ראשי » חדשות » דעות

הזדמנות שהימין צריך לנצל: שלום תמורת מחיר זעום

אם מדינות המפרץ מציעות יחסים תקינים תמורת הקפאת בנייה מחוץ לגושי ההתיישבות, אין לשלול את האפשרות הזו. אנו לא מצהירים על הוויתור לממש את שאיפותינו, והתועלת עשויה להיות שווה את העלות

ימים טרופים הם אלה. נוצרים מצטרפים למוסלמים בשנאתם ליהודים, ומנגד נוצרים אחרים משייכים את עצמם אלינו ומבקשים את טובתנו. אויביהם הגדולים של המוסלמים הם אחרים בני דתם, ואילו לעתים נדמה כאילו יהודים שונאים את חבריהם יותר מכל אחד אחר. בתוך השיגעון הזה אנו מתפתים להישאב לקצוות משני צדי הקשת הפוליטית, לכפור בתקווה או לראות בעיוורון מציאות ורודה מדי.
 
בתוך תודעה כזאת קל מאוד לנו הימנים לשכוח שעמדתנו בעד זכותנו בארצנו, וההבנה שחזון אחרית הימים עם הפלסטינים אינו בר מימוש בתקופה כזאת, אינם כשלעצמם שוללים את השאיפה להגיע לשלום אמיתי. וגם אם המצב הזה כנראה לא ממש אפשרי עם שכנינו ביהודה, שומרון ועזה כעת – כפי שראינו רק אתמול, בניסיון הלינץ' החמור בחווארה – אין משמעות הדבר שבמזרח התיכון כולו לא יימצאו לנו בעלי ברית. במשך עשרות שנים התרגלנו לראות בכל ערבי העומד מולנו אויב, ושכחנו שאין כולם מקשה אחת, ואין דינו של תושב רמאללה כמו מי שמתגורר בריאד.

עוד לפני כניסתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לעניינים במזרח התיכון, ישראל כבר החלה לפתח - ב"אדיבותו" של קודמו, ברק אובמה – קשרים מתהדקים והולכים עם כמה ממדינות האזור. לפי דיווחי התקשורת, בירושלים נרקמו יחסים משופרים עם מדינות המפרץ, ערב הסעודית ועוד, וכל זאת מלבד מצרים וירדן, שכבר מצויות בהסכם שלום רשמי עמנו. נכון להיום ככל הנראה מדובר בעיקר באינטרסים ביטחוניים ומדיניים, אך על פני השטח מצויים גם תמריצים כלכליים לא מועטים, וכן שיתופי זהויות שיכולים לתרום להפשרה כזאת.
 
אכן, ישראל מעולם לא קיבלה רשמית את "היוזמה הסעודית" או מתווים דומים לה, אך נראה שבשטח, בשקט ולאט, הדברים בהחלט מתקדמים לכיוון הזה. השבוע פורסם כי מדינות המפרץ וערב הסעודית הציעו לישראל נורמליזציה מעשית ביחסיהן עמה תמורת הקפאת הבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון והקלה על הכנסת הסחורות לעזה. אם אכן הדיווח הזה מדויק ואמיתי, ולצד רמזים אחרים בדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו וגורמים אזוריים אחרים על טיב עמדתן של מדינות ערב כלפינו באחרונה, אין ספק שמדובר באופן יחסי במחיר לא גבוה, אפילו נמוך.

אמנם אין לשגות באשליות, שכן הצעה נדיבה זו לא תחרוג ככל הנראה מעבר לרמת מנהיגי מדינות ערב. בני עמם, שבעים מהסתה של שנים ארוכות ודעות קדומות, לא יצטרפו אליהם בריצה לביקור בארץ. עם זאת, מדובר כבר בהישג לא קטן, שספק אם חשבנו שנשיג אותו בקלות לפני שנות דור או בשנים האחרונות.

באשר למחיר שאנו אכן משלמים, הרי שחשוב להדגיש שאין משמעותו כי אנו מצהירים על הוויתור לממש את שאיפותינו. קמעה-קמעה התקדמה הגאולה, וההחלטה להפסיק את הרחבת גושי ההתנחלויות – לטווח קצר או ארוך יותר – אינה סוף אחיזתנו בארץ ישראל. האפשרות להתקיים עם חשש קטן יותר לסכנות ועם הסיכוי להיטיב עמנו אף הוא חלק מהותי וחשוב בציונות שהניעה אותנו לכאן.
  
יתרה מכך: אף שקידום המשא ומתן עם הפלסטינים הוא כנראה גם אחד מתנאי ההסכם, הרי שהרשות והעומד בראשה אבו-מאזן כבר הפכו רלוונטיים פחות לקשר שלנו עם מדינות ערב האחרות. איש לא דיבר בזכות פירוק התנחלויות במסגרת המתווה הזה, אף אחד לא ביקש להקים מדינה פלסטינית עוינת על גבולותינו. יש בכך יתרון של ממש. נדמה שהפלסטינים נדחקו מטה בחישובים של ממלכות המפרץ וראשי המדינות האחרות, שהבינו כי לא לעולם יוכלו להיאבק למען אחרים תוך כדי הקרבה עצמית של הטובות שיוכלו להשיג למען בני עמם.

אלא שמהר מאוד יכול להידרדר רצון להגיע להסכם כזה ללחץ כבד עלינו שאכן נפגין ויתורים שאינם בטובתנו. לו היה מדובר בנסיגות תמורת הבטחה ערטילאית כלשהי, הרי שניסיון העבר מלמד אותנו שהאינטרס שלנו, למרבה הצער, אחר לחלוטין. חובה עלינו לפקוח עיניים, ולא לרוץ ללא משים לעבר שלום נכסף מבלי להסתכל הנה והנה. בהקשר זה, דווקא הימין – חשדן יותר, מלא ספקנות אך מונע ממעשיות – בנוי טוב יותר להגיע לעסקה אזורית כוללת שתשרת את ישראל בטווח הארוך.
 
כעת, לאור התוכניות הגדולות של הנשיא טראמפ בבואו לאזורנו, ובעקבות הכישלון של יוזמות העבר, אל לראש הממשלה נתניהו לנעול את ראשו על עמדה כלשהי. הכיוון חיובי, אך יכול להשתנות ברגע. בה בעת, בהחלט ייתכן שהעת הזו בשלה למהלך שונה מכל מה שהכרנו בכמעט שבעים שנות קיומנו כאן. אם אכן כך יהיה, ואם התועלת עשויה להיות שווה את המחיר, אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות הזאת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אלי קלוטשטיין

סגן עורך החדשות ועורך ב-nrg

לכל הטורים של אלי קלוטשטיין