מי יפקח על ה"סיוע ההומניאטרי" בעזה?
דפוס הפעולה המסתמן ברצועה ביחס לסיוע ההומניאטרי, צריך להביא לשידוד מערכות בפעילותם של ארגוני סיוע בשטח שחמאס שולט בו
בשבוע שעבר חשף השב"כ חשף שחמאס גונב לצרכיו את כספי הסיוע הבינלאומי המיועדים לתושבי רצועת עזה. במקרה הנוכחי, מוחמד מורתג'ה, המתאם המקומי של הסוכנות הטורקית לתיאום ולשיתוף פעולה, נחשד בהסטת מיליוני שקלים מכספי סיוע טורקיים למטרות הקשורות לחמאס. מתוקף תפקידו, מורתג'ה העביר לכאורה כספים וחבילות מזון בשווי של מיליונים למחבלי חמאס ולבני משפחותיהם. עוד דמות הקשורה למקרה זה הוא מנהל קרן הסיוע ההומניטארי הטורקית (IHH), הידועה לשמצה ממשט המרמרה ב-2010 והמוגדרת כארגון טרור על ידי ישראל.שיטת הפעולה של חמאס להחדרת פעילים לארגוני סיוע זרים אינה חדשה. מוחמד חלבי, מנהל סניף ארגון "וורלד וויז'ין" בעזה, עומד כרגע למשפט באשמה שהעביר 60% מתקציב הארגון בעזה לחמאס. בדומה למורתג'ה, גם חלבי הצטרף לזרוע הצבאית של החמאס לפני שהתחיל את עבודתו בוורלד וויז'ין, וגם הוא השתמש באישורי כניסה לישראל כדי לסייע לחמאס לאתר מיקומים לתקיפה. במקרה דומה, ווחיד בורש, עובד של תוכנית הפיתוח של האו"ם מאז 2003, הורשע לאחרונה בכך שסייע לחמאס באמצעות העברת חומרי בניין לארגון.
מחמד מורתג'א. דפוס פעולה שחוזר על עצמו.
צילום: תקשורת שב''כ
הדמיון בין המקרים של חלבי ומורתג'ה הוא רב. בשני המקרים חמאס החדיר פעילים באופן מכוון לארגוני סיוע זרים במטרה שינצלו את משאביהם לטובת אנשי החמאס ובני משפחותיהם על חשבון אלו שבאמת זקוקים לסיוע.
למרבה הצער, לארגונים הומניטאריים הפועלים באזורי סכסוך ברחבי העולם יש פיקוח מוגבל, והם מסתכנים בכך שחלק מהסיוע שלהם יעבור לארגוני טרור או לקבוצות חמושות. ההחלטה של סוכנות הסיוע של ארה"ב להקפיא את פעילותה בסוריה ב-2016 בשל סכנה זו, והדיווחים הרבים מסומליה על כך שארגוני טרור משתלטים על הסיוע שמגיע למדינה, רק מחזקות את הנקודה הזו.
מחבלי חמאס עם מזל''ט. דרוש פיקוח שיבטיח שארגוני סיוע בעזה לא ישמשו כלי בידי ארגוני טרור.
צילום: AFP
הרצון של ארגוני הסיוע לעזור לאוכלוסייה המקומית בא על חשבון האפשרות שארגוני טרור ישתלטו על משאביהם. ארגונים רבים והמדינות התומכות בהם, אינם מכניסים את הסכנה הזו למערכת השיקולים שלהם בצורה ראויה. אם לנסח זאת באופן פשטני, גם אם המחיר של פעילות באזור תחת שליטת ארגון טרור הוא "לשחד" אותו, ארגוני הסיוע יתעקשו להמשיך לפעול שם.
ככל שדפוס זה הולך ונהיה ברור יותר עם הזמן, לפחות לגבי עזה, נראה עדיין שהמדינות התורמות מתעלמות מהתופעה. ממשלת אוסטרליה למשל (התומכת הגדולה ביותר של וורלד וויז'ין בעזה) השלימה את חקירתה בעניין העברת הכספים לכאורה לחמאס, והגיעה למסקנה כי זו "לא התקיימה". עם זאת, לא ברור כיצד החלטה זו התקבלה מרחוק. כיצד האוסטרלים בחנו האם הכספים לא שימשו את החמאס, או אם הנזקקים לא היו אנשי חמאס ובני משפחותיהם, כפי שנטען בכתב האישום נגד חלבי?
מבנה בעזה. חמאס מנצל את המשאבים על חשבון אלו שבאמת זקוקים לסיוע.
צילום: AP
בעוד ממשלת אוסטרליה ממשיכה להקפיא את המימון לוורלד וויז'ין עד סיום משפטו של חלבי, אין שום אינדיקציה לכך שהממשלות התורמות הפנימו את לקחי המקרים החוזרים ונשנים. בסופו של דבר נראה כי הממשלות התורמות והארגונים עצמם אינם יודעים מה באמת נעשה בכסף ובציוד שמועבר. עזה היא בור ללא תחתית השואב אליו סכומים עצומים של כסף וציוד, והשליטה על השימוש באלו נעלמת ברגע שהכסף והציוד עוברים את הגבול. האם עניי עזה אכן זוכים לו, או שהמערכת המושחתת והאלימה של חמאס היא זו שיוצאת נשכרת?
הצורך בפיקוח ובמנגנונים שיבטיחו שארגוני סיוע בעזה (ובמקומות אחרים) לא ישמשו כלי בידי ארגוני הטרור הוא ברור. רק המחשבה על כך שמשאבים המיועדים למטרות סיוע יגיעו לידי מחבלים צריכה לגרום לממשלות ולארגוני סיוע לעצור ולחשב את הדרך מחדש. הדפוס המסתמן ברצועה צריך להביא לשידוד מערכות כללי בפעילותם של ארגוני סיוע בשטח שחמאס שולט בו.
ג'וש בקון הינו ראש דסק ישראל במכון המחקר NGO Monitor
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם