גירושין בציבור הדתי - המיתוסים מתנפצים
אין עלייה ברווקוּת המאוחרת, גיל הנישואין של הבנות והבנים הדתיים הולך ויורד, אין עלייה מתמדת בשיעור הגירושין ונישואין בגיל צעיר הם לא מתכון לגירושין. מחקר חדש של "נאמני תורה ועבודה" מלמד שהמשפחה היהודית בישראל עדיין איתנה
האמריקאים משוגעים לסטטיסטיקה. ולא רק בספורט. כאשר סגן הנשיא דיק צ'ייני ירה בשוגג בשותפו לציד, פרסמו עיתוני ארה"ב כי זהו סגן הנשיא הראשון של ארה"ב שירה באדם מאז 1804 (הקודם היה ארון בר, סגן הנשיא השלישי, שהרג את אלכסנדר המילטון בדו-קרב). ההתמכרות הזו יכולה לעתים להיות מעצבנת, אך היא מועילה מאוד למי שמחפש נתונים סטטיסטיים מהימנים מן ההווה והעבר. לכן כשאני כותב ומרצה על המשפחה בימינו, אני נעזר לעתים קרובות בנתונים מארה"ב; הם מהימנים ומפורטים הרבה יותר ממה שאפשר למצוא בארצנו.חלק מהחלל הזה ממלא מחקר חדש, יסודי ומדויק, שערך החוקר אריאל פינקלשטיין עבור ארגון "נאמני תורה ועבודה", בנושא נישואין וגירושין בציבור הדתי-לאומי. הנתונים מנפצים כמה מיתוסים שכבר הפכו מושרשים היטב, ומעוררים אופטימיות יחסית לגבי מצבה של המשפחה הישראלית באופן כללי, ובציבור הדתי-לאומי באופן ספציפי.
המחקר מלמד שקצת יותר מ-20% מהבנות הדתיות וקצת יותר מ-30% מהבנים הדתיים עדיין לא התחתנו בגיל שלושים, והשיעור הזה כמעט לא השתנה לאורך השנים. בין ילידי 73' וילידי 84' היה אותו שיעור של רווקים בגיל הזה. גם שיעורם של אלו שנותרו רווקים בגיל 35 נשאר דומה מאוד לאורך השנים. אין עלייה אמיתית ברווקוּת המאוחרת (לפי נתונים נוספים, גם לא אצל החילונים); יש עלייה במודעוּת אליה.
האמירה הזו, שנכונה בנוגע לציבור החילוני, שגויה בנוגע לציבור הדתי. באופן כללי, המחקר מוצא ירידה בגיל הנישואין של הבנים הדתיים, ועלייה בגיל הנישואין של הבנות הדתיות. אך אם מתמקדים בצעירות שביניהן (ילידות 85' והלאה) רואים שהמגמה אצלן התהפכה, והיא דומה היום לזו של הבנים: גם גיל הנישואין של הבנות הדתיות הולך ויורד. כל המחנכים והמחנכות המלמדים בנות דתיות מכירים מקרוב את התופעה הזו, כפי שלמדתי בשיחות רבות בשנים האחרונות, אך עד עתה היא עברה מתחת לרדאר הציבורי.
המחקר מלמד כי 13% מהזוגות החילוניים מתגרשים בעשור שלאחר חתונתם. אצל הדתיים השיעור נמוך יותר במידה משמעותית, ועומד על 8%, ואצל החרדים - 4.7%. אמנם בציבור החרדי יש עלייה קלה בשיעור הגירושין בשנים האחרונות, אך בציבור הדתי אין שינוי משמעותי. אצל החילונים ייתכן שיש אפילו ירידה.
הטענה הזו נכונה רק בכל הנוגע לנישואי בוסר, כלומר - מתחת לגיל עשרים. מבין הזוגות הדתיים שמתחתנים לפני שהגיעו לגיל עשרים, 7% מתגרשים בתוך חמש שנים. אך מתברר שמבחינה זו הגיל האופטימלי לנישואין הוא 20-25: אלו שהתחתנו בגיל צעיר זה נהנו מהסיכוי הנמוך ביותר להתגרש. לאחר מכן שיעור הגירושין מתחיל דווקא לעלות, עד שאצל אלו המתחתנים לאחר גיל שלושים הוא מגיע לשיעור דומה לאלו שהתחתנו בגיל 19, היינו: 7%. כמי שהתחתן בגיל 31 אני יכול לנחם את אלו שלא זכו להינשא לפני גיל שלושים, ולציין שעדיין רוב מוחץ מאתנו זוכים גם הם לחיי נישואין מאושרים.
ראשית, הערה סטטיסטית: הנתונים מפלחים את האוכלוסייה לפי מסגרות הלימוד בעבר, כלומר: בוגרי החינוך הממלכתי החילוני, בוגרי החינוך הממלכתי-דתי ובוגרי החינוך החרדי. אין מידע על אורח חייהם בהווה. כיוון שחלק מהאנשים משנים את אורח חייהם, הנתונים אינם מלמדים באופן מוחלט על ההבדלים בין הציבורים השונים, אלא רק באופן מקורב.
שנית, הערה מוסדית: סחתיין ל"נאמני תורה ועבודה" על המחקר, הנותן סוף סוף נתונים מהימנים על המשפחה הדתית בישראל. הרבה מוסדות מדברים יותר מהם על החשיבות של המשפחה וערכיה, ולא טרחו מעולם לחקור זאת ברצינות.
שלישית, הערה ערכית: המחקר מלמד שהמשפחה היהודית בישראל עדיין איתנה ומוערכת. הנתונים הללו מצטרפים לעובדה המפליאה, שבזמן שהמערב כולו התמסר להתאבדות דמוגרפית, רק במדינת ישראל יש היום עלייה בילודה; והעלייה הזו מתמקדת בעיקר ביהודים הלא-חרדים. יש לנו היום יותר מוּדעות לבעיות ולאתגרים שבמשפחה, ויש הרבה תועלת במודעות הזו. אך לעתים הדיונים הללו בבעיות ובמצוקות המשפחתיות מאפילים שלא בצדק על התמונה הכללית. אם מסתכלים על התמונה הגדולה, עדיין המשפחה היא, כפי שהייתה תמיד, מקור של זהות, שמחה ואהבה.
אקו"ם