ניסיון העבר מלמד שלא כדאי להקשיב לביטחוניסטים
באוסלו הם הבטיחו לנו ביטחון וקיבלנו את כנופיית הטרור של ערפאת, בהתנתקות הם הבטיחו שקט וקיבלנו חמאסטן, ועכשיו הם מציעים שוב נסיגה. עם כל הכבוד לקצינים הבכירים בדימוס, דעתם לא חשובה יותר מדעתו של הישראלי הממוצע
צריך לתת הרבה כבוד לגנרלים שמתכנסים היום (ב') ברמת אפעל תחת הכותרת, "מפקדים למען ביטחון ישראל". בלי טיפת ציניות, אין להקל ראש בקביעות של עשרות מומחים לביטחון המגבשים דעה אודות מה שטוב ונחוץ למדינת ישראל. אלא שבצד ההערכה הרבה לאלופי צה"ל ולראשי האגפים מהמוסד ומהשב"כ, יתכן שהם טועים. ההיסטוריה מלמדת שגם מומחים בתחומם יכולים לטעות, ואפילו אם הם הרוב. הנה כמה דוגמאות הנוגעות דווקא לסוגיית הקשרים בין יהודי הארץ וערבייה.זאב ז'בוטינסקי כתב בשנות ה-20 את מאמרו 'על קיר הברזל', אך לתנועה הציונית נדרשו כמעט 30 שנה כדי לאמץ את גישתו. כשז'אבו דיבר על נחיצות ההקמה של כוח מגן עברי, הממסד הארץ-ישראלי לא רצה לשמוע. רק לאחר שקמה המדינה דוד בן גוריון אימץ בפועל את קיר הברזל וביסס עליו את תפיסת הביטחון של ישראל עד עצם היום הזה.
גם הוא ישתתף בכנס. אהוד ברק
צילום: אריק סולטן
טעות קרדינלית נוספת, אם נדלג שבעה עשורים קדימה, התרחשה בחתימה על הסכמי אוסלו בשנות ה-90. ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ דאז שמעון פרס, הובילו את התהליך מול יאסר ערפאת. כל אחד מהם נחשב למר ביטחון בפני עצמו. ראש השב"כ יעקב פרי, שהיה אחראי על ערביי יו"ש תמך בהסכם בכל מאודו. הרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין שחק, ניהל את השיחות מטעם הממשלה. הצמרת הביטחונית התפתתה אז להאמין שהכנופיות של ערפאת ילחמו בטרור עבורינו.
למרבה הצער, הם חימשו את הכוחות הפלסטינים ברובים ונגמ"שים, ואפילו הכניסו את חיילי צה"ל לסיורים משותפים עם המחבלים הפלסטינים. רק כשפרצה האינתיפאדה השנייה, עם מחיר דמים בלתי נסבל, הביטחוניסטים דאז, שהם במידה רבה אותם אנשים שמובילים את הכינוס היום, פקחו את עיניהם. רחובות ישראל מלאו באוטובוסים מרוסקים ובמסעדות מפוצצות, ורק אז הבינו הגנרלים שערפאת הוליך אותנו בכחש. אגב, את מה שלא הבינו הם, ראה באותן שנים כל ילד בהתנחלויות.
הבה נתקדם עשור נוסף בציר הזמן. ב-2003 יזם אריק שרון את ההתנתקות מרצועת עזה. שרון נחשב בצדק למר ביטחון וקונצנזוס ציבורי, פוליטי וביטחוני, תמך בתכניתו, כולל מערכת הביטחון. התוצאות ידועות. במקום יישות בעייתית כמו הרשות הפלסטינית קיבלנו בעזה את חמאסטן, מדינת טרור שעסוקה יומם ולילה בחיפוש דרכים לפגוע בישראל. הצעד שגלריה של אלופים מהוללים תמכה בו, הפך לבומרנג ביטחוני ולקטסטרופה מדינית, שהרי עד היום ישראל נחשבת אחראית לרצועת עזה אף שנסוגה ממנה עד הסנטימטר האחרון.
ההימור של הגנרלים הביא טרור
צילום: AFP
אלה מקצת הדוגמאות לעיוורון מדיני של הביטחוניסטים שלנו, וזו גם שורש הטעות שלהם. שכן טובתה של ישראל לא נמדדת רק דרך כוונת הרובה, כלומר הסוגיות הן לא רק ביטחוניות. למהלכים אדירי משמעות כמו "הסכם עם הפלסטינים שיתבסס על עקרון 'שתי מדינות לשני העמים' ויושתת על גבולות 1967", אותו מציעים "המפקדים למען ביטחון ישראל", השלכות שהן הרבה מעבר לביטחוניזם הצרוף.
למשל, חיזוק או החלשה של נרטיבים לאומיים, של המורל הלאומי, של האמונה בצדקת הדרך, של קשר למולדת וכמובן השפעות אזוריות ונסיבות מדיניות. אלה בדיוק המרכיבים שרואים המדינאים אשר המומחים לביטחון, עם כל חשיבותם, לא תמיד יכולים לראות. ולעיתים, כפי שראינו בתקופת הסכמי אוסלו למשל, גם מאות אלפי אזרחים מן השורה מסוגלים לנתח את המתרחש טוב יותר מכל הגנרלים. כך שעם כל הכבוד ויש כבוד, לדרגות שמאגד פורום "המפקדים למען ביטחון ישראל", הרקע המקצועי שלהם לא מבטיח את צדקת תפיסתם.
שלא לדבר על כך שיש קצינים רבים, בכלל זה בכירים, שחושבים בדיוק להפך. שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, אלוף, דן ביטון, אלוף גרשון הכהן, תת אלוף יוסי קופרסוור הם רק אחדים מהמפקדים שדוחים על הסף את העמדות של פורום המפקדים. כלומר, לתחושה העממית הנרחבת שבעתיד הנראה לעין אין היתכנות להסכם עם הפלסטינים ועל כן אין סיבה לוותר על שטחים, יש גיבוי של ביטחוניסטים מצד ימין של המפה. כך שכבודם ויוקרתם של המפקדים במקומם מונחים, אבל האזרח הממוצע בבית או הפוליטקאי המייצג אותו בכנסת, מסוגלים לחשב לא פחות טוב מהם מהי טובתה של מדינת ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם