מישהו חייב להתעורר לפני שהתינוק הבא יחטוף מכות
נדרשת עבודה של ח"כים על חוקים שיבטיחו את שלום הילדים הרכים ונדרש שר שירצה להיות האבא של הילדים האלה. נפתלי בנט, חיים כץ, יעקב ליצמן, מישהו ייקח אחריות?
במשך קרוב לשנתיים מנסה קבוצה מצומצמת של חברי כנסת להביא להסדרת החינוך בגילאי לידה עד שלוש באמצעות חקיקה, ללא הצלחה. 25% מ-600 אלף פעוטות בגילאים האלו נמצאים במסגרות מפוקחות על ידי משרד הרווחה והיתר נמצאים במשפחתונים, גנים ומטפלות ללא פיקוח. במצב הזה שבו ממשלות ישראל לדורותיהן מפקירות את הילדים של כולנו בגילאים הצעירים, לא פלא שחדשות לבקרים מתפרסמים סרטונים ותמונות קשות של התעללות בילדים קטנים.רק אתמול פורסם סרטון מזעזע שבו תועדה מטפלת באשקלון מטיחה תינוק ברצפה ומתנהגת כלפיו באלימות מצמררת, והסרטון הבא כנראה כבר בדרך. לח"כ יפעת שאשא ביטון ולח"כ איציק שמולי יש חוקים להתקנת מצלמות במוסדות הקטנים לגיל הרך שלא מצליחים להתקדם. לח"כ אלי אלאלוף ולח"כ מנואל טרכטנברג יש את חוק הקמת מועצת הגיל הרך שעבר היום בוועדת העבודה והרווחה בהכנה לקריאה ראשונה, אבל ייאלץ לשוב פעם נוספת לאישורה של ועדת שרים לחקיקה.
ולא מדובר רק בשלומם של הילדים. מחקרים מראים כי עד גיל שלוש מגיע מוחו של התינוק לכ-90% מגודל מוחו של אדם מבוגר. המשמעות היא כי שלוש השנים הראשונות בחייו של האדם הבוגר הן חלון הלמידה הכי משמעותי בחייו. כך ילד שלא מעודדים אותו לדיבור וקריאה בשנים המוקדמות, יכול לפתח קושי לשלוט בכישורים ורבליים מאוחר יותר. כאשר המבנים במוח לא מקבלים גירוי מתאים מלידה, הם ניזוקים ומדלדלים עד למצב של נזק בלתי הפיך.
מנכ"ל משרד החינוך מסביר ל"היום הזה" על רפורמת הצהרונים
גם לאירועים בשנים המוקדמות השפעה מכרעת על המבוגר הנולד, ילד שגדל בסביבה לא בטוחה, מופרש למוחו הורמון "סטרס" שמונע ממנו להתפתח בצורה מיטבית בהמשך חייו. לאירועים שעוברים על המבוגר הקטן בתחילת חייו השפעה על התפתחות דרכו בעתיד. כשזה המצב, לא הגיוני שהמדינה תרצה להשקיע בגילאים האלו את מירב המשאבים?
חוק הלאום, חוק ירושלים, חוק ההסדרה וחוק פיצול התאגיד – קיבלו ומקבלים כותרות ראשיות ונדחפים על ידי חברי הכנסת מוועדת שרים לענייני חקיקה דרך מליאת הכנסת ועד לספר החוקים של מדינת ישראל מבלי לחכות שנים על המדף. אז מה קורה עם הילדים שלנו? מי דואג להם? למה חברי הכנסת לא מצליחים להעביר במשך עשרות שנים חקיקה המסדירה את החינוך שלהם מגיל ארבעה חודשים שבו האימהות נדרשות לשוב לעבודה ועד לגיל שלוש?
יכול להיות שהסיבה לכך היא שהם עוד לא הגיעו לגיל בחירה או כי הם עוד לא החליטו אם הם חברי מרכז בליכוד או בעבודה. בלי ציניות. חברי הכנסת בשנים האלו נמצאים בטרפת של חקיקה, חוקים לשינוי מונחים, להסדרת יישובים ולהקמת כלי תקשורת. הם מחוקקים והרבה. אז איפה הילדים של כולנו בסדר העדיפויות שלהם? אני בטוחה שמראה המטפלת מאשקלון המטיחה את התינוק חסר האונים ברצפה ומגלגלת אותו, מטלטל את עולמם.
גם החוק שעבר הבוקר בוועדת הרווחה של הכנסת הגיע לכאן רק אחרי שנתיים, ובשבוע הבא צפוי לעלות למליאה בקריאה ראשונה סופסוף במידה שוועדת שרים לא תשים לו רגל. הצעת החוק קובעת שתקום מועצה שתתכלל את מדיניות הגיל הרך בישראל, ותסנכרן בין משרדי הממשלה השונים שעוסקים בנושא, ותמליץ לממשלה על מדיניות ארוכת טווח.
כיום, המצב בכי רע. אין משרד שאחראי על הגיל הזה. משרד העבודה והרווחה אחראי על רבע מהאוכלוסייה שזכתה להגיע למעונות היום המפוקחים על ידי המדינה. משרד הבריאות אחראי על טיפות החלב, לעיריות ולמתנ"סים לעתים יש מסגרות משל עצמם לגילאים האלו, אבל אין מדיניות. אין גורם מוסמך האחראי על התוויית הדרך, נורמות, פיקוח וסטנדרטים.
גם במהלך הדיון החשוב על הקמת המועצה, הצליחו הנוכחים לדחוף לפוליטיקה קטנה בשאלה מי ינהל את המועצה. כאשר הקרב ניטש בין תומכי שר הרווחה לתומכי שר החינוך. ח"כ טרכטנברג הבהיר כי לא ייתן יד להעביר חקיקה משתקת ואמר: "אני מתפלא שאנחנו עדיין מתעכבים באישור החוק בגלל ויכוח טריטוריאלי שאין לו שום קשר לעצם העניין. לא אתן יד לחקיקה שיוצרת עיוות ולא פתרון, לא בשביל אנחנו נמצאים פה. ח"כ אלאלוף הבהיר "צריך שהגוף הזה יהיה אפקטיבי ויעבוד".
היום ומחר מקיימת המועצה לשלום הילד את כנס "הנגב לשלום הילד" שבו ידונו הדרכים להבטחת שלום הילד על ידי מדיניות כוללת. יחד עם הקואליציה לחינוך מלידה ינסו מחר אנשי המועצה לשלום הילד לשמוע מה עושים חברי הכנסת שדווקא מנסים להסדיר את חינוך הילדים הרכים בישראל. ח"כ שאשא ביטון, ח"כ טרכטנברג, ח"כ יעקב מרגי והשר חיים כץ, שכיום כאמור משרדו אמון על חינוכם של 25% מהילדים בגילאים הצעירים. עוד כדאי לברר איתם איך מסירים את החסמים לחקיקה שתשמור על הילדים של היום ועל אלו שייוולדו מחר.
מחקר אמריקאי שבדק את הנושא הראה שהשקעה של דולר בילד בגילאים האלו מניבה כשיגדל חמישה דולרים למערכת המדינתית. לתשומת לבם של שר האוצר, שר החינוך וכמובן ראש הממשלה. הגיע הזמן להכניס לתקציב המשרד השני בגודלו, שהוא כמובן משרד החינוך, את הילדים הצעירים יותר שיהפכו להיות מבוגרים בעולם המחר של ישראל. חינוך מגיל 0-18. כמו במדינות אחרות בעולם, כדאי שמקבלי ההחלטות כאן יידעו שילדים לא נולדים בגיל 3.
ועוד משהו. שר התחבורה ישראל כ"ץ עושה עבודה חשובה בפיתוח תשתיות, השר לביטחון פנים גלעד ארדן מבסס את ביטחון אזרחי ישראל פנימה, שר הביטחון אביגדור ליברמן מוודא שנוכל לחיות פה לבטח ושר החינוך נפתלי בנט מופקד על חינוך ילדים מגיל שלוש ועד גיל 18. הגיע הזמן שהוא ייקח תחת אחריותו את 600 אלף הילדים שכיום אין להם דורש במערכת הפוליטית. נדרשת עבודה של חברי הכנסת על חוקים שיבטיחו את שלום הילדים הרכים ונדרש שר שירצה להיות האבא של הילדים האלה. כדאי שזה יקרה לפני שהתינוק הבא חוטף מכות לעיני המצלמה הנסתרת.
אקו"ם