חוק הלאום הרסני: שפה כבסיס לסולידריות
חיזוק הזהות הלאומית של היהודים בישראל אינה יכולה לבוא על חשבון ערעור מעמדם של אזרחיה הערבים
הצעת חוק יסוד ישראל-מדינת הלאום של העם היהודי קובעת כי "עברית היא שפת המדינה", אבל מוסיפה ש"לשפה הערבית יש מעמד מיוחד במדינה". הדעה הרווחת בציבור הישראלי היא שהחוק בארץ כיום ממילא לא מקנה מעמד מיוחד לערבית, ושהצעת חוק היסוד מיטיבה עם דוברי הערבית בכך שהיא לפחות קובעת לשפתם "מעמד מיוחד".
דעה זו אינה מדויקת, בלשון המעטה. הערבית נקבעה כשפה רשמית כבר בתקופת המנדט הבריטי, בסימן 82 לדבר המלך במועצתו, יחד עם השפות האנגלית והעברית. סימן זה נקלט יחד עם דברי חקיקה אחרים בתוך המשפט הישראלי מכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה עם קום המדינה ב-1948. סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט ביטל כל הוראת חוק המחייבת שימוש באנגלית, והשאיר את השפות עברית וערבית במעמד רשמי.
תלמידות ערביות. מדוע חיזוק הלאום היהודי צריך בהכרח לבוא על חשבון מעמדה של השפה הערבית?
צילום: מירי צחי
על כן ניסוחה הנוכחי של הצעת החוק פוגע באופן ברור במעמדה של השפה הערבית. הצעת חוק היסוד גם אינה עולה בקנה אחד עם הפירוש שהעניקה הפסיקה לסימן 82, כחובה על המדינה ועל רשויות ציבוריות לספק שירותים בשפה הערבית ולתמוך בנראות שלה במרחב הציבורי הישראלי.
כך למשל קבעה השופטת דליה דורנר בשנת 2002 כי סימן 82 לדבר המלך במועצתו מטיל חובה על עיריות המוגדרות כרשויות מעורבות להוסיף כיתוב בערבית למכלול השילוט העירוני. בשנת 2012 הורתה שופטת השלום בירושלים תמר בר-אשר-צבן כי אף שהדין האזרחי אינו מסדיר בחקיקה את סוגיית תרגומם של הליכים משפטיים, יש לאפשר מכוח סימן 82 לשני בעלי דין ערבים לנהל את משפטם בערבית. השופטת אף הורתה כי שכרו של המתורגמן ימומן מכיסה של הנהלת בתי המשפט.
לכאורה תכלית הצעת חוק היסוד היא לחזק את הלאום היהודי בישראל. אך אם כן, מדוע חיזוק הלאום היהודי צריך בהכרח לבוא על חשבון מעמדה של השפה הערבית? חיזוקה של השפה הערבית אינו פוגע במאומה במעמדה של העברית או בחוסנה של החברה הישראלית - נהפוך הוא. השפה הערבית בישראל מהווה חותם זהות תרבותי של המיעוט הערבי, המורכב מדתות ומעדות שונות שהשפה המאחדת את כולם היא ערבית. כשמדינת ישראל מתנכרת לערבית או מורידה אותה לדרגה פחותה מזו של העברית, היא שולחת מסר שלילי של אי הכרה ואי הכלה לאזרחים המזוהים או המזדהים איתה.
איך אומרים ''יום עצמאות שמח'' בערבית. הדרכים ליצירה ולחיזוק של סולידריות אזרחית היא ביסוס תרבות המשותפת לכלל האזרחים.
צילום מסך
כשהמסר השלילי הזה מעוגן בחוק יסוד, הנזק כפול ומכופל. לחוקי היסוד בישראל יש מעמד נורמטיבי גבוה יותר מחוקים "רגילים", שאין להם מעמד מיוחד. חוקי היסוד אמורים לעגן את הערכים המרכזיים המשקפים את פניה של החברה ושל המדינה. אחד מהערכים הללו הוא סולידריות בסיסית בין כל האזרחים במדינה. המדינה אמורה לחזק את הסולידריות האזרחית בין יהודים וערבים, או לכל הפחות לא לפגוע בה.
הסולידריות האזרחית בין יהודים וערבים בישראל גם כך רעועה מאוד. יהודים וערבים יכולים לעבור חיים שלמים בישראל מבלי להיות חברים במסגרת משותפת אחת של חינוך, תרבות או מקום עבודה. אחת הדרכים ליצירה ולחיזוק של סולידריות אזרחית היא ביסוס תרבות המשותפת לכלל האזרחים. יחד עם השפה העברית, השפה הערבית הייתה יכולה להוות בסיס איתן לתרבות כזאת. אם הייתה איזושהי תקווה שחיזוק השפה הערבית בחוק ובפסיקה תביא גם לביסוס הנראות שלה במרחב הציבורי וליצירת סולידריות אזרחית ותרבותית בין יהודים וערבים, הרי שהצעת החוק מבקשת להרוס גם אותה.
מוטב שהתומכים והתומכות בהצעת החוק ייקחו לתשומת לבם את דבריו הברורים של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין בעניין תביעתו של עבד-אלקאדר נאשף, שעסקו בחובתה של רשות ציבורית לפרסם מידע בשפה הערבית: "אטול חירות לעצמי בהזדמנות זאת להוסיף קולי לקוראים להגברת לימודי הערבית והתרבות הקשורה בה וידיעתה: הדבר עשוי אך להועיל ליחסים בתוך מדינת ישראל עם המיעוטים בה, וליחסים עם שכנינו מסביב (...) אמור מעט ועשה הרבה, הן בלימודי הלשון הערבית והן בשימוש בה, מתוך כבוד למיעוטים שבתוכנו. ואין די בכך כדי לפגוע בלשון העברית ובהיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית - ואדרבה, בכבודם של המיעוטים תתכבד גם חברת הרוב".
ד"ר מיטל פינטו היא מרצה בכירה לתורת המשפט ולמשפט ציבורי במרכז האקדמי 'כרמל' בחיפה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם