לתושבי הדרום לא מגיע שירותי משפט?
בימ"ש השלום בדימונה מעניק שירות חשוב לאוכלוסייה חלשה. צמצום פעילותו פוגע בתושבי האזור, שגם כך מספר בתי המשפט בו קטן
שרת המשפטים איילת שקד סיירה בשבוע שעבר במגזר הבדואי בנגב, ובין היתר אמרה לתושבים שתשקול הקמת בית משפט שלום או בית משפט שרעי בעיר רהט. אין ספק שהעיר השנייה בגודלה בנגב, עם 70 אלף תושבים, ראויה לבית משפט, ובוודאי שיש חשיבות גם בעצם ההקמה של בית משפט ראשון ברשות בדואית. אלא שבמקביל למהלך הזה, שעשוי לתרום להנגשת מערכת המשפט בפריפריה, מתקיים בשנים האחרונות גם מהלך הפוך.
בית משפט השלום בדימונה, המשרת כבר עשרות שנים את תושבי הנגב המזרחי, חווה בשנים האחרונות תהליך של ייבוש מכיוון הנהלת בתי המשפט. בעבר פקדו את בית המשפט הזה בכל יום בין 100 ל־150 אזרחים, אולם לפני כשנתיים הוצא התחום הפלילי מבית המשפט ופעילותו צומצמה מחמישה ימים לשלושה בלבד. במקביל צומצמה עבודתו של שופט הנוער; בעבר הוא היה מגיע לבית המשפט מדי יום ראשון, וכעת רק אחת לשבועיים.
הגזירה האחרונה הגיעה לפני כמה שבועות. ימי השיפוט בבית המשפט צומצמו מפעמיים בשבוע לשישה ימי שיפוט בחודש בלבד, שבפועל, בגלל ימי החופשה של השופטים, מתורגמים לארבעה או לחמישה ימי שיפוט. עובדי בית המשפט חוששים, ובצדק, שהשלב הבא יהיה סגירת בית המשפט לחלוטין.
ביקור קצר בביהמ"ש בדימונה ממחיש את נחיצותו. מדובר בביהמ"ש היחידי במרחב שבין באר־שבע לאילת, המשרת את תושבי ערד, דימונה, ירוחם ומצפה־רמון, ואת תושבי המועצות האזוריות והפזורה הבדואית. מטבע הדברים, מרבית האוכלוסייה שנזקקת לבית המשפט הזה היא אוכלוסייה חלשה, מה שהופך את עובדי בית המשפט הקטן לסוג של עובדים סוציאליים בעל כורחם.
חִשבו למשל על אישה מדימונה המאוימת על ידי בעלה, ונזקקת באופן מיידי ודחוף לצו הגנה. עד לאחרונה אישה כזו הייתה יכולה לקבל את מבוקשה כמעט מדי יום בבית המשפט המקומי. כעת, כשהשופט מגיע לבית המשפט בדימונה רק יום בשבוע, היא נדרשת לנסוע לבאר־שבע, נסיעה שלא תמיד יש באפשרותה לקיים, והיא עלולה לוותר על המאמץ ולשלם על כך מחיר יקר.
תושבי האזור המתבקשים לנסוע לבית המשפט בבאר־שבע יודעים גם שהשירות שיקבלו שם הוא לא השירות האישי והמשפחתי שבית המשפט בדימונה יודע להעניק. דלדול הדיונים בבית המשפט גורם גם לכך שדיונים בתביעות קטנות נקבעים לעוד שבעה חודשים, ודיונים אחרים יכולים להידחות גם בשנה. עורכי דין שבעבר העדיפו שהתיק שלהם יטופל בדימונה בגלל רמת שירות גבוהה, נאלצים להעביר את תיקיהם לבאר־שבע בגלל המחסור בימי שיפוט בבית המשפט הדימונאי.
כשמביטים על המפה הארצית של בתי משפט השלום, אפשר לראות שבעוד שאזור המרכז מרושת היטב בשמונה בתי משפט, מנתניה וכפר־סבא ועד רחובות, רמלה ואשדוד, מדרום לקו קריית־גת יש רק שלושה בתי משפט: בבאר־שבע, בדימונה ובאילת. ח"כ מאיר כהן, תושב דימונה וראש העיר שלה במשך עשר שנים, פועל בנושא ונפגש לשם כך עם השרה שקד.
מדוברות בתי המשפט נמסר: "בבית המשפט בדימונה נשמעים תיקים אזרחיים, תיקי תביעות קטנות, תיקי עמ"ק ותיקי נזקקות (על ידי שופט נוער). ימי השיפוט נקבעים בהתאמה לצרכיו של בית המשפט ולהיקף מלאי התיקים. לפני כארבע שנים הופסק קיומם של דיונים בתיקים פליליים, לרבות בענייני נוער, בבית משפט השלום בדימונה, בשל תנאיו הפיזיים של המקום, והם הועברו לבית משפט השלום לנוער בבאר־שבע. לאחרונה נבחנת אפשרות להעביר תיקים נוספים לבית המשפט בדימונה. אין כל כוונה לצמצם את פעילות בית המשפט שם".
ענף גידול חדש צומח בשנים האחרונות במושבי הערבה התיכונה - ענף המכינות הקדם־צבאיות. בשנת הלימודים הבאה עומדת להיפתח מכינה קדם־צבאית מעורבת לדתיים וחילונים במושב עין־יהב, המכינה השלישית במועצת הערבה התיכונה, המונה שבעה יישובים.
עד לפני שמונה שנים הרצון להקים מכינה עם חניכים דתיים בערבה התיכונה לא היה מובן מאליו, שכן מדובר במועצה אזורית חילונית שבעבר דחתה ניסיונות של דתיים להשתלב ביישוביה. היוזם המרכזי להקמת המכינה הראשונה באזור היה רן שדה, בן המושב חצבה הנשוי לאמנה, בתו של חנן פורת ז"ל. שדה ותושבים נוספים פנו עם הרעיון לארז אשל, שהקים בעבר מספר מכינות קדם־צבאיות מעורבות. הוא חיבר אותם לאבישי ברמן, בן קיבוץ בארות־יצחק, שחינך במכינה בעין־פרת. ברמן נענה לאתגר, ובספטמבר 2009 פתח בחצבה את מכינת הערבה הראשונה. הביקוש הגובר למכינה בחצבה הביא את ברמן ואת אנשי הערבה התיכונה לפתוח לאחר כארבע שנים מכינה מקבילה במושב פארן. שתי המכינות, ומסגרת נוספת לבוגרי צבא ('עבודה עברית'), פועלות תחת עמותת 'בין השיטין'. את המכינה בחצבה מנהל היום נתנאל אלינסון, שהגיע לערבה מפדואל, ואת המכינה בפארן מנהל אודי ברנשטיין, בוגר ישיבות הר־ברכה ורמת־גן שכיום אינו אדם דתי.
ברמן, שמנהל את עמותת 'בין השיטין', מספר על קרוב לאלף נערים ונערות המתדפקים על דלתות המכינות בערבה, שבכל אחת מהן לומדים ארבעים חניכים. פתיחת המכינה השלישית נבעה מהרצון לתת מענה לביקוש הגבוה, וגם מרצונן של משפחות מעין־יהב בהקמת מכינה גם במושב שלהם. "מתרחש תהליך של היפתחות לקהלים חדשים", מספר ברמן. "חניכי המכינות מאומצים על ידי התושבים, ומשפיעים על השיח במושבים. במקביל, יש כבר בוגרים של המכינות ושל תוכניות העבודה לבוגרי צבא, שמצטרפים להתיישבות".
היחס בין דתיים לחילונים במכינות הערבה הוא שליש דתיים ושני שליש חילונים, אם כי גם היחס הזה עובר שינויים. ברמן מספר על יותר ויותר דתיים שמגיעים להתעניין במכינות מאזורים שונים בארץ. היעד הבא של מכינות הערבה הוא הגדלת אחוז החניכים מהפריפריה החברתית של ישראל. "חשוב לנו שעולם המכינות יהיה מחובר לכלל החברה הישראלית", מסביר ברמן.
במסגרת הרצון לחשוף את המכינות לאוכלוסיות נוספות, הן מפעילות בערבה את תוכנית 'שביל במדבר', שבמסגרתה מתארחים תלמידי העיר דימונה, וחניכי המכינות מבקרים בתיכונים בעיר. המכינות זוכות לרוח גבית מאנשי המועצה האזורית. ראש המועצה אייל בלום ואנשיו מבינים שבוגריהן הם השגרירים הטובים ביותר של חבל הארץ שלהם.
אקו"ם