כשעוסקים בצדק, אסור לדבר על פגיעה בגברים
התופעה ההרסנית של תלונות השווא, שהטיפול בה הולך ומתקדם בתקופה האחרונה, פוגשת מולה גורם אחד חזק שמתעקש להתעלם ממנה וללגלג עליה: ארגוני הנשים
בפעם הזו, גרושתו של איציק (שם בדוי) לקחה את אמנות תלונת השווא רחוק מאוד. בפעם הזו היא האשימה אותו שהוא פוגע מינית בשתי בנותיהם הקטנות. המהלך הזה גרר את הילדות לחקירת שוטרים מיוחדים שצילמו את עדותן בגן ובבי"ס, תוך כדי שהחוקר שואל אותן שאלות מוזרות על אבא. למזלו של איציק, הילדות סיפרו את האמת. התסקיר מהרווחה ניקה את איציק מכל אשמה. השופטת הריחה שמשהו לא בסדר, ועורכת הדין של גרושתו הצהירה כי היא ומרשתה מקבלות אותו ומבקשות לבטל את הבקשה שלהן לצו הגנה. איציק וגרושתו יצאו מהאולם והמשיכו שוב בחייהם כאילו לא קרה כלום. את הערתה העוקצנית של השופטת בסוף הדיון לגרושה: "אם תמשיכי עם הדברים האלה, זה ייגמר בסוף לא טוב גברתי", הקלדנית שכחה להכניס לפרוטוקול.הסיפור הקצרצר הזה, אפיזודה סוערת, הרסנית ומלאת השלכות, מקבלת את הכותרת הסטרילית משהו "תלונות שווא" כתיאורה של פרוצדורה קטנה בתחנת משטרה. זה מסתיר את העובדה שמדובר בכלי נשק קטלני, שימושי ויעיל במאבקים מכל המינים והסוגים, במיוחד במאבקי גירושין.
כתוצאה מהתלונה הזו – שהתבררה בסופו של דבר כשגויה – איציק פספס כמה מפגשים עם בנותיו, נאלץ לשכור שרותי עורך דין בדחיפות ובזבז לא מעט משאבים לנקות את שמו, שלא לדבר על המועקה הנפשית והטראומטית מהתלונה. גרושתו, לעומת זאת המשיכה בחייה כאילו כלום לא קרה: הדבר דרש ממנה רק כמה שעות. לא היה לה מה להפסיד, במדינת ישראל אין, ככלל, סנקציה על מתלונני ומתלוננות שווא.
בהיעדר סנקציה, אפילו עורכת דין ידועה יכלה לספר בפריים טיים בערוץ 2 איך היא מייעצת ללקוחות שלה להגיש תלונות במשטרה, ומנחה אותן לפרש את המציאות באופן שיתאים לתלונה: "הוא הולך אחרייך בבית? תגידי שהוא עוקב אחרייך, שהוא עושה לך סטוקינג". אם הכלי היעיל הזה מאפשר להרחיק את בן הזוג מהבית, להתכונן לחלוקת הרכוש ולהרוויח הישגים משמעותיים במאבק – למה לא להשתמש בו?
נושא תלונות השווא עלה למודעות של דמויות במערכת הפוליטית בשנים האחרונות, כמו שאר נושאים הקשורים לפגיעה במגדר הגברי הפריבילגי והחזק מכול. אם אפשר להכניס לכלא חפים מפשע, מתישהו, אפשר להניח, זה יטופל. כאן אין מדובר דווקא בפגיעה מערכתית המוכוונת לגברים, אבל המציאות מוכיחה שבמאבקי גירושין, למשל, נשים רבות נוקטות באמצעי הזה. תלונה שמגיעה מפי גבר במקרים כאלה עלולה להסתיים בהרחקתו שלו מהבית. מספרים? הכמות אינה ברורה. מחקרים לא מעטים, עדויות של אנשי משטרה והמציאות בשטח מעידים על תופעה נפוצה מאוד. אינדיקציה לכך (מני רבות) אפשר למצוא בסקר מקיף שנערך באוסטרליה הרחוקה – שם סוברים 90% מהשופטים בערכאות הנמוכות, כי נשים מגישות תלונות שווא במסגרת הליכי גירושין כדי להשיג יתרונות טקטיים, ולדעת שני שליש מהם – הדבר נעשה באופן תדיר.
התופעה ההרסנית הזו, שהטיפול בה – כולל טיפול בתקנה שכמעט מנעה אפשרות להעניש מתלונני שווא, הולך ומתקדם בתקופה האחרונה, פוגשת מולה גורם אחד חזק שמתעקש להתעלם ממנה וללגלג עליה: ארגוני הנשים.
לפני שנה פרסם עו"ד ד"ר יואב מזא"ה מחקר מקיף על תלונות שווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה במסגרת "פורום קהלת". המחקר עסק בניתוח היקף התופעה על בסיס מגוון מקורות, בנזקיה הן לנילונים, הן למתלונני האמת, הן למערכת האכיפה והמשפט, בהתמודדות המערכת עמה ובהמלצות לתיקוני חקיקה. כבר כשפורסם תויגו הספר - וכותבו – כלוחמים בנשים ככלל. נשות אקדמיה וארגוני נשים פרסמו ביקורות חריפות נגדו גם בלי להתייחס לתוכנו. עצם העיסוק היסודי בתופעה של תלונות שווא (שגם פירק את המיתוס של "שני אחוז בלבד") הרגיז אותן כל כך.
על מה ולמה? הטענה המרכזית היא שמדובר בתופעה שולית, דבר שהופרך בניתוחים ובמדדים יסודיים. אבל גם אם נאמר שזו תופעה שולית, ורק שני אחוזים מהתלונות הן תלונות שווא – האם אין לעסוק בה בשל כך? אצטט חברת כנסת מוכרת וידועה, על אחד הנושאים שלגביו קיימה הכנסת ישיבות רבות, הגישה וחוקקה הצעות חוק רבות, ועוד היד נטויה:
"בסופו של דבר, הרי רוב הזוגות אינם מתגרשים, וגם אלו שמתגרשים, רובם המוחלט מתגרש תוך הסכם, והבנה, כלומר גירושין סבירים. מדובר באחוז קטן יחסית של נשים שחשופות לסרבנות גט בדרך כזאת או אחרת. עם זאת כל אישה שחווה סרבנות גט, היא עולם ומלואו." (ותודה לרחל עזריה)
כשנוקטים גישה אמפתית, רגישה ואוהבת אדם, גם היקף תופעה מצומצם איננו עילה להימנעות מעיסוק בה; עזריה עצמה ניהלה ארגון שסייע למסורבות גט, ומדברת עליהן בכנסת בכל הזדמנות. לעומת זאת, כשהגישה היא גישה תחרותית, מלאת שנאה מגדרית ורווית מניפולציות – היקף תופעה מצומצם הוא עילה מספקת להתעלם ממנה וללגלג עליה (מי בא להגיש אתי תלונות שווא, שאלה אחת העיתונאיות בדף הפייסבוק שלה). ואם היא לא מצומצמת? אז נצמצם אותה, תוך התבססות על מאמר עיתונאי לא מבוסס מ-1975.
היום (ד') אמור היה להתקיים דיון חסר תקדים בוועדה לצדק חלוקתי בכנסת, בראשות ח"כ מיקי זוהר: דיון שמטרתו לעסוק בתלונות השווא. גופים רבים התארגנו, עדים רבים, קרבנות של ההתעללות הזו, נערכו לכך. אבל עצם קיומו של דיון כזה הרגיז מאוד את ארגוני הנשים. שלושה עשר מהם, ובהם שדולת הנשים, ויצ"ו, נעמ"ת ועוד – פנו במכתב נחרץ שמוחה על ערעור המונופול הנשי על הקרבנוּת. כשהתפיסה כולה מבוססת על העמדה של גברים (ככלל) ונשים (ככלל) אלו מול אלו, דיון בתלונות השווא ובפגיעות של נשים בגברים מערער להן את הבסיס והיסוד. אי אפשר לחשוב אחרת, למשל – שיש אלימות במשפחה ושצריך לטפל בה, ושיש תלונות שווא וצריך לטפל בהן – ואדרבה – טיפול תקיף בתלונות שווא יסייע להפנות כוחות לטיפול יסודי באלימות משפחה. אי אפשר להביע רגישות ואמפתיה לסבלם של גברים. אי אפשר לראות בבני אדם עולם ומלואו, ולא כלים במשחק מעמדות מרקסיסטי שמזכיר את קרבות הבנים נגד הבנות מכיתה ג'. להפך: או שכל הנשים הן נפגעות אלימות, או שכולן מתלוננות שווא. החשיבה המורכבת נותרה מחוץ למשחק.
וכמו שקורה הרבה במאבק מול אותם ארגונים חזקים, נודע בהמשך כי הדיון בוטל. היועץ המשפטי של הכנסת הודיע כי אין בסמכותה של הוועדה לעסוק בו. אליבא דארגוני הנשים, כשעוסקים בצדק, אסור לדבר על פגיעה בגברים. אין לנו מקום לאמפתיה ולתיקון, לפעילות משפטית ולעשייה. לא רק נגד העוול צריך להילחם, אלא גם על הזכות לתקן אותו.
לאיציק, כמו גם להמוני גברים ונשים אחרים שנפגעו מתלונות שווא, זה כבר לא יעזור. הם חוו כבר את נוראות הגיהנום הזה. הבעיה היא שזה ימשיך להזיק – לנילונים שייפגעו, יורחקו, יושפלו וייסחטו בעתיד, לילדים, שייסחפו למאבק משתלם, אפקטיבי, חסר סיכון והרסני, ולנפגעות ולנפגעי האלימות- שימשיכו לקבל יחס סקפטי מהמערכת. התודה והברכה על הנזק הזה רק לארגוני הנשים.
אקו"ם