ללא קלון משפטי, דרעי יסתדר עם הבוחרים שלו
מי שהאמינו שצריך לתת לדרעי הזדמנות שנייה, אוכלים עכשיו את הכובע. שר הפנים מתנהל הפעם בזהירות, והחוקרים יתקשו כנראה להוכיח את העברות החמורות
פרקליט המדינה שי ניצן הזכיר השבוע את הוויכוח שהתגלע בינו ובין היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, סביב מינויו של אריה דרעי לתפקיד שר בממשלה הנוכחית. "העמדה שהבעתי לגבי דרעי וחזרתו למשרד הפנים לא הייתה אישית אלא מקצועית", אמר ניצן באירוע 'משפטנים על הבר' בירושלים. "עמדתי המשפטית הייתה שהדבר בלתי חוקי, היועמ"ש הקודם חשב אחרת. בסופו של דבר רק אדם אחד מקבל את ההחלטה והוא האדם הבכיר, היועץ המשפטי".
אודה ואתוודה: בזמנו הכברתי כאן מילים על ערכה של התשובה ביהדות. כתבתי שצריך לאפשר לדרעי להקריב פסח שני לאחר ששילם את חובו לחברה על חטאי הנעורים, כאשר ילדות ויהירות נזרקו בו בערבוביה. מישהו צריך לאכול עכשיו את הקסקט.
בחקירה הנוכחית, שני הצדדים מתנהלים בזהירות: המשטרה מצדה הודיעה ששר הפנים נחקר בחשד להלבנת הון, גנבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב ועברות מס. היא נמנעה מלייחס לו את האשמה החמורה ביותר - שוחד. דרעי מצדו מנהל את המשבר בתבונה ואיננו תוקף את מערכת אכיפת החוק. בכך הוא משדר ביטחון ולא נואשוּת.
החקירה טרם מוצתה, אולם מהדלפות המשטרה אפשר להבין שהחשדות הם בכמה תחומים: רגע לפני שדרעי קיבל מהרב עובדיה יוסף ז"ל את 'הפיקדון' וחזר להנהגת ש"ס, הוא מכר לאחיו שלמה בניין בן חמש דירות בגבעת־שאול בירושלים, במחיר נמוך באופן משמעותי ממחיר השוק. כזכור, קורות חייו של דרעי כוללים כהונה כשר פנים, ישיבה בכלא, ואז תקופת ביניים של קריירת אברך־כולל בואכה תפקידי בבא, צדיק ודרשן. גם אם קיבל תשלום גבוה על שיעורי הרדיו וההרצאות שמסר מפעם לפעם, חמש דירות בירושלים זו חתיכת הון שלא ברור מאיפה הגיע. בנוסף לבית המגורים בשכונת הר־נוף, משפחת דרעי מחזיקה גם בית נופש בספסופה בשווי של יותר מ־4 מיליון שקלים.
הצנרת היחידה בסביבה שהזרימה אנרגיה בלחץ הבנוי לסדרי הגודל הללו, הייתה בעמותות שמנהלת הרעיה, יפה דרעי: 'מפעלות שמחה' המפעילה מוסדות חינוך, ו'יהודה יעלה' העוסקת בסיוע לנזקקים ובגמילות חסדים. החקירה, המתנהלת בפרקליטות כלכלה ומיסוי, החלה כאשר אל הרשות לאיסור הלבנת הון הגיעו דיווחים על תנועות חריגות בחשבון, חלקן באמצעות העברות כספים בינלאומיות. בניגוד לפרשת הולילנד, שבה החזיקה הפרקליטות בעד מדינה ששרטט את נתיבי הכסף הפתלתלים, כאן החוקרים צריכים לעשות לבד את עבודת הנמלים - להצליב בין נותנים ומקבלים, להשלים חיקורי דין בחו"ל ולהשלים את המפה. זו הסיבה שלקח לפרקליטות שנה תמימה לעבור מבדיקה לחקירה גלויה.
ההערכה כרגע היא שהחוקרים יתקשו להוכיח תמורות למתנות הנדיבות. הפוליטיקאי המיומן דרעי עשוי לנקוט אסטרטגיה של חתירה להסדר טיעון, שבמסגרתו יודה בעברות העלמת מס. המציאות היא שהציבור בישראל מתייחס בשוויון נפש לעברות מהסוג הזה. ע"ע זמרים כמו משה פרץ, קובי פרץ ואייל גולן שהורשעו בעברות אלו, וגרם של קלון ציבורי לא דבק בהם. אפילו שרידי המחאה על הופעות הענק של גולן קשורים לפרשת הקטינות שאביו הביא לביתו, ולא לעברות המס שעליהן הורשע וריצה עבודות שירות. ואם באזובי הקיר כך, על אחת כמה וכמה בקרב חלקים מקהל בוחריו של שר הפנים, שבהם גנבת כספי ציבור נתפסת לפעמים מצווה מדאורייתא עם הכשר של בד"ץ בית יוסף. כל מה שדרעי צריך זה לא להגיע לקלון משפטי, עם הבוחרים שלו הוא כבר יסתדר.
כפי שהימין המדיני־ביטחוני הבוגר הבין עם השנים שלא רק 'שוברים שתיקה' ו'יש דין' גורמים סיכון חמור להתיישבות אלא גם מעשי 'תג מחיר', כך הימין הכלכלי הבוגר חייב להבין שתמיכה בכלכלת שוק פתוחה לא יכולה לכלול כל הכלה או סובלנות כלפי תופעות כמו אליעזר פישמן.
חברות בעירבון מוגבל (בע"מ) הן הבסיס לכלכלת שוק. אם רוצים שבעלי הון ישקיעו בהקמת מפעלים וחברות, יצירת מקומות עבודה, ופיתוח מוצרים ושירותים - חייבים לספק להם הגנה מינימלית: הבטחה שעורם לא יופשט מעליהם ושהם לא יושלכו לרחוב במקרה של כישלון. לכך נועד המסך שבין הבעלים לחברה בע"מ.
שום דבר מהרציונל של חברה בע"מ לא התקיים במקרה של פישמן. כישלונות בעסקים הם חלק מהמציאות, אבל פישמן לא סתם כשל בעסקיו. הוא התנהל כמו טייס קמיקזה, ולקח סיכונים לא הגיוניים על כסף שאיננו שלו, הון שהוא שלט בו בשיטת הפירמידה הבעייתית: שברי אחוזים של בעלות המאפשרים בשיטה מתוחכמת השתלטות על חברות גדולות. האיש הוא גלגול מודרני של שומר שכר שפשע בפיקדון.
"בשנת 2006 אירע משבר מוניטרי, שנגרם כתוצאה מהיחלשות של מטבעות שונים בשיעורים משמעותיים, ובהם הלירה הטורקית. כתוצאה מכך, נגרמו לקבוצת פישמן הפסדים כבדים". כך, ביבשושיות, תיאר פישמן לבית המשפט את ההפסד הכי גדול שלו, שבמסגרתו התאדו מחשבונותיו - תחזיקו חזק - 2 מיליארד שקלים.
כדאי להתעכב כאן רגע. מכירים את חברות ה'פורקס' שמתקשרים לאנשים תמימים ונאיביים ומפתים אותם לפתוח חשבון של מסחר במטבע חוץ? לא צריך להיות מומחה במסחר בורסאי כדי לדעת שהתחום הזה לא שייך לעולם ההשקעות העסקיות אלא לעולם ההימורים. מסחר ממונף במט"ח איננו אלא קזינו עם ז'יטונים, פוקר וגלגל מזל, רק בלי אלכוהול ודיילות בלבוש מינימלי.
בעבר פורסמה כתבה על מנכ"ל חברת ביטוח גדולה שבכל פעם ששורה עליו רוח נכאים, הוא נוהג להטביע את יגונו באלכוהול ולשרוף עשרות אלפי דולרים מכיסו הפרטי בקזינו של לונדון. זכותו של אדם עשיר להעלות את כספו באש במקום לשלם לפסיכולוג טוב, אבל כשטייקון כמו פישמן מעלה באש את כספי הפנסיה של הציבור בשיתוף פעולה של הבנקים, מישהו צריך לתת על כך דין וחשבון.
חמור מכך: כונס הנכסים יוסי בנקל הראה לבית המשפט שאצל פישמן הכול היה מתוכנן. אליבא דבנקל, כבר לפני עשור וחצי זיהה פישמן את המפולת המתקרבת ונקט אסטרטגיה ייחודית: הוא המשיך ליטול אשראי בהיקפי ענק בתמורה לערבויות אישיות, שבהן רכש חברות ונכסים וגלגל את החובות, ובד בבד פעל במרץ להעברת הבעלות על החברות לבניו, בנותיו וחתניו - שאינם חתומים על שום ערבות אישית. היקף חובותיו שאינם משועבדים מוערך בסכום של 1.8 מיליארד שקל, אבל אפילו ביתו הפרטי בסביון רשום על שם אשתו.
השבוע קבע בית המשפט שמתוך חוב של 4.2 מיליארד שקלים יחזיר פישמן 1.2 מיליארד מכספי החברות, ורק 400 מיליון שקלים מכספו האישי, וגם זאת לאורך זמן ובתנאים מגוונים. 2.6 מיליארד שקלים יימחקו מהחוב. פישמן אמנם ימכור את אחוזת הענק בסביון, אולם בני משפחתו ימשיכו להחזיק בחמש וילות יוקרתיות במיוחד באותו יישוב, לנהל אורח חיים מנקר עיניים ולחיות חיי עושר והדוניזם כאילו לא קרה דבר.
מאוחר יותר הודיעו נציגי בנקי הפועלים, מזרחי ודיסקונט כי הם מסרבים לקבל את הסדר התספורת, ודורשים להתקדם בהליכי פשיטת רגל ומימוש נכסים. אלא שבלי מימוש החברות שבידי בני המשפחה, ספק אם פשיטת רגל תעמיד את הבנקים במצב טוב יותר מזה שהם מצויים בו כעת.
חוק החברות קובע שבמקרה של מעילה ("באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה") ירים בית המשפט את המסך בין בעלי השליטה לחברה ויטיל עליהם אחריות אישית. סעיף 6 לחוק קובע שגם רשלנות פושעת - "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" - תוביל להחלטה כזו. זה כמעט לא קורה בישראל, מכמה סיבות. הראשונה היא שהתפתחה פה סוואנה מלאה בנשרים, דורסים, תנים וזאבים - עורכי דין ורואי חשבון המשמשים נאמנים או כונסים - שיש להם אינטרס אדיר להגיע להסדרי חוב, 'להבריא' את החברות ולמכור אותן. השלמת התהליך מבטיחה להם התעשרות מהירה באמצעות שכר טרחה המגיע למיליונים רבים. פשיטות רגל והרמות מסך דופקות להם את הרווחים. השנייה היא שפישמן השכיל להפוך לבעל השליטה ב'גלובס' ולשותף מרכזי בקבוצת 'ידיעות' שהובילו את הסיקור התקשורתי בעניינו, וד"ל ואכמ"ל.
הנורמליזציה של ההתיישבות ביו"ש רשמה עוד צעד קטן השבוע. בדיון מיוחד בוועדת הכנסת קבע יועמ"ש הכנסת אייל ינון שאי אפשר להמשיך להתנהל בפערי החקיקה הקיימים היום בין ישראל הריבונית ובין יו"ש. האזרחים בהתיישבות לא צריכים למצוא את עצמם מקופחים, ואם המנהל האזרחי לא ישלים את הפערים בזמן סביר, הכנסת תצטרך להחליט על המחיר שהיא מוכנה לשלם ולהתחיל לחוקק חקיקה ישירה ביו"ש. ינון הודה שגם בלשכה המשפטית שבניהולו ישנם פערים רציניים של ידע בנושא, והבטיח לערוך ימי עיון ולהכשיר את אנשיו לספק את השירות הזה לרשות המחוקקת.
ח"כ יואב בן־צור מש"ס שניהל את הדיון (במקום יואב קיש שיזם אותו אבל שהה בחו"ל), והח"כים מועלם, סמוטריץ, אוחנה ויוגב כבר ביקשו מהלשכה המשפטית בכנסת לאפשר להם לחוקק חוקים שיחולו גם ביו"ש באופן סימולטני. החשיבות הגדולה של ההתפתחויות האחרונות היא ברוח הגבית של ינון ושל המשנה ליועמ"ש רז נזרי - שתי תחנות חשובות במיוחד בהליכי החקיקה. צריך להשקיע מאמץ רב כדי שגם הצלע השלישית - יועמ"ש איו"ש - תתחיל להגביר קצב ודופק ותיתן את המענה בתחומה.
אקו"ם