התאגיד החדש: אותה גברת כושלת בשינוי אדרת
למה אין הבדל בין רשות השידור הכושלת מזה עשורים לתאגיד החדש שצפוי לעלות ולמה בישראל התקשורת אינה חופשית
הדיון הציבורי לגבי עתידם של רשות השידור ותאגיד השידור החדש נע בעיקר סביב עתיד העובדים ברשות השידור, הכספים שייחסכו או יתווספו, מימוש הסכמים קואליציוניים ואיום ההליכה לבחירות. אך בבליל הידיעות והתככים הפוליטיים מתפספסת הסוגיה החשובה מכולן – למה בכלל צריך שידור ציבורי בישראל? נראה שהפוליטיקאים והתקשורת מציגים לציבור רק אפשרות אחת שהיא שידור ציבורי, ולא מעלים על דל שפתותיהם את האפשרות, רחמנא לצלן, של תקשורת חופשית בישראל.אם סיפרו לכם שישראל היא מדינה קפיטליסטית ללא רגולציה אז עבדו עליכם. בתחום התקשורת למשל בישראל יש פיקוח הדוק לא רק על רשות השידור הציבורית אלא גם על תקשורת פרטית. זאת דרך המועצות הסטטוטוריות למיניהן, למשל מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו המפקחת על ערוץ 2, ערוץ 10 ועל תחנות הרדיו האזוריות והמועצה לשידורי כבלים ולוויין המפקחת על ערוץ 20 וערוץ 9.
הפגנת עובדי ועיתואני התאגיד. מדוע דווקא התאגיד יצליח?
צילום: אמרי מאירי
למותר לציין, שיש פיקוח גורף גם על השידור הציבורי בישראל – רשות השידור מפקחת על הערוץ הראשון ועל אחת משתי רשתות הרדיו הארציות היחידות בישראל, קול ישראל. הרשת השנייה היא גלי צה"ל אשר בפיקוח צה"ל, ובתחילת השנה נכשל התהליך להעבירה למשרד הביטחון.
אפשר לראות בבירור ששוק התקשורת בישראל רחוק מלהיות חופשי. איך אפשר לעשות טלוויזיה איכותית ומאוזנת כאשר הממשלה דרך מינויים במועצות הרגולטוריות קובעת מחד את מספר הפקות המקור ומאידך את משך מהדורת החדשות עד רמת הדקות? היתרונות של פעילות חברות פרטיות בשוק התקשורת בישראל מתאפס לאור הרגולציה החונקת של הממשלה.
התופעה לעיל מתבטאת באופן קיצוני גם בפעילות הכושלת מזה עשורים של הערוץ הראשון – תוכן גרוע, תקלות טכניות למכביר וחוסר יעילות קיצוני, זאת לצד משכורות ופנסיות עתק וקביעות לעובדים. עם כאלה תנאים, היכן התמריץ להשתפר? היה לרשות מספיק זמן להתייעל וזעקות הקוזק הנגזל הנשמעות לאחרונה לא משכנעות את הציבור בישראל.
תאגיד השידור הישראלי החדש (או בשמו הממותג: 'כאן') שצפוי לעלות לאוויר בשבועות הקרובים אינו שונה במהותו מרשות השידור – אם היא נכשלה תחת פיקוח ממשלתי, מדוע דווקא התאגיד יצליח? זאת אותה גברת כושלת בשינוי אדרת, עם מינויים פוליטיים (שר התקשורת ממנה את מועצת התאגיד) ופיקוח ממשלתי. אין שום הבדל.
המגנים על שידור ציבורי טוענים שרק כך אפשר לייצר תחקירים נגד הממשלה ללא מורא. אך אין הם מבססים את טענותיהם מדוע אינטרס מסחרי בערוץ תקשורת המבוסס רייטינג פחות נכון או צודק מאינטרס פוליטי בערוץ ציבורי. לדידי ההפך הוא הנכון. וכהוכחה, על אף הרגולציה החונקת, תכניות התחקירים המצליחות ביותר ובעלות ההשפעה המשמעותית ביותר אינן בערוץ הראשון אלא בערוצים המסחריים, בין היתר "עובדה" (ערוץ 2), "המערכת" (ערוץ 2), "המקור" (ערוץ 10) ו"המפצח" (ערוץ 10).
נקודה חשובה נוספת היא שקביעת תכנים על ידי מועצות פוליטיות פוגעת בחופש הביטוי ובחופש הפרט. כיום, הממשלה פועלת באופן פטרנליסטי מתוך מחשבה שאזרחי המדינה לא מספיק חכמים כדי לבחור תכנים. מי קבע שאזרח ישראלי צריך לראות עשר שעות יצירות מקור בשבוע ולא עוד חצי שעת חדשות ותחקירים ביום? ברוך שובך, האח הגדול (1984 ולא הריאליטי).
הממשלה אינה צריכה להתערב בשוק התקשורת, וחייבת לאפשר תחרות אמיתית בין אמצעי התקשורת. מטרת הממשלה היא לקדם את רווחת הפרט באמצעות קיום תחרות פתוחה המובילה ליעילות משקית, הורדת מחירים וגידול ברווחה המצרפית. כפי שהדגמתי, ניהול ממשלתי בפועל של התאגיד החדש, בדומה לניהול רשות השידור וחברות ממשלתיות כמו חברת חשמל וחברת מקורות, נועד לכישלון מפואר.
רק מערכי תקשורת בשוק חופשי פתוח עם מיעוט רגולציה יאפשרו תקשורת מגוונת ומאוזנת יותר. על הממשלה לקדם תחרות בשוק התקשורת תוך בחינת הפרדת ערוץ 2 לערוץ חדשות ולערוץ תוכן (קשת, רשת וזכייניות נוספות), לבטל את התכנית להטלת רגולציה על חבילות טלוויזיה מבוססות אינטרנט (כמו סלקום TV), להקל את קבלת זיכיונות לשידור רדיו, והחשוב מכל – לבטל את עלייתו לאוויר של התאגיד החדש ולהפריט את רשות השידור על מרכיביה.
הכותב הוא סטודנט למשפטים במסלול המואץ לתואר שני באוניברסיטת תל אביב ובוגר סמינר הקיץ של קרן תקווה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם