בסתר לבם, הישראלים מתגעגעים לנשיא אובמה
הבגרות, היציבות והיכולת לקבל החלטות מיודעות – כל אלה יחסרו לישראלים, כשהם מתמודדים עם נשיא תזזיתי ולא צפוי
מה הופך את ארה"ב לבעלת ברית טובה של ישראל? מה הופך את נשיא ארה"ב לשותף טוב? הרהרתי בשאלות הללו תדיר במהלך שש השנים כשגרירו של הנשיא ברק אובמה לישראל, והן שוב רלוונטיות בזמן שהנשיא דונלד טראמפ מתכונן לצאת לביקורו הראשון כאן. התשובות – שקשורות פחות למדיניות, ויותר לאיכויות האישיות ולניהול – עשויות להיות ברורות פחות מאשר על הנייר.
לאובמה, כמובן, היו אתגרים מתועדים היטב הן ביחסיו עם מקבילו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, והן באשר לתדמיתו בקרב הציבור הישראלי. חילוקי דעות מדיניים על הרחבת ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון והתנאים להסכם הגרעין עם איראן גררו אינספור מחלוקות, שרבות מהן היו פומביות למדי.
אבל במהלך כהונתי כנציג ארה"ב כאן, מצאתי שהדימוי של העוינות הישראלית לאובמה היה מוגזם. בביקורו בישראל בשנת 2013 הוא הותיר רושם חיובי מאוד על הציבור הישראלי כחבר המחויב במיוחד לשלומה ולביטחונה של המדינה.
אבל מעולם לא היה קשה למצוא ישראלים שהאמינו – בשוגג – שאובמה אכן אינו ידידותי לישראל. רבים החשיבו אותו כמרוחק ומסויג, וכתמים לגבי המזרח התיכון. העימות האחרון על החלטה של ארה"ב לא להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון המבקרת את ההתנחלויות הישראליות בסוף השנה שעברה, לפי סקר שבוצע בינואר 2017 בידי "המכון הישראלי לדמוקרטיה", מצא כי מספר הישראלים שכינו את אובמה "לא ידידותי" עלה ל-57 אחוזים.
כך שאחרי שמונה שנים של יחסים מתוחים, כמה ימנים ישראלים בישרו על בחירתו המפתיעה של טראמפ בנובמבר במושגים משיחיים כמעט: בואו של נשיא ש"סוף-סוף" יתמוך בישראל ללא תנאי, ולא ילחץ עליה להגביל את הגדלת ההתנחלויות או להציג ויתורים לפלסטינים. נפתלי בנט, יושב ראש מפלגת הבית היהודי מהימין, הכריז כי "ניצחונו של טראמפ הוא הזדמנות לישראל לסגת מיד מהרעיון של מדינה פלסטינית".
אבל כמה חודשים בלבד לתוך כהונתו של טראמפ, ואחרי אירועי הימים האחרונים, נראה שהישראלים כבר תוהים עד כמה השינוי הזה יעבוד לטובתם. אפילו בכל הקשור למדיניות, התפיסה המוקדמת שלפיה טראמפ יהפוך את כל החלטותיו של אובמה ולא יאתגר לעולם את ישראל הוכחו במהירות כלא מדויקות. עד כה ממשלו נקט גישה מסורתית הרבה יותר בניסיון לרסן את ההתנחלויות הישראליות, לצמצם את האלימות וההסתה הפלסטיניות ולהחיות מחדש את המשא ומתן לקראת פתרון שתי המדינות, בתמיכת מדינות ערב מרכזיות.
אכן, חלק מאותם ישראלים שהיללו את טראמפ מבקרים אותו כעת בגלל פגישתו הידידותית עם יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, או בשל כישלונו להעביר במהירות את השגירות האמריקאית לירושלים. סגנית שר החוץ הישראלית, ציפי חוטובלי, הזהירה בשבוע שעבר את טראמפ שלא לחלק את ירושלים, ומנגד טענה שיש להעביר את השגרירות. בעניין איראן טראמפ ויתר על ההזדמנות למחוק את הסכם הגרעין, ובחר במקום זאת לשמר את מסגרת העבודה החיונית שלו.
הישראלים אכן מעריכים את הגישה המילולית החריפה יותר של טראמפ נגד איראן, את העוינות שהוא מביע כלפי אסלאמים קיצוניים ואת היחסים הנוחים שלו עם מדינות סוניות מתונות – בדיוק כמו החלטתו לעצור בפעם הראשונה במסעו בערב הסעודית. התלהבות רבה נרשמה בישראל מהצהרות הקמפיין של טראמפ, על יועציו ואפילו על חברי משפחתו היהודים. הסקר של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" בינואר מצא ש-69 אחוז מהישראלים ציפו שטראמפ יפגין "ידידות" כלפי ישראל. אפילו בזמן שהדאגות החלו להזדחל לאופן מחשבתם של הישראלים הימנים, נתניהו חזר והילל את טראמפ כ"חבר של אמת".
עם אובמה הישראלים לא תמיד קיבלו את כל מה שרצו. אבל הם תמיד זכו ליציבות: אובמה האמין בנחישות בעיקרון מחויבותה הבלתי מתפשרת של ארה"ב לביטחונה של ישראל. אנו והישראלים יכולים להתווכח, מה שאכן עשינו, על נושאים שעליהם חלקנו – אובמה תמיד אמר לנו, אנשי צוותו, שהוא סבור שהיחסים עם ירושלים בוגרים ויציבים דיים בשביל לעמוד בפני מחלוקות כאלה – אבל הישראלים צריכים לדעת שארה"ב היא בעלת ברית אמינה כשזה מגיע לעניינים החשובים.
הוא אכן עמד במילתו. הפיתוח והמחקר המשותפים שלנו והמימון האמריקאי ייצרו פריצות דרך דרמטיות במערכת הגנת הטילים הישראלית, כולל מערכת "כיפת ברזל" מצילת החיים. חתמנו על חבילת הסיוע הצבאית הגדולה ביותר אי פעם, בשווי של 38 מיליארד דולר, שאפשרה לישראל לצייד את חיל האוויר שלה במטוסי אף-35 ולהבטיח את יתרונה הצבאי באזור. ארה"ב העניקה לישראל גיבוי מלא להגן על עצמה, בין אם נגד רקטות ומתקפות ממנהרות מצד חמאס בעזה, ובין אם מניסיונות להבריח כלי נשק מסוכנים לחיזבאללה שבלבנון.
אבל מה שבכירים ביטחוניים ישראלים אמרו לי שהם למדו להעריך, אפילו יותר מהדוגמאות הדרמטיות הללו, היה סגנון המנהיגות של אובמה: יציב, מלא במחשבה ובידע. הם ידעו שכשהם דנים איתו בסוגיה חשובה שמחייבת את תמיכת ארה"ב – מהרחבת יכולות מערכת הגנת הטילים המשותפת, עבור בחלוקת משאבי המודיעין שלנו וכלה במתן לגיטימיות לביצוע פעולות צבאיות בסוריה כדי להסית משלוחי נשק לחיזבאללה – היו לו הבגרות, המשמעת והשיקול הנכון להגיע להחלטות מיודעות היטב שתרמו לביטחונה של ישראל.
התוצאה של כל זה הייתה תקופה של אינטימיות חסרת תקדים בין שירותי המודיעין והצבאות שלנו. אין משמעות הדבר שתמיד הסכמנו, או שהדלפות ומהומות תקשורתיות אחרות מעולם לא אירעו. שני הצדדים היו מתוסכלים, למשל, מהדלפות לא מאושרות הקשורות בפעולות צבא ישראליות בסוריה, או מהאסטרטגיה הדיפלומטית של ארה"ב באשר לאיראן.
ובכל זאת, נדהמתי מעומק ההערכה שבכירי צבא ומודיעין ישראלים הביעו לתרומתו של אובמה לביטחון ישראל, שלעתים קרובות היו מנוגדים לרגשות שהביעו המנהיגים הפוליטיים שלהם בפומבי. עמוס גלעד, בכיר צבאי ותיק שבאחרונה פרש מהשירות הממשלתי, אמר לי: "קל לבקר את אובמה, אבל בחזית הצבאית – היחסים שלנו היו מדהימים".
בניגוד לדימוי המצטייר של טראמפ, יכולתו להיות בלתי צפוי – שבאה לידי ביטוי בכל יום בחשבון הטוויטר שלו – כבר הייתה מקור חרדה לפני הגילויים האחרונים על אודותיו. הישראלים כעת צריכים לשאול איזה טראמפ יופיע לעבודה בכל יום: החבר שמצהיר על נאמנותו, או הנער המתבגר שיוצא נגד בעלות הברית שלו, כגון אוסטרליה וקנדה, ואולי יום אחד גם נגד ישראל?
חוסר הידע שלו, המודגש בסלידתו לקרוא וביכולתו להקדיש תשומת לב לזמן קצר, משמעותם שהוא לא יתכונן היטב כשמדובר בנושאים חיוניים לביטחונה של ישראל המובאים להחלטתו. חוסר הזהירות שלו במידע ישראלי רגיש – כולל, לפי הדיווחים, הדחף המדהים שלו לחלוק אותו עם בכירים רוסים ללא אישורה של ישראל – ערערו את האמון של שירותי המודיעין הישראליים באמינותה של ארה"ב כשותפה. המוניטין שלו כנשיא האדיש למוסדות ולערכים דמוקרטיים והמוקסם ממנהיגים רודניים פוגע בעמדתה של ארה"ב בעולם – מצב שלעולם אינו טוב לישראלים. תמיד אומרים הישראלים שכשארה"ב מתקררת, הם חולים בשפעת.
בכירים ישראלים, שאינם מסתכנים בהחמצת היחסים עם ארה"ב, נזהרים שלא יצטטו אותם כשהם מביעים את חששותיהם, במיוחד לקראת ביקורו של טראמפ. היחסים בין שני הצבאות ושירותי המודיעין נותרו קרובים ומקצועיים. אבל מתחת לרדאר מתחילים בכירים להכיר בכך שמשהו השתנה.
היומון הישראלי "ידיעות אחרונות" ציטט השבוע בכיר מודיעין ישראלי שאמר כי "אם טראמפ, אפילו מתוך תמימות או היעדר ידע, אכן הדליף מידע לרוסים – יש כעת סיכון משמעותי למקורות שהשקענו שנים בהשגתם ולשיטות העבודה שלנו". הוא הוסיף כי "אנו צריכים להעריך מחדש אם ואיזה מידע נחלוק עם האמריקאים". זו מכה משמעותית לאמון שבעלות הברית שלנו נתמכות בו.
בשבוע הקרוב יש לישראלים הזדמנות לצפות בטראמפ מקרוב במהלך ביקורו. האם יאהבו את מה שיראו, ויעריכו את רגשותיו הידידותיים שהוא בלי ספק יביע, ואת שימת הדגש מצדו על אזורי מדיניות שיש בהם הסכמה? או שמא הוא יחזק את חששותיהם שארה"ב, בעלת הברית הגדולה שלהם, נמצאת כעת בידי מנהיג לא אמין ותזזיתי?
נשיאה המנוח של ישראל שמעון פרס אהב לצטט את העצה שאביו הרוחני, דוד בן-גוריון, העניק לנשיא ג'ון קנדי כשנפגשו לאחר בחירתו של JFK: הדרך הטובה ביותר לסייע לישראל, אמר לו בן-גוריון, היא "להיות נשיא אדיר של ארה"ב".
אני שומע את החרדה של ישראלים, התוהים מה יעלה בגורל הברית שלהם עם ארה"ב כשיש לנו נשיא הסוטה כל כך מאמות המידה של בן-גוריון.
דניאל שפירו הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב, וכיהן כשגריר ארה"ב בישראל משנת 2011 ועד סוף ממשל אובמה
אקו"ם