דמוקרטיה סינית: מי יפרק את ההסתדרות מנשקה?
טוב שעובדים יהיו מיוצגים כוועד, אבל כשכל הוועדים חוברים יחדיו מקבלים מדינה, לא הסתדרות. הארגון הזה הוא עוד ירושה רעה שקיבלנו מתקופת המנדט. הגיע הזמן להתקדם
הבחירות להסתדרות הגיעו לישורת האחרונה. איזה מתח באוויר! ליו"ר מכהן יש יתרון שרק כריש פוליטי אימתני יכול להדביק. לחיים רמון היה את זה, גם לשלי יחימוביץ' יש. היא רכשה לעצמה סיעה עצמאית מן המדף – 'בית חברתי', כפי שנחשף בדיל הפוליטי המכוער שרחשה עם איתן כבל. היא גייסה אישי ציבור, כמו אשת הנשיא, הגברת נחמה ריבלין, שפרסמה סרטון תמיכה נלהב וחד משמעי ביחימוביץ', בו היא קוראת לבוחרים להצביע לשלי לארגון החשוב הזה.האמנם? האם מדובר בארגון מאוד חשוב? או שמא הכוונה היא בארגון רב השפעה, אך לא באמת חשוב, או אולי אפילו מזיק?
גוף חסר תקדים בעולם.
צילום: דוברות ההסתדרות
ההסתדרות קמה לפני כמעט 100 שנה במטרה נעלה – לסייע לקליטת עובדים יהודים בארץ ישראל, במסגרת "כיבוש העבודה העברית". כילד, קיבלתי את המטרה הזו – "כיבוש העבודה", כערך חשוב ובלתי ניתן לערעור, אלא שכשהתחלתי לראיין, כעיתונאי, את דור המייסדים של הכלכלה הישראלית לפני קום המדינה, התחלתי לפקפק בעניין. האם היה נכון להתחרות בעבודה הערבית, במקום להיעזר בה, כפי שאנחנו עושים עד היום?
הניסיון להפוך אנשי צווארון לבן בגילאים מתקדמים לעובדי בניין וחקלאים, ברוב המקרים נחל כישלון חרוץ. נכון, בן גוריון נחקק בזיכרון הקולקטיבי כאיש עם החאקי, אבל האם הוא באמת היה חקלאי? במרבית המקרים הניסיון הזה עלה בתוהו והסב נזק ועגמת נפש לעולים. ההסתדרות עצמה פרסמה באותן שנים שלפני קום המדינה טבלאות תפוקה, המדגימות עד כמה העובדים העבריים לא מסוגלים להדביק את העבודה הערבית הזריזה בפלחה ובסלילת כבישים. אבל המטרה נותרה בעינה.
שלי יחימוביץ' ואיתן כבל. ערימות הכסף שזורמות למנגנון הזה צריכות לחזור למי שזקוק לו באמת.
בהמשך אויבי העבודה העברית היו העירוניים. המאמץ היה לתת עדיפות לקיבוצים ולמושבים, בכל מה שקשור לתוצרת חקלאית ובהמשך גם לתעשייה. גם במקרה הזה הטבלאות הראו בבירור על יתרון לפתח-תקווה, רמת השרון ורעננה בגידולי פרדס, על פני מושבים וקיבוצים. אבל גם אז ההעדפה הייתה בכל זאת ליישובי הפריפריה. נכון, גם הוויכוח הזה לא הוכרע – האם נכון היה לחסל את החקלאות העירונית ולהעבירה באופן מכוון לקיבוצים ולמושבים?
אך מאז הוקמה המדינה. בהתאם לאידיאולוגיה של בן גוריון ושל הממשלות הבאות, ההסתדרות אף רכשה נכסים רבים והפכה להיות מעסיק גדול במשק. באופן מסורתי, היא המשיכה לייצג את כל הוועדים המקומיים ולשמש להם ארגון גג – כפי שהיה לפני קום המדינה. אלא שלפני קום המדינה היא ייצגה אותם מול השלטון הזר ומאז קום המדינה היא מייצגת אותם מול מוסדות שלטון שאמורים לייצג את אותם 700 אלף עובדים! כבר לא מדובר בסקטור מסוים שזקוק להגנה מפני המדינה, אלא במדינה עצמה! מדובר ב-550 אלף עובדים המשלמים דמי חבר באופן הכפוי עליהם בחוק, כדי לקבל ייצוג שהם אמורים לקבל בחינם מאותם חברי כנסת שהם בחרו בעצמם.
באופן רשמי ההסתדרות היא גוף דמוקרטי. אלא שלמעשה היא לא יותר דמוקרטית מהמנגנון הסיני, או מכל דיקטטורה אחרת. לכאורה, בית הנבחרים של ההסתדרות (בינ"ה) הוא גוף שמקבל החלטות בהצבעה של כל 171 נציגיו. הנציגים הם כביכול הוועדים הגדולים. אלא שהם לא באמת עובדים במקומות שהם מייצגים. רובם הם עובדי ההסתדרות, המקבלים ממנה את שכרם. נכון להנהגה הנוכחית 142 נציגים מתוכם הם חברי סיעתו של יושב הראש, כך שאין שום אפשרות שתתקבל שם החלטה שונה מדעת המנהיג. אין גם אפשרות שהחלטה של המנהיג לא תאושרר במנגנון הדמוקרטי הזה.
ההסתדרות היא גוף חסר תקדים בעולם ובוודאי שאין מדינה שתרצה לחקות את המפלצת המונופוליסטית הזו. 2001 חברי ועידה ארצית, שבוחרים 29 מנגנונים מחוזיים ומפעילים ועד של 171 נציגים ומנגנון תפעולי עצום, שאחראי להאטת התפוקה במשק, לסטגנציה, לנפוטיזם ולכל רעה חולה בתחום התעסוקה, שהוא מנוע הצמיחה החשוב בכל משק ובעיקר בישראל, בה ההון האנושי הוא הצד החזק שלה. לכן, אותי אישית ממש לא מעניין מי יעמוד בראשה, אני מייחל לכך שהגוף הזה יפורק מנשקו – מנשק שביתות ההזדהות, מהסחטנות. שערימות הכסף שזורמות למנגנון הזה יחזרו למי שזקוק לו באמת – לעובדים ולא למי שמתעקש לייצג אותם בכוח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם