אהדת נתניהו להתנחלויות הופכת לאפלטונית
נתניהו קבר השבוע כמעט רשמית את נאום בר־אילן, אך מדיניות הבינוי שלו ביו"ש ממשיכה להתאפיין בקילוח דק, כפופה לאישורים אמריקניים, כאילו אובמה עדיין בשלטון
נאום ימני מאוד נשא בנימין נתניהו בצהרי יום שלישי, באירוע היובל בכנסת למלחמת ששת הימים ולחידוש ההתיישבות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. המארחים, ותיקי מפעל ההתנחלויות וראשי מועצת יש"ע, לא יכלו לדמיין מילים אוהדות יותר למפעלם מפי ראש ממשלת ישראל. תמר אסרף, ממארגנות האירוע המושקע, הגדירה אותו כ"נאום הקבורה של נאום בר־אילן", ולא הגזימה. נתניהו ציטט את דברי שמעון המכבי נגד טענות הכיבוש הנוכריות ("תסלחו לי על הפלגיאט"), הדגיש ש"זכותו של העם היהודי על אזורים אלו הוכרה על ידי אומות העולם לפני 100 שנים", והתחייב ש"איש לא ייעקר מביתו". את המתנחלים כינה "החלוצים של דורנו – אוהבי המדינה ומפריחי השממה".
נתניהו בטקס לציון 50 שנה לששת הימים (ערוץ הכנסת)
"מה עם עמונה?", צעקה מישהי מירכתי האולם. ראש הממשלה השיב בחיוך "גם עמונה", ומיהר להכריז ש"יש לי הזכות, אחרי עשרות שנים, להיות ראש הממשלה שבונה יישוב חדש ביהודה ושומרון". מאות הנוכחים הריעו. פעמיים־שלוש הריעו. אבל אז הוא עבר לדבר על הצורך "לשמור על מפעל ההתיישבות ולחזק אותו באחריות ובשיקול דעת, תוך התחשבות במכלול רחב של שיקולים", ומחיאות הכפיים נמוגו. ראשי מועצת יש"ע, שנכחו במקום בהרכב מלא, מתעבים התחשבות יתר בשיקולים מדיניים, אך נתניהו התעקש לשטוח בפניהם את אילוציו. הוא הסביר להגנתו שההתנגדות האמריקנית לנוכחות היהודית ביו"ש זולגת במידת מה לתוך תקופת טראמפ: "עשינו כברת דרך מסוימת, אבל יש לנו עוד כברת דרך ארוכה ללכת בה. ולכן גם כשעברנו שנים לא פשוטות, ועברנו אותן יחד, הנה אנחנו עדיין עומדים בפני הבעיה הזאת גם כשמתחלפים ממשלים, גם כשבאה אדמיניסטרציה חדשה. אינני מפרט כאן איזה רעיונות עלו, מי שצריך לדעת יודע".
מי שצריך לדעת אכן יודע, והידיעה הזו אינה עושה אותו מאושר יותר: מועצת התכנון העליונה ביו"ש אימצה השבוע תוכניות בינוי נאות למדי והנפיקה מאות היתרי בנייה, אך נתניהו כובל מאוד את ידיה. הוא עדיין מכבד יותר את הנחיות ג'ייסון גרינבלט מאשר את החלטות הקבינט שלו. בתחילת ניסן החליט הקבינט שעל הבנייה ביו"ש לא תוטל עוד מגבלה מספרית, רק מגבלה גיאוגרפית מסוימת ("בתוך השטח הבנוי הקיים, ככל שהדבר ניתן"), אבל נתניהו דֵי מתעלם ממנה. ביום חמישי שעבר הוא ניפה בהינף עט מאות יחידות דיור שנועדו להיבנות בתוך השטח הבנוי הקיים. פשוט מחק אותן מהרשימה שהגישו לו גורמי ההתיישבות המוסמכים. במקום לאשר תוכניות של 5,000 יחידות דיור, הוא אישר אלפיים בלבד. סכר ההקפאה נפרץ חלקית בלבד. מאות בתים שהיו אמורים לקבל היתר בנייה מיידי, קיבלו בסוף היתר בנייה לא־מיידי. יהיה צורך באישור נוסף כדי להעלות טרקטורים לשטח. תידרש עוד קטטה עם גרינבלט והמולה תקשורתית בהתאם.
"אנחנו בונים פנימה - החוצה", תימצת נתניהו את מדיניות הריסון באירוע היובל של יש"ע. כלומר, קודם כול בונים בתוך השטח הבנוי ביישובים, ורק כשלא נשאר מקום בונים בחוץ. זה אכן היה הסיכום בישיבת הקבינט בניסן, ששרי הימין תמכו בו בלב כבד, בבחינת הרע במיעוטו. נכון לעכשיו נתניהו אינו עומד אפילו במצער הזה. שר הביטחון אביגדור ליברמן הצהיר השבוע ש"לא הייתה ולא תהיה ממשלה טובה ואוהדת יותר להתיישבות ביהודה ושומרון", אך הרשימה הרזה שנתניהו אישר בסוף השבוע שעבר הופכת את האהדה הזו לאפלטונית כמעט.
לדעת ראשי ההתיישבות מדובר בתקדים בעייתי מאוד. במקום להרגיל את טראמפ וגרינבלט להיקפי בנייה גדולים ביו"ש, נתניהו מרגיל אותם להיקפים צנועים. הוא נדיב יותר מכפי שהיה בתקופת אובמה, ועדיין קמצן למדי. חמישים שנה אחרי תקיעת היתד העברית הראשונה מעבר לקו הירוק, הליכי הבנייה שם ממשיכים להתנהל בעצלתיים. נתניהו מאכזב שוב ושוב את פרנסי המפעל. מבטיח הרבה ומקיים מעט. תוכניות חיוניות של בנייה וסלילה מעלות אבק במגירות, כי ראש הממשלה מהסס להתווכח עם ממשל טראמפ, וכבר לא מהסס לדחות את הפצרות המתנחלים. בניגוד לדימוי הקשיח של הנהגתם ולשמועת כושר הסחיטה הפוליטי שלהם, הוא מקפח אותם ביחס למגזרים אחרים.
ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן קרא ביום שישי להדחת נתניהו. בינתיים הוא נקרא לשיחות פיוס, אך לא יצא מהן אופטימי במיוחד. גם לראש מועצה מאופק ומנומס כמו מלאכי לוינגר מקריית־ארבע, נמאס. "אני רואה את ההשקעות הממשלתיות אצל החרדים והערבים, שלא לדבר על ההשקעות במקומות אחרים, והלב מתכווץ. אנחנו מתנהלים כמו קבצנים לא רק בעניין תוכניות בינוי, אלא אפילו בענייני תקצוב בסיסיים. מעבר לכל הבעיות האחרות במינהל האזרחי יש מחסור עמוק בתקנים, ובגללו מעוכבות תוכניות חשובות. התחושה היא שלא סופרים אותנו".
"אני עושה מה שצריך כדי לשמור על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ואף אחד, אני מבטיח לכם, לא עשה יותר", הצהיר נתניהו ביום שלישי. ראשי יש"ע נשכו שפתיים. נתניהו אכן שומר על ההתיישבות ביהודה ושומרון, אך עושה פחות. הקפאת בנייה היא עדיין שם נרדף לתקופת כהונתו השנייה כראש ממשלה. אפילו ביוגרפים אוהדים יתקשו לטהר אותו ממנה, אם הוא ימשיך לאפשר לגרינבלט לנהל פה את העניינים.
אקו"ם