סוף סוף: סרבני גט יפסיקו להתפנק בכלא
סרבנים המצויים במאסר כחלק מהלחץ המופעל עליהם למתן הגט, לא זכאים להתחשבות בתנאיהם מאחר שהמפתח לחרותם בידם. תיקון החוק של שולי מועלם הוא עוד צעד חשוב נגד סרבני הגט
"ידע סרבן הגט כי בית הכלא אינו בית הבראה" באמירה זו קרא הדיין הרב דייכובסקי למחוקק לסייע לבית הדין להחמיר את הסנקציות המוטלות על סרבני גט הנתונים במאסר. קריאתו זו נענתה כאשר הכנסת העבירה בשבוע שעבר תיקון חוק המחמיר סנקציות אלה ביוזמת ח"כ שולי מועלם ותנועת "אמונה".לצורך מאבק בסרבני הגט העמיד המחוקק לרשות בתי הדין הרבניים "ארגז כלים" בדמות סנקציות הקבועות בחוק אותם רשאי בית הדין להטיל לצורך אכיפת פסק הדין לגירושין ומתן הגט. כלומר, אם בית הדין קבע בפסק דין שאיש ייתן גט לאשתו ופסק הדין לא בוצע והגט לא ניתן, רשאי בית הדין לבחור את הסנקציות, שיהיו לדעתו האפקטיביות ביותר כלפי אותו סרבן לשם הפעלת לחץ לקיום פסק הדין ומתן הגט.
בית כלא אינו בית הבראה.
צילום: שאטרסטוק
בין אפיקי הפעולה העומדים לרשות בתי הדין, כדוגמת עיכוב יציאה מהארץ, ביטול רישיון הנהיגה, החזקת חשבון בנק וכדו', נחשב צו המאסר בכפייה לקיצוני מבין הסנקציות. אולם לצערנו, ישנם סרבני גט, שגם בין כתלי בית הכלא מעזים לדרוש הטבה בתנאיהם או לאמץ תנאים שייטיבו עימם במהלך תקופת מאסרם כדוגמת השתתפות במסגרות לימודיות שונות הקיימות בבתי המאסר, קבלת אוכל כשר למהדרין או שהייה באגף שומרי המצוות, שנחשב אגף נעים ונוח יותר מאחרים.
בית הדין הרבני הגדול הביע לא פעם את התנגדותו להטבות אלה וקבע כי אין כל הצדקה לשהייתם של סרבני גט (גם דתיים) באגף שומרי המצוות שבבתי המאסר וכן כי אין לטרוח בעבור סרבן גט בהכנת אוכל בכשרות מהודרת זאת בשעה שאינו מקיים את חובתו ההלכתית הבסיסית במתן גט לאשתו. כמו כן קבע בית הדין כי יש לאסור על סרבן גט להשתתף בכל מסגרת לימודית הנמצאת בבית המאסר ואף ניתן למנוע מסרבנים השוהים בבידוד אפשרות אחזקת חומרי קריאה וכתיבה או שימוש באמצעי תקשורת מכל סוג ובכך למנוע מהם להקשות את עורפם במתן הגט.
ח''כ מועלם. הובילה את המהלך.
צילום: פלאש 90
קריאתו של בית הדין הרבני התגבשה להצעת החוק שהגישה ח"כ שולי מועלם, ולמרבה השמחה סנקציות אלה נכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל.
אל לנו להתבלבל. אין המדובר באסירים המרצים את עונשם בכלא בגין מעשיהם, אלא סרבנים המצויים במאסר כחלק מהלחץ המופעל עליהם למתן הגט, וכפי שהיטיב להגדיר זאת בית המשפט העליון "מפתחות הכלא בידו" וברגע שיסכים לתת גט לאשתו, ישוחרר לחופשי ויוסרו כל הסנקציות שהוטלו עליו. לכן, אין מקום לדון כלל בהגבלת חרותם שכן כאמור המפתח לחרותם בידם.
אין ספק כי סרבני הגט הנתונים במאסר הם הגרעין הקשה של סרבני הגט. ועל כן הסנקציות המוחלות עליהם צריכות להיות כאלה שייצרו באופן תמידי את בית המאסר כמקום שאיננו נוח עבורם. ידוע לנו על סרבנים השוהים באגף שומרי המצוות ונהנים משיעורים, מאוכל ברמת כשרות מהודרת ומקשר טלפוני עם סביבתם כל זאת כשנשותיהם מצויות במאסר. לא מאסר תחת סורג ובריח אלא מאסר של חיי הנישואין. הן כבולות ללא יכולת להמשיך בחייהן, להינשא בשנית, ללדת ילדים מבלי שאלה ייחשבו כממזרים ופסולי חיתון. כל עוד זכותן הבסיסית ביותר של נשים אלו לחרות נרמסת, לא ייתכן שהסרבנים יהנו מתנאים משופרים.
הכותבת היא היועצת המשפטית של תנועת "אמונה", עו"ד ציפורת שימל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם