המדינה מתעקשת: הגדרות מפלות להורים גרושים
הפתרון היחיד שייתן מענה לילדים ולכל אחד מהוריהם הוא ביטול חזקת הגיל הרך, וביטול המונח "החזקה בילד", כך שלא תהיה יותר תחרות על ההגדרה ההוריות היוצרת מעמדות הוריים
תארו לכם את הסערה התקשורתית שהיתה פורצת אם הרמטכ"ל היה מחליט שבגדודים מעורבים חייל לוחם היה מקבל הגדרה של חייל נעלה יותר, סוג א', ואילו חיילת לוחמת היתה מקבלת הגדרה של לוחמת שולית, משנית, סוג ב'.לשמחתנו התקדמנו כחברה. כיום יש טייסות, לוחמות, ואף אחד לא חושב להגדירן, בגלל מגדרן או בשל נתונים אובייקטיביים אחרים כמו כוח פיזי או גובה,כחיילות סוג ב'. חייל הוא חייל ללא קשר למינו. מדוע אם כך, כאשר מדובר בהורים גרושים, המדינה מתעקשת להגדירם באופן מפלה, על סמך מגדרם?
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המכונה "חזקת הגיל הרך" קובע שכאשר ההורים חיים בנפרד האם תחזיק בילד עד גיל 6, למעט מקרי קיצון של "נסיבות מיוחדות".
סיעות הקואליציה מקדמות הצעת חוק אשר משאירה את חזקת הגיל הרך על כנה, כאשר השינוי קוסמטי בלבד: צמצום גיל החזקה מגיל 6 לגיל שנתיים.
הצעת החוק מנוגדת להמלצות המקצועיות של ועדת שניט ומאשרת בשנית את המצב הקיים שבו מנוכחות פעילה, על פי חלוקת אחריות שהתאימה להורים בזמן שהם חלקו בית אחד והוגדרו בפשטות כ-"אמא" ו"אבא", הילד לפתע "זוכה" בהורה מועדף, משמורן, המחזיק בו, והורה נוסף – פחות נחשב, פחות משמעותי, פחות 'ראוי', הן בעיני החברה והן בעיני ההורה האחר.
עיוות זה מעצב עם הזמן את הדרך שבה רואים הילדים, בנות ובנים, את מקומם בחברה, הורות בכלל ואת הוריהם שלהם בפרט, ובהמשך את עצמם כבני זוג וכהורים.
המלצות ועדת שניט אשר הוגשו למשרד המשפטים בשנת 2012 ברורות וחד משמעיות: יש להפריד בין הגדרת ההורים, שתמיד תהיה שווה, לחלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מהם אשר כמו היום תותאם לכל תא משפחתי, ולכן יש לבטל לחלוטין את המונח "הורה המחזיק בילד" (משמורן).
ארגוני הנשים לא מקבלים את ההמלצה ומציגים קו נוקשה וקיצוני, בין היתר באמצעות חלק מחברות הכנסת הפועלות איתם - כאילו מעולם לא היתה ועדה מקצועית מטעם משרד המשפטים שדנה בנושא לעומק במשך שבע שנים ארוכות והגישה את המלצותיה - ופועלים לקדם את חזקת ההורה העיקרי עד גיל 4 מתוך מטרה להגיע לפשרה הנוכחית לפיה החזקה תהיה עד גיל שנתיים. משחק פוליטי על גבם של ילדינו.
ההתנגדויות לביטול חזקת הגיל הרך מקורן באג'נדות ועניינים פוליטיים הזרים לטובת הילד. כפי שהצהירו מספר פעילות בארגוני הנשים, ישנם נושאים בהן נשים עדיין מופלות, ועד שלא יטופלו נושאים אלו הן לא יסכימו לביטול החזקה המגדרית, חזקה שגם הן, ברובן, מסכימות שאין לה עוד מקום בשנת 2017. האם ילדינו פשוט מוחזקים כבני ערובה לצורך קידום אג'נדות, צודקות ככל שיהיו, של ארגוני הנשים? האם טובת ילדינו היא לא אג'נדה ראויה, העומדת בפני עצמה?!
כיום נהוג שרק כאשר זמני השהות שווים או קרובים לכך, תינתן הגדרה הורית שווה (משמורת משותפת). כלומר ההגדרה ההורית תלויה בזמני השהות של הילד עם כל אחד מהוריו. אבל ההגדרה ההורית של שני ההורים יסודה מעצם היותם הורים לילד ולכן חייבת תמיד להיות שווה, בכל מקרה, וללא יוצא מן הכלל. גם לאחר הגירושין אמא נשארת אמא, ואבא – אבא.
נשאלת השאלה האם יש שינוי אמיתי בצמצום חזקת הגיל הרך מגיל 6 לגיל שנתיים? האם מקודמת טובת הילד? האם צמצום גיל החזקה מצמצם את מריבות ההורים? התשובה הגורפת היא לא:
1. חזקת הגיל הרך יצרה עם השנים מציאות חברתית לפיה היחס לו זוכה כל אחד מההורים אצל גופים רבים שונה לחלוטין: מעונות יום וגנים, בתי ספר, קייטנות, חוגים, קופות חולים, ועוד, כולם רואים באם הורה עיקרי, ובאב הורה שולי. צמצום החזקה, בניגוד לביטולה, לא ישנה מציאות חברתית קלוקלת זו.
2. צמצום גיל החזקה מגיל 6 לגיל שנתיים בהחלט יביא לכך שלאבות שילדיהם בגיל 2-6 יהיה סיכוי טוב יותר לקבל בבית המשפט הגדרה של משמורן יחיד או הגדרה הורית שווה של משמורת משותפת, שכן לאף אחד מההורים אין יתרון בחוק, אך כל עוד החוק מחייב לקבוע חזקה על הילד הוא משמר ואף מעצים את מריבות ההורים, ובכך מנוגד לטובת הילד.
3. העובדה שכיום חזקת הגיל הרך מתייחסת לילדים עד גיל 6 היא חסרת משמעות, שכן בפועל, חזקת הגיל הרך, מרגע שנקבעה, תקפה לכלל ילדי הזוג (ללא קשר לגילם), ונמשכת עד גיל 18. צמצום החזקה לגיל שנתיים משאיר מצב עגום זה על כנו.
4. כבר כיום מרבית השופטים בבתי המשפט למשפחה פוסקים בהתאם לטובתו של הילד הספציפי גם כשמדובר בילד מתחת לגיל שנתיים. החקיקה המוצעת תכריח שופטים לחזור שנים לאחור, ולפסוק לגבי ילדים עד גיל שנתיים לא בהתאם לטובתם אלא בהתאם לחזקה שרירותית.
5. ההתעקשות של ארגוני הנשים להשארת החזקה מציבה תקרת זכוכית לקידום מעמד האשה. השארת החזקה על כנה קושרת אמהות לביתן ואינה מאפשרת להן להתפתח מקצועית או לשוק העבודה להשוות תנאי שכר.
6. הורותו של האב נשארת שולית. בחקיקה המוצעת המדינה מכריזה שאב לילד עד גיל שנתיים, עקב מגדרו, לא יכול לקבל הגדרה הורית שווה לילדו. אם המדינה עצמה "לא סופרת" את האב, למה שהוא יעמיס על עצמו את הטיפול בילדיו? או למה שהאמא תתייחס אליו כהורה? מכאן הדרך לניכור הורי ולאי עמידה בזמני השהות קצרה.
7. במידה שיצומצם גיל החזקה, מתבקש שאבות יעשו ככל שביכולתם לדחות את מועד הגירושין או פסק הדין עד לאחר שצעיר הילדים יגיע לגיל שנתיים, תהליך שבוודאי אינו מיטיב עם הפעוטות שבתמונה.
הפתרון היחיד שייתן מענה לילדים ולכל אחד מהוריהם הוא ביטול חזקת הגיל הרך, וביטול המונח "החזקה בילד" (משמורת), כך שלא תהיה יותר תחרות על ההגדרה ההוריות היוצרת מעמדות הוריים.
גיא רוה, יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד"
אקו"ם