יש לי חלום: מכתב לאבא עזתי
כשאנחנו במלחמה קשה לשמוע קולות אנושיים, אבל בישראל יש סיסמה שאומרת "אין לנו ילדים למלחמות מיותרות". אני רוצה שנצעק את השורה הזו משני צידי הגבול, בעברית וערבית, עד שמישהו ישמע
שלום לך,אני מתגורר לא רחוק ממך. כחמישה קילומטרים מגדר הגבול. גדלתי באשקלון והייתי אינספור פעמים בעזה. כילד וגם אחר כך. עד האינתיפדה הראשונה וגם אחריה.
אני יודע שאתה, ורבים מחבריך, מכירים אולי וזוכרים את אשקלון ואת שדות הקיבוצים והמושבים בסמוך לעזה. עבדתם שם לא מעט.
בשש עשרה השנים האחרונות אנחנו במלחמה. ב-2001 נחתה הרקטה הראשונה בשדרות ומאז הילדים שלנו גדלים, משני צידי הגבול, תחת הצל הכבד של המלחמה המתמשכת הזו. המלחמה בקיץ 2014 היתה הגרועה מכולן בשבילנו. חודשיים של חיים בשדה קרב. בעזה המצב היה גרוע בהרבה.
עזה במהלך הפסקת חשמל. בשש עשרה השנים האחרונות אנחנו במלחמה.
צילום: EPA
יכול להיות שאתה חלק מהמערך הלוחם של חמאס. אולי אתה מתפרנס מחפירת מנהרות, שיאפשרו לאנשי החמאס להגיע ולפגוע בילדים שלי ושל חברי בנגב המערבי. זה מחריד. יכול להיות שהילדים שלך מתעוררים בלילה, ממש כמו שלי, בסיוטים. אני מקווה שיש להם, כמו ילדי שלי, איזה ליווי וטיפול מקצועי. זה הסיפור של הילדים בכל האזור המטורף הזה. אגב, אין השוואה. כל חוויה היא ייחודית. החיים "האוביקטיביים" שלנו, בצד הישראלי, טובים בהרבה מחייכם שלכם. מים, חשמל, פרנסה, שפע מזון ואפשרויות תרבות, מרחב, חופש. כל מה שלא מובן מאליו בשבילכם.
אבל, לא זו הסיבה שאני כותב אליך. כשאנחנו במלחמה קשה לשמוע קולות אנושיים. סוללות התותחים ומטולי הרקטות, המטוסים והטנקים, קרבות הרחוב בעזה, מחרישי אזניים. פיזית ונפשית. ומה לעשות שלפני פרוץ הגיהנום הזה, אין לאף אחד עניין בהסדר ובברית שלום, הרואה את צרכינו, תושבי האזור, ומקדמת אותם?
מוחמד אל-תלולי, ממארגני ההפגנות נגד חמאס. היכולת להשמיע קול ביקורתי למול החמאס, מוגבל ביותר.
צילום: AP
במהלך "צוק איתן" הובלתי, עם חברות וחברים נוספים, התארגנות שקראה להסדר מדיני, שקראה לממשלת
ישראל לייצר אסטרטגיה ולספר לנו מה היא מתכננת בשבילנו ואיך תשיג את זה. היו שם אנשים אמיצים משדרות, מאשכול, מנתיב העשרה, מאופקים, משער הנגב, מנתיבות ואשקלון. כולנו ניסינו לדחוף את ממשלת ישראל להגיע להסדרים עם מי שאפשר, על מנת להבטיח שקט לילדינו. כשלנו.
היום אני מבין שאני זקוק לשותפות שלך. אני מדמיין אותך עם המשפחה שלך, בעיצומו של הקיץ והרמדאן, ללא חשמל, ללא פרנסה, ללא מים ראויים לשתייה, ללא מזון מגוון ומספק.
אני לא רוצה לעסוק בשאלה איזה צד צודק. אם התוצאה היא שני מיליון אנשים ללא חשמל, כולם טועים. אם התוצאה היא מתיחות העלולה להביא לעוד מלחמה חסרת טעם, כולם ציניים. ולאף מנהיג באזור לא באמת אכפת מהילדים שלנו. כולם גברים חסרי אחריות ומנהיגות, המשחקים משחק מסוכן ומהמרים על החיים שלנו ושל הילדים שלנו.
אני יודע שהיכולת שלך להשמיע קול ביקורתי למול החמאס, מוגבל ביותר. המחירים שאתה עלול לשלם, גבוהים בהרבה מהמחירים שאני אשלם. ובכל זאת, יש לי חלום. ששנינו נוכל להוביל, עם עוד אבות ואמהות רבים, מאבק משותף שיקח את הכח מהמנהיגים שלנו, שלא רק שלא מועילים לנו, אלא מזיקים ומסכנים לנו את הילדים.
בישראל יש סיסמה שאומרת "אין לנו ילדים למלחמות מיותרות". אני רוצה שנצעק את השורה הזו משני צידי הגבול, בעברית וערבית, עד שמישהו ישמע. ויפנים. ויתן לילדים שלנו לגדול בשקט.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם