הכן ילדך לחופש: אולי נרסק לילדים את הסמארטפון?
מה הקטע הזה עם קייטנות פרטיות, למה מבטיחים לכם ש"האמזונס הגיע לכפר סבא", כיצד מתמודדים עם כל כך הרבה זמן משותף ואיך זה שבחום הזה כל מה שבא לי זה למות?
אחרי שעברנו את השרב הראשון של הקיץ, ולקראת אלו שיבואו בהמשך, אני חושבת שהגיע הזמן שכולנו נשב (שוב) ונדבר על החודשיים הקרובים. תראו, כשאני חושבת על זה, "החופש הגדול" חייב להיות הנושא ההורי הכי נכתב בתולדות המשהו כלשהו. קודם כל, כי הוא קיים משנות ה-60. דבר שני, כי מדובר בנושא שמשום מה גורם לכולנו, וכשאני אומרת "כולנו" אני כמובן מתכוונת אליי, לרצות לשתף, להתבכיין ולתהות על קנקנם של עוד מגוון נושאים הנוגעים בדבר.למשל, איך זה הגיוני שבמשך שנת הלימודים יש מאות מיליארדי ימי חופש, אבל בכל החופש הגדול, אין אפילו יום לימודים אחד? ואגב, ממה הילדים צריכים בכלל חופש?
''וממה הם צריכים חופש?'' כיתה ד'2 מבית הספר בבלי ירושלמי בתל אביב מסיימת שנה
צילום: גדעון מרקוביץ
ומה הקטע הזה עם קייטנות פרטיות? ואני אפילו לא מדברת על העלויות שוות לכל כיס שלהן (במקרה שלתוך כל כיס נפל ארנק ממטוס של אוליגרך), אני מדברת על הקונספטים הכאלה לא אמינים שהחלו עם הזמן. הבן שלי חזר לפני שבוע הביתה עם פלייר: "האמזונס הגיע לכפר סבא". אז בואו, לאכול סנדוויץ' שוקולד בלי הקשה ולצפות בדגי זהב בבריכה האקולוגית של הספרייה העירונית זה לא אמזונס. זה כאילו שאני אפתח עכשיו "קייטנת ים וגלישה" – בירושלים או "קייטנת מסורת בת"א" או "כיופים ונהנים" -בפ"ת"!
אבל אם יש דבר אחד שמוציא אותנו, ההורים, מהאיזון היחסי והופך אותנו מבני אדם על הספקטרום הנורמטיבי, לחמ"ל לשכת תעסוקה עם נגיעות של צוות בידור וכספומט אישי, זה כל מה שקשור לזמן המשותף המוגבר, בחברת האנשים הקצרים ומלאי האנרגיה שהבאנו לעולם - מה שמביא אותי לעוד מספר תהיות:
תהייה ראשונה: בבקשה בבקשה בבקשה תסבירו לי ברצינות, איך אותם רגעים קסומים שבהם הלב מתפוצץ מרוב אהבה, כשאת רק רוצה לחבק אותם, לנשום אותם ואפילו למות למענם, יכולים להתחלף במהירות למצב שבו את רק רוצה למות?
תהייה שנייה: לטובת פעילות משפחתית מאחדת, האם מישהו מהקוראים פה יכול להמליץ לי, היכן ניתן לרכוש מחצלת גדולה, שמשיה רחבה ופטיש 10 קילו לניפוץ סמארטפון אפילפטי, של ילד בן 11?
6,349 התראות הודעות ושידורים בשנייה, כאילו הפאקינג פנטגון השתלט לו על הקו!
מה קורה שם בגיל הזה, שהם הופכים למכונת תפוצה סלולרית?
מה נעשה בזמן הפנוי, אחרי שנשבור להם את המכשיר?
צילום: שאטרסטוק
ותהייה שלישית, ואחרונה: אז נניח שניתקנו אותם מה"שיטי פון" הזה, מעולה. ועכשיו, רק אלוקים או אודטה יעזרו ויגלו לנו - מה עושים בכל הזמן הפנוי הזה שנותר איתם?
ובכלל, לא נראה לי שחשוב כל כך מה אנחנו עושים עם הילדים שלנו, כל עוד אנחנו אוהבים אותם, משקיעים בהם נהנים מהם, ויודעים להעניק להם את מה שהם באמת צריכים: שהות כמה שיותר ארוכה אצל סבא וסבתא.
בברכת "הכול בסדר, טו-דו בום. ביי".
הכותבת היא אימא, אושיית רשת וגל גדות בשאיפה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם