השיטה נחשפה: סרנה הוא הדבר הכי טוב שקרה לנתניהו
התיעוב כלפי רה"מ ערפל לסרנה את הגבולות שבין מציאות לבדיה ונתניהו ניצל את ההזדמנות להוכיח את התזה כולה - שהתקשורת מטיחה בו רפש לא מוצדק. סרנה בעיקר הוכיח שאין פה עיתונות אחראית אלא בעיקר בושה גדולה למקצוע
"יש חיים גם בזמן ביבי. אבל האוויר מורעל. הנפש קצה. המשאבים מדלדלים. אתה רואה גם בחדרי מיון, כמו הערב, את המאמץ ואת קוצר המשאבים. הכל נשאב מאתנו, למעלה. לחבורת הביזה של החלאה. האיש שצמח כפטריית רעל משלולית הדם של רבין. קצנו בשקר העלוב שביציו הקטנות כאפון בידי שרה. שיעלם כבר. די. גדשה הסאה". אם תרצו, הפוסט הזה – אותו כתב יגאל סרנה בעמוד הפייסבוק שלו במרץ 2014 – מספר את הסיפור כולו.אם הכעס הוא יועץ רע, השנאה היא יועץ גרוע. זה כנראה מה שקרה לעיתונאי ידיעות שזקנתו ביישה את נעוריו. מי שליווה את התיק הזה לאורך התקופה בה נדון בבית המשפט לא יכול להתעלם מהתחושה שסרנה הוצף בכמות כה גבוהה של הורמונים ובלוטות רגש שיצאו משליטה, שמשהו בבוחן המציאות שלו השתבש לחלוטין. התיעוב האישי שלו כלפי ראש הממשלה הפך לאובססיה, שערפלה לו את הגבולות שבין מציאות לבדיה ובין עובדות למאוויים.
טענותיו פורקו אחת אחרי השנייה. יגאל סרנה
צילום: יהושע יוסף
עבור בנימין נתניהו הוא היה נתבע החלומות, אידיוט שימושי מאוד שמוכיח את התזה כולה. הסיבה הפשוטה היא שסרנה ועורכי דינו כשלו כישלון חרוץ לא רק בנוגע לפוסט הספציפי עליו נתבע עיתונאי ידיעות – זה שבו סיפר לעוקביו כי שרה נתניהו עצרה את שיירת ראש הממשלה בכביש אחד באמצע הלילה וזרקה מרכב השרד את בעלה – גם במהלך המשפט הוכיח סרנה שהאובייקטיביות מסתכלת עליו כעל טרול.
כזכור, בכתב ההגנה סרנה לא רק הודה בשקר, אלא גם הציע גרסה חדשה משלו לכללי האתיקה העיתונאית. אחרי הקדמה טרחנית על "פערי הכוחות בין התובע לנתבע" הוא כתב "הנתבע יטען כי הרשת החברתית מתירה פרסום פחות מוקפד ומרוסן מן העיתונות המסורתית, כי האירוניה העצמית של הרשת החברתית ומעמדה כעיתונות פוחזת במקצת המטילה ספק בכל ולוקחת עצמה לא לגמרי ברצינות מתירה כתיבה מסוג פרודיה ומשל, וכי קוראי פוסטים בפייסבוק אינם מתייחסים ברצינות תהומית לכל מה שמתפרסם שם. כי גבול הסבילות של חופש הביטוי בפייסבוק נמצא הרבה מתחת לזה של העיתונות המסורתית, וכל כן יש לשפוט את הפרסום על פי כללים אלה שמכוחם ניתן לראות בפרסום דנן גם משל, היפרבולה, הגזמה, הגחכה ולא בהכרח שיקוף מדויק של מציאות ריאלית אלא של מציאות אפשרית". במילים אחרות, סרנה טוען שבפייסבוק מותר לעיתונאים לשקר גם בתיאור העובדות.
בני הזוג נתניהו סירבו לשתוק וניצחו
צילום: דודי ועקנין
במקביל ובלי למצמץ, המשיך סרנה בהטחת האשמות חריפות נגד ראש הממשלה מבלי לגבות אותן באף בדל של עדות או ראיה. לדבריו שרה תפסה את ביבי מנהל רומן מאחורי גבה, והכריחה אותו לחתום על מסמך דרקוני בו היא מקבלת סמכויות חסרות תקדים בכל תחומי האחריות שלו: ממינויים ועד להחלטה מי רשאי לעלות על מטוס ראש הממשלה. זאת תמורת הבטחתה לשתוק ולא להוציא שלדים מהארון של בעלה.
את זה עשה סרנה בכתב ההגנה, מסמך משפטי רשמי, אך מבלי לצרף שום תצהיר או תמיכה ראייתית בטענותיו. הוא עשה זאת מכיוון שידע שבני הזוג נתניהו לא יכולים לתבוע אותו על הסיפורים הנפרשים בכתבי טענות, שכן "כתבי בית דין" אינם חוסים תחת חוק איסור לשון הרע. הם סוג של בונקר גרעיני, מאפשרים לתובע או לנתבע להטיל רפש כאוות רצונו מבלי להביא מקורות או להוכיח דבר.
מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהסיבוב הנוסף שהוא ניסה לעשות על נתניהו יחשוף את השיטה כולה במערומיה. שהסיפור האמיתי פה הוא על עיתונאי חסר אחריות המטיל רפש ובוץ תוך שהוא מתהדר באצטלת 'אחד שיודע', ובכך מוכיח את הטענות המסורתיות של ראש הממשלה נגד התקשורת. השופט אלקלעי פירק אחת לאחת את כל טענותיו של סרנה: הוא קבע שמדובר בלשון הרע, שסרנה לא התקרב אפילו להוכיח משהו מטענותיו, שלא מדובר בתביעת השתקה (מכיוון שלבני הזוג נתניהו היו הזדמנויות רבות לתבוע אותו והם הבליגו כל עוד לא מדובר היה בתיאור כוזב של אירועים שלא היו ולא נבראו – י.י), ושאין כאן לא 'עיתונאות אחראית' ולא תום לב, רק בושה גדולה למקצוע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם