים, על ליבם ושכלם של הציבור והבוחרים. חוקי? כן. לגיטימי? ככה ככה. מלוכלך? אוהו, כמה שמלוכלך. אבל נגד נתניהו כל האמצעים כשרים.
ראש הממשלה ורעייתו עולים למטוס בדרכם לארה''ב. מפרגן לו סיגר בשלוש דקות המנוחה שלו.
צילום: אבי אוחיון, לע''מ
חטאו הגדול של נתניהו - בואו נקרא לדברים בשמם - זה שהוא כל הזמן מנצח בבחירות. תמיד צוחק אחרון. על כן, כמו כל קבוצה מליגה ד׳ שלא מסוגלת לחבר שתי מסירות ברצף, יריביו פונים לכל אמצעי אחר: נופלים ברחבה, מנסים לשבור את הקרסול לחלוצי היריב, מאיימים על השופט או פונים לבית הדין כדי שיפסול את שחקני הקבוצה החזקה מלשחק בגלל כל מיני סיבות הזויות.
שנים קראו לנתניהו מושחת מבלי שהיה קצה קצהו של בדל הוכחה או אפילו רוח רפאים של ראייה נסיבתית. פתאום יש, אולי אולי, איזה דרדלה. חג! ״נהנתניהו״! אה, צחוקים. אנחנו כבר דורות רבים לא בתקופה שבה אנשים רצו להיות מלך כדי לצוות שיביאו להם הר של זהב. מנהיג מדינת ישראל זה תפקיד תובעני וקשה. הרבה יותר מוי כיף להיות חבר כנסת, 40 אלף שקלים משכורת ואפס אחריות. שלא לדבר על כך שנתניהו יכול לפרוש עכשיו ולצאת למסע הרצאות בעולם שבו ייהנה יותר, ינוח יותר וירוויח בהרצאה אחת את כל הסיגרים שקובה יכולה לייצר בשנה הקרובה.
אולמרט חוזר למאסר בכלא מעשיהו. ההבדל הוא הגודל, המספרים. פרופורציות.
צילום: דני מרון
בואו נניח שהכל יתברר כנכון. שהוא קיבל סיגרים ושרה - שומו שמיים - קיבלה שמפניה. ההשוואות לפרשיות השחיתות והשוחד מסמרות השיער של שרון ואולמרט או הבזבזנות החולנית של פרס מזכירות את האמירות על ״קיצוניים משני הצדדים". חמאס, חיזבאללה, דאעש, אל קאעידה, הג׳יהאד, אבל מצד שני ״אהה כן? ולנו אין את ברוך גולדשטיין??!״ יש. ההבדל הוא הגודל, המספרים. פרופורציות. סיגר לעומת אי. לכן גם המילה ״איתרוג״ מיותרת, כי אפילו במקרה הגרוע ביותר ואם זה נכון, אין פה שום דבר חמור. כלום בחזקת כלום. להחנות את הרכב בכחול לבן כשהגלגל האחורי קצת נוגע באדום זו - נו - עבירה, אם הפקח במצב רוח לוחמני, אבל זה לא שוד מזוין.
יש דברים חשובים יותר על הפרק, לפחות לי נראה שהטרור, הכלכלה, הביטחון, היחסים הבינלאומיים, כל זה טיפה משמעותי יותר מהשאלה אם נתניהו קיבל או לא קיבל סיגרים. באמת, לאיזה דרגות של גיחוך אפשר לרדת. נראה אתכם, תתמודדו איתו על הנושאים האמיתיים.
אולי הוא נהנתן ואולי לא, מה זה חשוב. חוסה מוחיקה, מי שהיה נשיא אורוגוואי, מובא תמיד כדוגמה לצניעות. תרם 90 אחוז ממשכורתו לצדקה ונסע בחיפושית מודל 87׳. הוא היה כל כך צנוע שגם דאג לכך שכולם יידעו על צניעותו המופלגת. קודם כל מומלץ לקחת בערבון מוגבל את אגדות הצניעות המגיעות מפולקלור הערצת המנהיגים העממיים בדרום אמריקה, בעיקר כאלה שהיו חברים במחתרות סוציאל-קומוניסטיות.
שנית, לא הייתי רוצה מנהיג המאחר לישיבת ממשלה כי החיפושית הצנועה שלו נתקעה, או כי הבנק עיקל לו את הבאר ממנה שאב מים בצניעות. מנהיג צריך להיות משוחרר מדאגות פרנסה. זמנו צריך להיות מוקדש לעניינים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים, ולא למינוס בבנק. ואתם יודעים מה, אני מפרגן לו גם סיגר בשלוש הדקות שבהן הוא יכול לקחת פסק זמן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם