ראשי » חדשות » דעות

ישראל של נתניהו היא מעצמה, וזה כואב לשמאל

למרות חמאס, איראן, דאעש וחיזבאללה - המצב הביטחוני יציב; למרות המשבר העולמי - הכלכלה פורחת; ועל אפם וחמתם של יחימוביץ' וחבריה, מתווה הגז הניב עצמאות אנרגטית. שמונה שנים רצופות של נתניהו, ומצבה של ישראל מעולם לא היה טוב יותר

בזירה הצפונית, הסורית-לבנונית, חלים לאחרונה שינויים המאותתים על אפשרות של חוסר יציבות. מצד אחד, המעצמות נעות במגמה לייצוב המצב בסוריה; אבל מצד שני ניכרים בשבועות האחרונים סימני התחממות בגזרה הלבנונית, שבה חיזבאללה הוא הגורם הדומיננטי.
 
נסראללה מסלים את הרטוריקה כלפי ישראל, ובנוסף לוחמי חיזבאללה נצפים לאחרונה מסתובבים חמושים, ואף במדים, בקרבת הגבול. אלו דברים שהם נמנעו מלעשות עד הזמן האחרון. מאז עלייתו של מישל עאוון לנשיאות שוררת בלבנון תחושה של אחדות בין המדינה לחיזבאללה. מבחינת צה"ל, לבנון וחיזבאללה כיום – חד הם.

בלי קשר, אצלנו מתחוללת מהומה פוליטית מלווה באיום של הליכה לבחירות סביב נושא תאגיד השידור. המערכת הפוליטית שרויה בערפל, ספקות, פחד ומשטמה בניסיונה להבין לאן מועדות פניו של ראש הממשלה. זהו מצב הדברים שבו אנו נכנסים ליום השנה השמיני לכהונתו הרצופה של נתניהו: התחלה של מתיחות בצפון בליווי קולות רקע של משבר פוליטי, שנתניהו הוא יוזמו העיקרי.
 
המשבר הצפוי בעתיד כלשהו בצפון מסמל את כל אותם משברים ומהמורות שלישראל בהנהגת נתניהו לא הייתה שליטה עליהם, והיא הייתה צריכה להתמודד איתם בדרכים של אמנעה, הכלה או עימות חזיתי פנים אל פנים. ולמרות זאת, ישראל בהנהגת נתניהו, מודל 2017, היא יותר ממעצמה אזורית - מעמדה העולמי גבוה מאי-פעם.

היה זה דווקא יריב פוליטי בדמותו של גדעון סער, המתכנן את חזרתו המדורגת לזירה הפוליטית, שטען לא מכבר בהרצאה במכון ז'בוטינסקי שישראל נהנית מרגע חסד ייחודי בתולדותיה: אין עליה איום ממשי מבחוץ, החזית הערבית המאיימת של פעם התפוררה, שלא לומר התאדתה, ומצבה הכלכלי, במידה רבה, טוב מאי פעם. סער רואה בכך הזדמנות ליוזמה ישראלית שבמרכזה "לקיחת גורלנו בידינו". לאיזה כיוון? הוא לא פירש. יתכן שכוונתו להידוק הריבונות הישראלית בחלקים שונים של ארץ ישראל, מהגולן ועד גזרות ביהודה ושומרון.
 

יריביו של נתניהו יגידו שהמצב הנוכחי הוא מזלו הטוב, שלא הייתה לו יד ורגל בהתהוותו. צריך לזכור את אמרתו של נפוליון, שהוא רוצה גנרלים עם מזל. אולם המזל הוא רק האחוזים הנוספים שמייצרים את ההצלחה הגדולה שהוכנה בעמל רב, לעתים בדם ויזע, לאורך תקופה ארוכה.

נתניהו התחיל את תקופת כהונתו השנייה כראש ממשלה עם מה שנראה כקואליציה המסורבלת ביותר בתולדות האנושות, שכללה בסביבות 30 שרים. כולם היו שם: ש"ס וגם מפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק. ישראל הייתה אז, בתחילת 2009, אחרי משברי אולמרט ומבצע "עופרת יצוקה".
 

זו הייתה אחת הקדנציות המוצלחות שהיו לממשלות ישראל בדור האחרון. בניגוד לכל התחזיות הממשלה השלימה כארבע שנות כהונה וחוללה כמה תפניות גדולות. קודם כל, בכלכלה. אלה היו החודשים הראשונים והקשים ביותר של המשבר הפיננסי העולמי שפרץ באמצע ספטמבר 2008. כלכלת ישראל, כמו שאר הכלכלות בעולם, הפסיקה לצמוח, עם נטייה להתכווצות. אולם ישראל בהנהגתם של ראש הממשלה נתניהו, שר האוצר שטייניץ והנגיד סטנלי פישר נחלצה מהר מהמשבר, שארצות הברית טרם התאוששה ממנו לחלוטין עד היום.

מצמיחה שלילית, סיימה ישראל את 2009 עם צמיחה חיובית של 1.5 אחוזים. ב-2010 כבר עלתה הצמיחה ל-5 אחוזים, מה שאומר שהתאוצה הכלכלית החלה כבר באמצע 2009, חודשים ספורים לאחר כניסת הממשלה לתפקידה עם תקציב דו-שנתי ראשון. ב-2011 עמדה הצמיחה על 4.5 אחוזים, למרות הפיגוע הכלכלי של אותה שנה – המחאה החברתית, שהתפרצה ביולי והשפיעה עמוקות על השנים שלאחר מכן.
 
המחאה שינתה את השיח הכלכלי-פוליטי בישראל, הביאה להקמת ועדת טרכטנברג, להעלאת מסים ולהגדלת ההוצאה הציבורית על סעיפים המכונים "חברתיים". זו כנראה אחת הסיבות שהטלטלה הזאת החלה להוריד את קצב הצמיחה למספרים שנעו בין 3 אחוזים ל-2.5 אחוזים, שגם הם נראו מצוינים על רקע התמוטטות כלכלות האיחוד האירופי והדשדוש האמריקאי.

שלושה פרויקטים נוספים אפיינו את הממשלה הראשונה של נתניהו: הפעילות המבצעית והמדינית לבלימת פרויקט הגרעין האיראני; בניית הגדר בגבול סיני לצורך עצירת שטפון המסתננים מאפריקה; ומתווה הגז.
נתניהו וברק אימצו מדיניות של הליכה על הסף מול איראן, והצליחו לגייס את ארצות הברית ומדינות העולם לסנקציות חריפות עליה, בייחוד לאחר חשיפת הכור המוסתר בקום. אולי נתניהו לא יאהב את זה, אבל התוצאה של ההליכה על הסף והסנקציות היא הסכם הגרעין שהוביל אובמה, שמציב את ישראל בנקודה טובה יותר היום בהשוואה ל-2009. במקום הפצצת מתקני הגרעין הסתפקה ישראל במבצע "עמוד ענן", שערך פחות משבוע והשיג תוצאות טובות עם תאריך תפוגה מוקדם.
 

הממשלה השנייה של נתניהו החזיקה מעמד כשנתיים, שהתאפיינו בדשדוש ועימותים עם שלושה "ראשי ממשלה" נוספים בקואליציה: לפיד, בנט וליברמן. כך נכנסנו למבצע "צוק איתן", שבסופו של דבר השיג את התוצאות הטובות ביותר מבחינת ישראל בכל מלחמותיה הקטנות.

אחד המאפיינים של ימי נתניהו הוא המשברים החריפים המלווים בתחושה של חוסן ויציבות: שתי שריפות ענק, בדצמבר 2010 בכרמל ובדצמבר 2016 – בכל רחבי הארץ. המרמרה, "צוק איתן". אך דומה שהיום, בשלהי מארס 2017, התחושה היא של יציבות ביטחונית שלא זכורה כמוה, ורגעי המבחן הם כמו מכות קטנות בכנף. כנף ה-F35.
 

ניקח שתי נקודות מוצא, שמאפיינות את הנהגתו של נתניהו: פרויקט הגרעין האיראני והכלכלה. ישראל הייתה על אפס צמיחה, פחות או יותר, ויחס חוב-תוצר מסוכן של 78 אחוז, במגמת עלייה מהשנה הקודמת. היום ישראל נמצאת בקצב צמיחה של כ-6 אחוזים ויחס חוב-תוצר של 62 אחוזים. ארצות הברית, בתור דוגמא, עלתה מסביבות ה-70 אחוזים ליותר ממאה.

את ההשקעות בכלכלה הישראלית היום מסמלת עסקת הרכישה של מובילאיי ב-15 מיליארד דולר. התקופה של נתניהו וכחלון טובה לכלכלה, ואולי זה מסביר את המשבר ביניהם. בשנתיים האחרונות הושלם מתווה הגז במכאובות וייסורים, וממש בחודשים האחרונים הושלמו עסקות גז חשובות כשנובל אנרג'י נכנסה לפיתוח מאגר לוויתן בהשקעות אדירות. הכל בניגוד לדעתם של שלי יחימוביץ', דב חנין ואורלי בר-לב, עם רוח גבית של "מומחי האנרגיה" של "הארץ". על אפם ועל חמתם נתניהו הגשים חלום של עצמאות אנרגטית, שמוסיפה ממד חדש למעמדה של ישראל כמעצמה.
 
לצד זאת, הגז גם  מוסיף איומים חדשים. אם לחזור לחיזבאללה, הארגון השיעי כופר בסימון קו הגבול הימי בין לבנון לישראל, ולכן מאיים על שדות הגז. אז אם צריך כלי שיט להגנת המים הכלכליים, האם יתכן שפרשיות כלי השיט הן בעצם המשך המאבק נגד מתווה הגז באמצעים אחרים?

על כל אלה אפשר להוסיף את המדיניות הנכונה של ישראל אל מול הכאוס המזרח תיכוני שמבעבע בסוריה, בחצי האי סיני ופוטנציאלית גם ברשות הפלשתינית. ישראל הפכה לאי של יציבות והתעצמות בתוך כל זה. הימין מנצל את הפוטנציאל שלו בזירה של מערכת המשפט, ויש ניסיון להתמודדות רצינית מול זרועות הלוחמה הפוליטית שגורמי חוץ שולחים אל תוך החברה הישראלית.
 
כל זה מייצר התנגדות אובססיבית, היסטרית, מצד חלקים בחברה הישראלית. לאחרונה יש תחושה שנתניהו מרגיש שהתגבר על מתקפת החקירות נגדו, וכבר לא שומעים אף אחד שמפקפק ביכולתו לסיים את הקדנציה הנוכחית בשלום, או לרוץ ולנצח בבחירות בכל מועד שיבחר. גם יריביו בליכוד מעריכים שבכל תוצאה שהיא בבחירות מפלגתם תוכל להרכיב ממשלה, אפילו אם יאיר לפיד ינסוק לגובה כלשהו.

נתניהו כאן כדי להישאר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד