למה בעצם התקשורת לא מספרת לנו את האמת?
אז כמה ימי מילואים עושים תל-אביבים? וכמה מהם יוכלו לטוס לארה"ב ב-150 דולר? מספרים אחדים שניסו למכור לנו בשבוע האחרון פשוט לא עומדים במבחן המציאות, וכולנו משלמים את המחיר
השאלה הראשונה שמקובל להציג במחוזותינו כשעולל טרי מגיע לעולם היא "כמה הוא נולד?", שבעברית קצת פחות עילגת משמעותה היא "מה היה משקל התינוק בזמן הלידה?". שאלתם את עצמכם פעם מדוע? הרי אם לא מדובר בפג או במקרה קיצון אחר, רוב היילודים מגיחים מרחם אמם כשמשקלם הוא שלושה קילוגרמים וחצי, פחות או יותר.
נניח שהרך נולד במשקל 3.2 קילוגרמים, או לחלופין פרץ גדר והגיע ברחם אמו למשקל של 3.75 קילוגרמים. האם פרט המידע הזה יעלה או יוריד משהו לנו, שאיננו חברים בצוות הרפואי המלווה את האם והתינוק בימיו הראשונים? התשובה טמונה בנפש האנושית, שזקוקה לנתונים חד-משמעיים כדי לצייר לעצמה תמונה ברורה של המציאות. ומה חד-משמעי יותר ממספר?
מספרים עושים לנו סדר. אנחנו יודעים בזכותם אילו בגדים להכין לילדים לבית הספר כשהם מתרגמים לנו את מזג האוויר הצפוי מחר. הם קובעים מי תהיה אלופת המדינה בכדורגל או בכדורסל, ומורים אם יש לנו חום או לא. מספרים הם היררכיים, ואף אחד לא מתווכח אם שלוש גדול יותר מחמש או לא. התקשורת כמובן יודעת היטב את נפש צרכניה, ואי לכך מאביסה אותם בנתונים מספריים על כל צעד ושעל.
שתי דוגמאות בולטות לכך אירעו בשבוע האחרון: לקראת יום המילואים השנתי שחל בל"ג בעומר פרסם צה"ל את נתוני המשרתים במערך זה. הכותרות היללו את העיר תל-אביב: "שיאנית המילואים" קראו לה כולם והצדיעו, בגלל הנתון המספרי ולפיו 37,156 תל-אביבים שירתו השנה במילואים - יותר מאשר בכל עיר אחרת.
אכן, מדובר בנתון מספרי מרשים. אך מה לעשות, אדם שאולי שמעתם את שמו פעם והבין דבר או שניים במספרים - אלברט איינשטיין, קוראים לו - קבע שהכול יחסי. לפחות ככה מספרים עליו. אז באמת יפה שקרוב ל-40 אלף אנשים המתגוררים בעיר הלבנה נפרדו השנה מהמשפחה לכמה ימים ועלו על חקי, אבל איזה שיעור הם מהווים מתוך מספר התושבים המתגוררים באופן כללי בתל-אביב?
מדוע זה חשוב? נסביר בדוגמה קטנה. מחר תתפרסם בעיתון הכותרת המרעישה הבאה: "העיר תל-אביב דתית יותר מאשר היישוב יצהר". בגוף הכתבה תוסבר שיטת הפעולה שבאמצעותה הגיעו לחשיפה המהדהדת: הדתיים המתגוררים בתל-אביב נספרו, נמנו הדתיים המתגוררים ביצהר – ולא תאמינו: מספר הדתיים בתל-אביב גבוה מזה שביצהר. רק כשנכניס למשוואה את עניין היחס – כלומר, כמה דתיים מתגוררים בתל-אביב וביצהר ביחס לאוכלוסייה הכללית בשני יישובים אלה - הקביעה הזאת תתברר כתלושה והזויה.
באמצע השבוע חגגה התקשורת הכלכלית את כניסתה של חברת החסך (לואו-קוסט) האיסלנדית 'וואו' (WOW) לשוק הטיסות בישראל. הכותרת המפוצצת הייתה "149 דולר לניו-יורק". גם במקרה זה, כיצד ניתן אפשר להתווכח עם מספר בכותרת? לא מדובר גם בסתם מספר, אלא בכזה שאינו עגול, מה שתמיד מרמז על כך שמישהו כנראה חישב במדויק, לא חיפף בפרטים ועשה למעננו את הטיול הבא לתפוח הגדול זול ונגיש במיוחד.
עיון לא מעמיק במיוחד בפרטים גרם תוך כמה דקות לכותרת הזאת להיות הזויה ותלושה לא פחות מזו שעסקה בבוננזת המילואים התל-אביבית. קודם כול, 149 דולר נדרשים תמורת כיוון אחד, כך שכבר אנחנו עומדים על 298 דולרים. מכאן העניין רק מידרדר: לא ברור בכלל כמה כרטיסים יימכרו במחיר נמוך כזה, וככל הנראה לא יהיו הרבה כאלה, וגם בעונות השנה שבהן לא בטוח שתרצו לשהות בניו-יורק.
גם אם נניח שזהו המחיר הקבוע, הרי שמדובר בטיסת חסך - כלומר ללא מזוודות. לא 'טרולי' שעולה אתכם לתא המטען, ובוודאי לא מזוודה גדולה. כמה תשלמו על שתי מזוודות אלה, שאחסנתן נעשית בחברות רגילות בחינם? 240 דולר בטיסה הלוך-חזור.
אבל רגע, זה עוד לא נגמר: בחירת מושב תעלה שבעה דולרים לכל מקטע טיסה, ובמטוסים של החברה אין מערכת בידור או אוכל. כשמדובר בשתי טיסות רצופות של שש ושבע שעות כל אחת, קשה לראות כיצד הישראלי הממוצע יחזיק מעמד בלי לפתוח את התפריט ולקנות איזו פחית שתייה - שלושה דולרים לכל אחת - או חטיף שוקולד, שיעלה עוד שלושה דולרים. בסופו של דבר, טיסה סבירה ב'וואו' תעלה כמעט כמו טיסת המשך לניו-יורק שאפשר לרכוש כבר שנים אחדות בכל אתרי האינטרנט הייעודיים.
הרבה מאוד גורמים מנסים לשווק לנו נתונים רבים, מכל מיני אינטרסים וכוונות. לפעמים המטרה היא עסקית-כלכלית, לעתים חברתית. זה אולי מעצבן, אבל זו דרכו של עולם. מי שאמור לתווך את המסרים הללו אלינו, הציבור הקדוש והיקר, צריך לעשות הכול כדי להביא לצופיו-קוראיו-מאזיניו את לב הדברים, את האמת שמאחורי המניפולציה. ברוב המקרים אפילו לא קשה מאוד לעשות זאת. קצת פחות חדוות ה"פרסום ראשון", קצת פחות "פושים" והמתנה של כמה דקות לבדיקה קלה של העובדות תהפוך את כולנו לצרכנים טובים יותר ואזרחים חשדנים פחות.
באופן אישי אני שמח על כך שעשרות אלפים מתושבי תל-אביב הולכים למילואים, ובכלל - התחרות בין ערי ישראל בהקשר הזה נראית לי קצת אידיוטית, במחילה. גם פתיחתו של קו תעופה נוסף שיכול להוביל אותנו אל מעבר לאטלנטי היא בשורה טובה ומשמחת. אבל מדוע לקחת את האמונה שלנו ואת הצורך שלנו במספרים ובנתונים ולעשות מהם חוכא ואטלולא?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם