בג"ץ השבת: השטייטל החילוני מאבד את זה
בשם המלחמה בדתיים אנחנו מוותרים על הנכס החברתי, התעסוקתי, התרבותי והקהילתי הכי חשוב שלנו - השבת. פתיחת מרכולים בשבת הוא תסמין של התפוררות חברתית
מעבר לנושאים הקריטיים של הנורמות בשוק העבודה, של זכותו של העובד ליום מנוחה, ושל זכותו של בעל העסק הקטן לתחרות הוגנת מול רשתות בבעלות טייקונים, הסיפור של התערערות מעמד השבת בחברה הישראלית מייצג תופעה חמורה ועמוקה הרבה יותר: התפוררות כל מושג של תרבות שמשותפת לנו כישראלים.אם בעבר אפילו גדולי המנסחים של החילוניות הישראלית נלחמו על השבת כמשאב לאומי, מסורתי וסוציאלי, היום התפיסה הרווחת אצל כמעט כולם היא רצון שלא יפריעו להם בפינה שלהם, שבה הם על פי רוב חיים עם אנשים שנראים כמוהם, חושבים כמוהם ומתנהלים כמוהם.
בבני ברק יחיו כמו בשטייטל, בתל אביב כמו בברלין, בישובים הערביים במנותק מהשאר ובישובים הקהילתיים עם ועדות הקבלה. כל קהילה לעצמה. גם מי שבדור הקודם חי באזור מגוון, שבו קהילות שונות למדו לחיות יחד, לאט לאט מוצא את עצמו לצד אנשים כמותו בלבד. ישראל של היום הולכת יותר ויותר לכיוון של היפרדות לתתי מדינות שונות: מערכות חינוך נפרדות, שכונות וערים נפרדות, כלי תקשורת נפרדים ומקומות עבודה נפרדים לכל אחד מהשבטים השונים. ללא כל אינטראקציה, בלי שום דבק מאחד, סיפור משותף וערבות הדדית.
שרונה מרקט. מי שיפגע מהפיכת השבת ליום עבודה ככל הימים הם לא החרדים ולא הדתיים.
צילום: אריק סולטן
התהליך הזה הוא תולדה של קריסתו הסופית של האתוס של מייסדי המדינה. תפיסת ״כור ההיתוך״ חלפה מן העולם, אחרי שנכשלה במשימה והדירה מהסיפור חלקים נרחבים מאוד בעם. אך במקום לנסות לעדכן את הסיפור ולהתאים אותו לישראל 2017, אנחנו מוותרים ונשארים עם גרסה של מרחב ציבורי רזה ועקר, קופי-פייסט חסר צבע של אמריקה התאגידית.
אפילו תל אביב, ״העיר הישראלית״, שבה לפחות ברמה העקרונית יכולים לחיות זה לצד זה אנשים מקהילות שונות, הפכה לעיר שנתפסת כשייכת למגזר החילוני באופן בלעדי, ורק לו מותר להחליט עליה במועצת העיר שלו. תל אביב הופכת מיום ליום מהעיר הישראלית, שהערך המרכזי בה הוא פלורליזם ומגוון אנושי, לשטייטל של החילונים.
אך מהי אותה חילוניות? האם היא אכן מחייבת העדפה של רשתות מסחר על פני סוחרים קטנים? האם היא מחייבת אפשרויות העסקה בלתי מוגבלות גם ביום המנוחה? האם החילוניות מחייבת מחיקה של כל סממן יהודי מהמרחב הציבורי?
התשובה לכך, אם שואלים את אחד מגדולי המנסחים של החילונות הישראלית, היא במפורש לא. ״יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה על השבת על ישראל״ - את זה לא אמר איזה רבי חרדי, אלא אחד העם, שעוד בימי חייו גר ברחוב על שמו בתל אביב. ״אין צורך להיות מדקדק במצוות בשביל להכיר את ערך השבת״, הוסיף בתגובה לאלו שהטיפו לכך שיום המנוחה בישראל צריך להיות יום ראשון, כמקובל באירופה. אחד העם הבין שהשבת היא הדבק המחבר שלנו.
מי שיפגע מהפיכת השבת ליום עבודה ככל הימים הם לא החרדים ולא הדתיים. הם הרי בכל מקרה לא יעבדו בשבת. מי שיפגע הם דווקא החילוניים והמסורתיים, שעלולים למצוא את עצמם בשוק עבודה שבו הם מתבקשים לעבוד גם בשבת. החמור הוא, שיוקר המחיה עוד יהפוך את העבודה בשבת ל״בחירה״ שלנו, כדי לגמור את החודש. במקום שנתקדם לשוק עבודה שמצמצם את השעות והימים שבהם אנחנו זמינים לעבודה, יקרה ההפך.
השבת היא המתנה הגדולה ביותר שיש לנו. דווקא חילונים צריכים להבין שבעולם גלובלי שדורש מאיתנו לקחת חלק בעולם העבודה והצריכה 24/7, השמירה על יממה אחת בשבוע שאותה אנחנו מחליטים במשותף להקדיש למשפחה ולקהילה - היא קריטית. בשם המלחמה בדתיים אנחנו מוותרים על הנכס החברתי, התעסוקתי, התרבותי והקהילתי הכי חשוב שלנו.
לאף אחד אין את הזכות לכפות על האחר איך תיראה השבת שלו. לצד זאת, כדי לא להיגרר לשוק עבודה שכופה בעקיפין על אנשים לעבוד ביום החופשי היחיד שלהם, עלינו לדאוג שפתיחת המרכולים בתל אביב לא תיצור מדרון חלקלק ותהפוך גם לפתיחת משרדים, מפעלים, מתחמי קניות, ומה לא.
והכי חשוב, כדאי שאת השאלות כבדות המשקל האלה נברר באופן חברתי ומעמיק, ולא נשאיר אותן להחלטות משפטיות פורמליסטיות, כמו זו של בג״ץ אתמול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם