אילו מבוכות מכין טראמפ לימין במהלך ביקורו?
מי יודע אילו עוד מבוכות מכין טראמפ במהלך ביקורו בישראל. הכרטיס הפתוח שבנט ביקש בדרך לסיפוח מתמלא בסדר יום אלטרנטיבי, עם מדינה פלסטינית בראשו
חבילת ההטבות שנושא עמו דונלד טראמפ בביקורו הראשון אי פעם בישראל ובירושלים מרשימה כמובן, ומעידה על הבנה עמוקה בהוויה הלאומית והישראלית. זה מתחיל בשגרירות. כל אזרח ישראלי, ולא משנה אם הוא תומך הבית היהודי או מרצ, היה רוצה לראות את השגרירות האמריקנית מגיעה למערב ירושלים. היו כאלה שפנטזו, יחד עם ההבטחות שטראמפ פיזר, כי הוא עצמו יחנוך את השגרירות בארנונה ביום ירושלים, יחד עם שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן. אותו שגריר גר בשכונת טלביה בעיר, ומשלם ארנונה לעיריית ירושלים.
אבל השגרירות לא זזה מרחוב הירקון בתל־אביב, לפחות על פי הדיווח של עמיתנו אריאל כהנא. מה שאומר שטראמפ עדיין לא מכיר בירושלים כבירת ישראל. גם הכותל המערבי כבר לא שייך לנו, לפחות על פי יועציו של הנשיא האמריקני, שמתעקשים לא לחזור בהם מהקביעה כי הכותל שייך לגדה המערבית. טראמפ מבקש לבקר בכותל לבדו, בלי המארח נתניהו. הכול מתחיל להתכנס לתוך הפתרונות הידועים על העברת האגן הקדוש למשטר בינלאומי במסגרת פתרון המדינה הפלסטינית, שלא יכולה לקום בלי חלוקת ירושלים.
ואם כל זה לא מספיק, טראמפ מגיע לישראל אחרי שהסגיר לרוסים בוושינגטון מקורות מודיעיניים ישראליים. הנשיא ינחת כאן אחרי ביקור בערב הסעודית, ואחרי פסגה עם מנהיגים ערבים שטומנת בחובה פתרונות מדיניים שנתניהו לא יאהב. בארץ תכננו יועצי הנשיא ביקור של רבע שעה במוזיאון יד ושם. אילו הייתי ג'ארד קושנר הייתי אומר לו שלא ראוי לחצות את יד ושם במהירות ולחתום בספר האורחים. זה חילול השואה ועדיף שלא יגיע לשם בכלל.
אנחנו מדברים על ערב הביקור, ומי יודע אילו מבוכות עוד מכין הנשיא האמריקני במהלכו, בעיקר לתומכיו הגדולים בימין הישראלי, שהיום מאשימים את הנשיא אובמה בכל הצרות. הקארט בלאנש, הכרטיס הפתוח, שנפתלי בנט כל כך קיווה לו בדרך העקומה לסיפוח השטחים - מתמלא בסדר יום נשיאותי אלטרנטיבי, שמדינה פלסטינית בראשו.
טראמפ יטוס מישראל ביום שלישי הקרוב. ביום רביעי נחגוג כאן את יום ירושלים, בלעדיו. העיר תשקע שוב באבק שהנשיא האמריקני ישאיר מאחוריו. אילו היה מדובר באיש יסודי ורציני ובאנשי צוות יודעי דבר, הם היו מוצאים בירושלים מענה לשאלות רבות על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, על החברה הישראלית ועל מה שיקרה בישראל ובאזור אם לא תהיה התפתחות מדינית יוצאת דופן. ירושלים בעלת הדימוי הארכאי, היא בעצם עיר צופה פני עתיד.
ירושלים לקראת יוני 2017, חמישים שנה למלחמת ששת הימים, היא העיר היחידה בארץ שמתמודדת עם הבעיות האמיתיות של המדינה. רק כאן אתה נתקל בהוויה הדו־לאומית המאיימת ויכול לראות מקרוב לאן היא מובילה. רק כאן חיים יחד יהודים וערבים, חרדים, דתיים וחילונים, עשירים ועניים, ותיקי הארץ ועולים חדשים. רק כאן המציאות הבעייתית, הבלתי אפשרית, מחייבת למצוא פתרונות. לא תמיד הפתרונות ראויים או אידיאליים, ובינתיים העיר רק הולכת ומידרדרת - אבל הם מאפשרים חיים משותפים בתוך כל הסבך הרב־תרבותי, החברתי והביטחוני הזה.
עבודת מטה מסודרת הייתה מגלה לטראמפ כי העיר, כמו הארץ כולה, כבר לא ניתנת לחלוקה. אין אפשרות להעביר גבול בינלאומי בין השכונות בירושלים, שרבות מהן מעורבות ללא תקנה. עוד לא נולד האיש שיכול לפנות, להפריד או לחצוץ בין יהודים וערבים בראס אל־עמוד, בסילואן א בא־טור. אי אפשר לקבוע כיום אם העיר העתיקה היא יהודית או ערבית, ומי שרוצה להעביר שם קו גבול יצטרך למתוח אותו בין הבניינים והדירות. זה המצב. מה שעדיין אפשר לעשות הוא לוותר על שכונות קצה ערביות לא מעורבות, חלקן מעבר לגדר הביטחון, ולהעביר אותן לרשות הפלסטינית. האם טראמפ יכול לשכנע את אבו־מאזן להקים את הבירה הפלסטינית בכפר־עקב או בשועפאט? הלוואי, אני בעד.
ח"כ רחל עזריה (כולנו) היא ירושלמית ותיקה, חברת מועצת העיר לשעבר, מי שהקימה את תנועת 'ירושלמים'. במשך שנים היא בודקת את הדו־קיום בעיר. "בתל־אביב, בשדרות או בקריית־חיים אתה יכול להסתובב שנים ולראות רק אנשים כמוך", היא אומרת. "בירושלים זה שונה. כאן אתה רואה את כולם וחי עם כולם. אי אפשר להתעלם או לשכוח קבוצות אחרות. אף אחד גם לא הולך להיעלם. יש סכסוכים אלימים, וצריך למצוא פתרון מקורי, להשתנות או לוותר".
פתרון מקורי, לפי עזריה, נוצר אחרי אחד מגלי הפיגועים שהיו כאן. בספטמבר שעבר החליט ראש העיר ניר ברקת להנהיג בבתי הספר הבעייתיים במזרח העיר יום לימודים ארוך, כדי שהצעירים יבלו זמן רב יותר בלימודים ובחוגים ויעסקו פחות בטרור ובסכינים. שוטרי מג"ב הסכימו לא להיכנס לבתי הספר ואת החשודים שלפו המנהלים. בעצם, מדובר בשוחד חינוכי שתלמיד חטיבת הביניים במערב העיר לא זוכה בו על חשבון העירייה. זה עוד סוג של פתרון פלסטר שמתקבל בחירוק שיניים, אבל אין ברירה.
עזריה מביאה דוגמאות פשרה מסכסוכים שונים בתוך המגזרים היהודיים. בעלי עסקים בעיר טענו שהרבנות מקשה עליהם בענייני כשרות. כך קמה הכשרות האלטרנטיבית אחרי עימותים קשים. הדרת הנשים במגזר החרדי עוררה זעם גדול, בעיקר בקרב הציבור הדתי והחילוני. אוטובוסים שנחלקו ומדרכות שנחצו ברחובות מאה־שערים זכו לכותרות ענק. "החרדים חשבו האם זה הנושא שכל כך חשוב להם להילחם עליו, והחליטו לוותר", אומרת עזריה.
מה שעומד עכשיו על הפרק הוא היחס לחיילים החרדים בתוך המגזר. מעניין יהיה לראות אם ראשי הציבור החרדי ירסנו את ההמונים שמתנפלים על חרדים במדים או שורפים בובות עטופות בדגלי המדינה במדורות ל"ג בעומר.
ביום ירושלים יתקיים מצעד הדגלים המסורתי של הציונות הדתית. מה שהתחיל כמפגן חביב הפך לאירוע לאומני מתריס. תהילה פרידמן, מראשי תנועת 'נאמני תורה ועבודה', סיפרה השבוע כי לא יכלה לסבול את ההתנהגות המתגרה של חלק מהצועדים מול בתי הפלסטינים במזרח העיר. הפתרון אופייני לעיר: נחלון יזמה מצעד אלטרנטיבי במסילת הרכבת, שהתחיל עם כמה משפחות וצפוי לגייס השנה קרוב לאלף איש. במקום הפגנת כוח מסתפק המצעד הזה במסרים מתונים שקוראים לשיתוף פעולה.
הסופר א"ב יהושע חושב שהדו־קיום בירושלים עובד איכשהו. הוא מבקש להחיל פתרון דומה בשטחי C ומעורר בעצמו סערה בחוגי השמאל. אני חושב שפתרונות זמניים לא יכולים למנוע בעיות יסודיות בעיר ובמדינה דו־לאומיות. זה בדיוק הכיוון שאליו צועדת ירושלים, ועל כך היא משלמת מחיר בנתונים סוציו־אקונומיים מחרידים. אין טעם להלאות שוב בכל המספרים על הגירה שלילית וכו'. נציין רק כי 46.5 אחוזים מתושבי העיר חיים מתחת לקו העוני. 26.6 אחוזים בציבור היהודי. 78.5 אחוזים בקרב האוכלוסייה הערבית.
ירושלים חייבת השקעות בסדר גודל של מיליארדים ושינוי אורבני ודמוגרפי אדיר. כתבתי רבות על הפיכת העיר לאזור סחר חופשי, אבל איש מהמנהיגים לא מעוניין להצטרף לאיזשהו חזון, רק לסיסמאות ריקות מתוכן. בזמן האחרון אני תולה תקוות ברכבת המהירה לתל־אביב, שתשנה קצת את הפרופורציות בעיר ותזרים כוחות חדשים שיגורו כאן ויעבדו שם, או ההפך. יאיר אסף־שפירא ממכון ירושלים למחקרי מדיניות בדק ומעריך שלא יהיה שינוי דרמטי בהרגלי המגורים והעבודה גם אחרי שהרכבת תטוס על הפסים.
והרכבת הקלה, אגב? היא תמשיך ותרדוף חייל (במקרה זה הבן שלי), תשלח עשרות התרעות, איומים ומכתבים רשומים, תטיל עיקול על חשבון הבנק המצומצם שלו ותשגר תביעה משפטית חתומה בידי שלושה עורכי דין על סך 345.78 שקל. הפשע? החייל לא תיקף את כרטיס הרב־קו ועבר על סעיף 16, 17, 46ב(1) לפקודת מסילות הברזל, נוסח חדש.
אקו"ם