ראשי » חדשות » דעות

לוינשטיין מפחד מנשים דתיות, וממה הן מפחדות?

אם ההאשמה בדבר היותך "לא דתית" מקוממת יותר מאשר הציפייה שתהיי 'אישה חמה' והרעיון לחסוך מצה"ל מחזור גיוס אחד מקפיץ יותר מאשר הדרישה להחזיר את האישה למקומה הטבעי - הרי שהדרך להשלמת המהפכה הפמיניסטית המגזרית עוד ארוכה

סערת השירות המשותף בצה״ל ממשיכה להתחולל בציבור הדתי לאומי. לאחר התבטאויותיו הזכורות של הרב לוישנטיין הגיע תורו של ח"כ בצלאל סמוטריץ׳ למחות על שילובן של הנשים ביחידות מעורבות, ובמאמר שפרסם בעיתון המגזרי ״בשבע״, קרא לתלמידי המכינות והישיבות לעכב את גיוסם ולהציל את צה״ל ״מציפורני הפוסט-מודרניזם הקיצוני שהשתלט עליו בעטיפה נוצצת של מילים יפות על שוויון וקבלת האחר״.

כמו דבריו של לוינשטיין, גם קריאתו של סמוטריץ' עוררה ביקורת חריפה בקרב רבים מאנשי המגזר ומנהיגיו, אשר האשימו אותו בפרובוקציות והביעו התנגדות נחרצת לכל צעד שמשמעותו פגיעה בצה״ל.
 
אולם, כמו אז גם עכשיו, האופן שבו בוחר המגזר (ברובו) לגנות את הדברים המושמעים מעורר חשד שהתפיסות המיושנות והמקוממות הבאות לידי ביטוי בסערה הנוכחית, עודן מקוננות גם במגנים עצמם.

כך למשל, מכל המילים הרעות שהשמיע לוינשטיין באותו אירוע ובאירוע שקדם לו (נאום הסוטים), מה שזעזע את אמות הסיפין של אנשי המגזר, היתה דווקא רמיזתו של לוינשטיין כי נשים המשרתות בצבא אינן נוהגות כיהודיות. זעזוע שהתבטא בין היתר בקמפיין שהשיק ארגון אלומה "שירתי בצבא ונשארתי דתיה ויהודייה" במסגרתו הצטלמו נשים דתיות עם שלט המעיד על כי שרדו את שירותן הצבאי ולא המירו דתן או זנחו את שמירת המצוות.
  
לא החפצתן והאופן הפטריארכלי הבזוי שבו התייחס אליהן הוציאו את אנשי המגזר משלוותם, לא שאלתו של רבו הרב טאו האם מדובר בבעלי חיים או בני אדם, ולא שתיקתם של כל הנוכחים באירוע. מה שהעלה את חמתם של אנשי הציונות הדתית היתה הטלת הספק של לוינשטיין בדבר יהדותן ודתן של הבנות הדתיות המשרתות. כאילו שזו אכן ניתנת לערעור. במקום להוקיע את התוכן הנורמטיבי של דבריו, עסק המגזר בלצעוק בגרון ניחר כי לוינשטיין טועה בהצגת הנתונים.

באופן דומה, דבריו של סמוטריץ׳ עוררו הדים ביקורתיים רק משום שהעז לקרוא לפגיעה בצה״ל הקדוש. איש מהמבקרים כמעט לא התייחס לזלזולו המקומם בתהליכים הפמיניסטיים המתקיימים במגזר ולאופן שבו הוא מבקש לשמר את נחיתותן המובנית של הנשים. למעשה כמעט כלל המגנים סייג את גינויו בהסכמה העקרונית עם הבעייתיות הכרוכה בפקודת השילוב המדוברת, אך הביע זעזוע מרעיון סירוב הגיוס. ממש כשם שמקום נכבד בגינוי דבריו של לוינשטיין הוקדש לאופן שבו הביע אותם, ולא לתוכנו.
 
שילוב נשים ביחידות קרביות מביא עמו אתגרים. איש אינו חולק על כך. אולם האתגר האמיתי הניצב בפני הציבור הדתי לאומי איננו זה. לוינשטיין אינו מתעניין בשילוב נשים בצה"ל. אילו זה היה עניינו, היה מעלה טענות לפיהן שירותן פוגע במבצעיות הצבא או מקשה על שירות גברים דתיים, כפי שעשו אחרים. הפחד שאוחז בו ובשכמותו, הוא מפני נשים חזקות שיודעות מה הן רוצות ושאינן מישרות קו עם התבנית אליה הן מיועדות. נשים שבוחרות לבד אם להיות חמות או קרות, רכות או קשוחות, למדניות בתורה או עקרות בית. שנאת הפמיניזם הנוטפת משורותיו של סמוטריץ׳ כמו רוח גבית לאג׳נדה זו.

טוב עושה המגזר הדתי לאומי כשהוא מתנער מאמירות מקוממות של מנהיגיו. אולם כאשר המחאה מלווה בתשלום מס בדמות הבנה לתפיסה מסורתית מעוותת במקום בהתנערות חד משמעית ממנה, היא כמעט שמשחקת לידיהם של אלה אותם מבקשים לבקר. אם ההאשמה בדבר היותך ״לא דתית״ מקוממת יותר מאשר הציפייה שתהיי 'אישה חמה' והרעיון לחסוך מצה״ל מחזור גיוס אחד מקפיץ יותר מאשר הדרישה להחזיר את האישה למקומה הטבעי, הרי שהדרך להשלמת המהפכה הפמיניסטית המגזרית עוד ארוכה. וזהו האתגר האמיתי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח