בשידור מת: רשות השידור לא שקעה ביום אחד
הן האימפריה הרומית והן רשות השידור לא קרסו פתע פתאום, אבל רק באחד מהמקרים זלגו דמעות בשידור חי
האימפריה הרומית שלטה בעולם הקדום במשך כ־500 שנה. סיבות שקיעתה נתונות במחלוקת עזה בין ההיסטוריונים, אבל אחת הגישות המקובלות והאהודות קובעת תאריך מדויק שבו החלה האימפריה לקרוס - 31 בדצמבר 406. באותו לילה, כך טען ההיסטוריון הנודע אדוארד גיבון, התרחש בגבולה הצפוני של האימפריה אירוע אקלימי נדיר ביותר: נהר הריין, שבדרך כלל מימיו שוצפים, קפא. כמה עשרות אלפי ברברים שניסו זה מכבר לחדור לתחומי האימפריה הצליחו לעשות זאת באותו הלילה ממש, ובעקבותיהם נכנסו כ־200 אלף נוספים בלילות הבאים.
גיבון תיאר זאת היטב בספרו 'שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית' (בתרגום אריה ענבי): "כניסה זו של סואבים, ונדלים, אלאנים ובורגונדים, שמעולם לא שבו לסגת, עשויה להיחשב כנפילת הקיסרות הרומית בארצות שמעבר לאלפים. המחסומים שהפרידו זמן רב כל כך בין האומות הפראיות לתרבותיות התמוטטו מאותו רגע גורלי".
רומא לא באמת קרסה באותו לילה. תהליכים חברתיים רבים, לעתים סותרים, שחיתויות פנימיות ועוד אינספור גורמים ומשתנים חברו בסופו של דבר לרגע האחד, שלא באמת קיים, שבו אימפריה נוספת נפלה ואיננה עוד. אבל גיבון לא רצה להישאר בתחומי האוניברסיטאות: הוא רצה לספר את סיפורה של רומא להמונים - וההמונים צריכים נקודות זמן ברורות להישען עליהן, אירועים משמעותיים שקרה בהם משהו או נקודת ציון להיאחז בה.
בשבוע החולף תפסו את הכותרות בעיקר שני אירועים: האחד הוא פיטוריו המפתיעים של ראש האף־בי־איי ג'יימס קומי, והשני הוא שידורה של מהדורת 'מבט' האחרונה. לכאורה אין קשר בין המקרים - האחד התרחש בארה"ב, והאחר בארצנו הקטנטונת; האחד קשור ביחסי עבודה בין שני אנשים, והאחר בין ממשלה וכונס נכסים רשמי ובין אלפי עובדי רשות השידור.
אבל בשני המקרים הללו, התדהמה והכעס שהביעו המתנגדים למהלך נבעו פחות בגלל ה"מה", ויותר בגלל ה"איך". בתקשורת האמריקנית נפוצו סיפורים שלפיהם קומי היה בהרצאה בקליפורניה בזמן שעל מסכי הטלוויזיה באולם התחילו לרצד הידיעות על פיטוריו. הוא חשב בתחילה שזו מתיחה, עד שהתברר שזה לא ממש המצב.
ובכן, העובדות הן שמותר לנשיא אמריקני לפטר את ראש האף־בי־איי. יתרה מכך, בשיטה האמריקנית אפילו מקובל שנושאי משרות בכירות בוושינגטון אורזים את הפקלאות עם היבחרו של נשיא חדש. השיטה הישראלית שלפיה הפקידים נשארים לנצח אך השר הממונה מתחלף בכל כמה חודשים ממש לא תופסת מעבר לאוקיינוס האטלנטי. קומי מכהן כבר כמעט ארבע שנים. גם אם פיטוריו לא היו צפויים השבוע – עד כמה שמשהו יכול להיות צפוי בעידן דונלד טראמפ – הם מהלך סביר לגמרי.
אבל הדרך, התהליך - זה בעיקר מה שהפריע למתנגדים. מדוע זה נעשה בצורה הזו, מדוע לא ניתן לבנאדם זמן סביר לעשות חפיפה למחליפו, להיפרד כראוי מהשירות שבראשו עמד בשנים האחרונות?
טענות דומות להפליא נשמעו לגבי הודעת כונס הנכסים הרשמי דוד האן, על כך שמהדורת 'מבט' ששודרה ביום שלישי השבוע תהיה גם האחרונה. שוב, כולם מסביב ידעו שבזמן הקרוב תשודר המהדורה האחרונה, ולא מדובר בברק שהכה בצהרי יום שמשי באוגוסט והפתיע מישהו.
ואכן, אני לא חושב שדמעותיה של גאולה אבן בשידור, עת הקריאה את ההודעה, היו מזויפות. תמיד לא נעים ואפילו עצוב להפנים שמה שידעת שיקרה באמת קורה, ועוד בשידור חי. ועדיין, אם נמשיל זאת למותו של אדם קרוב, הרי שכאן מדובר בחולה סופני מונשם ומורדם מלאכותית, ולא בבחור צעיר שבדיוק סיים מרתון - כלומר, הפתעה גדולה לא הייתה כאן. ובכל זאת, כמו שם גם כאן: הטענות היו בעיקר על התהליך. מדוע להודיע על הגזרה שעה אחת בלבד לפני שתחול, מדוע לפטר בלי לתת איזה שבוע להיפרד?
תפיסת הזמן שלנו חמקמקה. כשזה מתאים לאג'נדה שלנו, ובעיקר אם ההשלכות ייפלו על אחרים, אנחנו מעוניינים בתוצאות מיידיות. זאת, אגב, אחת הסיבות לתמיכה העממית הרחבה באלאור אזריה. בתוך תוכנו יש איזה שופט סוער וחם מזג שרוצה לראות את הצדק נעשה כאן ועכשיו. רובנו המוחלט לא נירה במחבל המוטל ארצה חי וחסר אונים - וטוב שכך, כמובן - אבל כשמקרה כזה מגיע לשיפוטנו משהו בתוכנו אומר שלא מגיע ליורה עונש חמור כל כך. למי יש כוח עכשיו לתהליך הארוך של שפיטה, הצגת עדויות וסנגוריה שתנסה להוכיח שהמחבל בסך הכול רץ עם סכין כדי לחתוך לחיילים עוגה לכבוד חג הפורים? מדובר בבן מוות שבמקרה גם קיבל את עונשו, אז שחררו.
במקרים אחרים, לעומת זאת, אנחנו לא מוכנים לוותר בשום פנים ואופן על התהליך. מה זאת אומרת אתה מחליט לפטר אותי? אדוני, קודם כול יהיה שימוע, אחר כך אני אתייעץ עם פרקליטיי. חביבי, לא כל כך מהר תיפטר ממני.
אם יש שני גורמים שמדגישים את הקטבים הללו, הם שייכים דווקא לשמאל הישראלי: 'שלום עכשיו' ו"תהליך השלום". שני אלה הם מושג והיפוכו - או עכשיו או תהליך, תחליטו. אבל אנחנו לא באמת רוצים להחליט, ורק רוצים שהדברים יקרו כאן ועכשיו, כשנוח לנו. וכשנוח לנו שהמצב יהיה אחר, הדברים צריכים לקרות בתהליך.
העולם נעשה חסר סבלנות, ויותר ויותר רוצה את הדברים שלו מיד ולאלתר. הכרעת כונס הנכסים הרשמי היא ההחלטה הכי טלוויזיונית ועכשווית שהיה יכול להחליט – ליצור דרמה שעה לפני שידור. מבחינתו הוא עשה את המובן מאליו בעידן שבו מהדורות חדשות משדרות בשידור חי. אלא שהפעם, מעשה שטן, לפעולה הזו הייתה השלכה מיידית וקשה על מי שמשדר את השידור החי, וכאמור, כשהדבר נוגע אלינו ישירות פתאום קצת פחות מתאימה לנו המהירות הזו, המיידיות, זו שעד לפני רגע הייתה המאפיין המקצועי שרצינו להתהדר בו.
רשות השידור לא שקעה ביום אחד. גם לא האימפריה הרומית. אבל הלקח חובק עולם ונכון תמיד: סופה של כל אימפריה לשקוע ולהיעלם, עם או בלי דמעות בשידור חי.
אקו"ם