אמא'לה הדתה: כך החילונים הופכים לחרדים
השכלה, חשיבה ביקורתית ומעט ענווה ביומרה להסביר את העולם, מעניקים חיסון כמעט ודאי נגד אמונות טפלות בנות 3000 שנה. הבעיה היא שההורים המודאגים לא מתאמצים לחסן את הילדים. תחת זאת, הם נלחמים על זכותם שלא לחנך את הדור הבא
אם סוקרים את העובדות היבשות, לא ברור מדוע התעוררה פתאום סערת ה"הדתה" של מערכת החינוך. תכנים מהסוג שנחשב פתאום מגונה כל כך, הם הרי לחם חוקם של ילדים מדורי דורות: מעשיות על חיות מדברות וגיבורי על, חלומות על שליטה באיתני הטבע, פנטזיות על עולם צודק וטוב יותר - כל אלה מלווים את כולנו מאז הפעם הראשונה שבה הקשבנו ל"כיפה אדומה" ועד לצפיה האחרונה באקס-מן. גם טקסים כמו תפילה והדלקת נרות, אינם משונים יותר מהמצאותיהן של גננות ומורות לאורך הדורות. אפילו הרעיון של הכרת המורשת הלאומית, מטורללת ככל שתהיה, אינו חתרני או מהפכני. על פניו, לימודי יהדות הם נדבך טבעי ואפילו ראוי במסכת השטויות החביבות שבהן אנחנו מלעיטים את ילדינו. על מה, אפוא, קמה המהומה?אבירי המאבק נגד ה"הדתה" - ואין הכוונה לעסקנים שמלבים את האש, אלא להורים ולמחנכים המודאגים באמת - יגידו כמובן שזו הצגה מעוותת של הבעיה. היהדות, להבדיל מסרטי פיקסאר, לא מסתפקת בבידור אלא מנסה לצוד נפשות. המעשיות התנ"כיות, קבלות השבת וסיפורי הצדיקים הם שער לעולם חשוך, אנטי פלורליסטי ושונא קידמה. מכאן, שחסימת התכנים האלה היא אקט לגיטימי של הגנה על הפלורליזם והקידמה.
כמה שעות מסורת יכולות לאיים על האופי החילוני-ליברלי של החברה הישראלית?
צילום: אבישג שאר ישוב
מצד אחד, כל מסגרת רעיונית ראויה וזקוקה לגבולות ולהגנה מפני רעיונות טורפים. מצד שני, הטענה הזו יכולה לשמש תירוץ לכל בריונות אידאולוגית, כך שצריך לבדוק את העובדות. האם לימודי המסורת היהודית במערכת החינוך הממלכתית, מתקרבים לנפח שמאיים על האופי החילוני-ליברלי של החברה הישראלית?
גם מבקריה החריפים של ה"הדתה", לא טוענים שמערכת החינוך הפכה דתית. לשיטתם, די בכמה שעות מסורת בשבוע, כדי להעמיד בסכנה את הנפשות הרכות וחסרות הישע. זו טענה קצת משונה, אם בוחנים את יחסי הכוחות בין תרבות המערב לבין היהדות. מצד אחד נמצא אחד השחקנים החזקים בתולדות האנושות, כוח שמוטט אימפריות והשתלט על ההגות, הבידור והכלכלה של מרבית העולם. מן העבר השני - דת מיושנת ומסורבלת, זניחה מבחינה כמותית (כפרומיל מאוכלוסיית העולם), שאיבדה זה מכבר אחיזה בקרב רוב בני עמה. איך בדיוק אמורות כמה שעות לימודי יהדות בשבוע להתגבר על הפער התהומי הזה?
פחות הדתה של הילדים ויותר התחרדות של הוריהם.
צילום: פלאש 90
למרבה הצער, התשובה היא שלא מדובר כאן במאבק תרבותי. ההורים שמבקשים להרחיק את סוכני היהדות מהגנים ומבתי הספר, לא חוששים שהדת תנצח פתאום את הנאורות. הם פשוט לא מכירים את הנאורות, או שמעולם לא טרחו להנחיל אותה לילדיהם. מבחינתם, תרבות המערב היא אייפד, בייקון וטלויזיה עם תרי"ג ערוצים. הם לא מגוננים על התרבות של ילדיהם, אלא על זכותם של הילדים לחיות בריק רעיוני, ללא שום מושג אודות הבסיס שעליו צמחו החופש, המדע, ההגות ואפילו הבידור המערביים.
אילו היה מדובר בהתמודדות אמיתית, שבה הצדדים מטילים למערכה את נשקיהם החזקים ביותר, איש לא היה טורח לטבוע את המילה המשונה "הדתה". ילד שלמד כיצד האדם החל לנצח מחלות כאשר הפסיק להתפלל והציץ במיקרוסקופ, יתפקע מצחוק אם סוכן של כוחות האופל יספר לו על סגולות הנחת תפילין. ילדה שקיבלה שיעור בתולדות עם ישראל, תסתכל ברחמים על מי שינסה לשכנע אותה שלימוד תורה או שמירת שבת מגנים על היהודים. השכלה, חשיבה ביקורתית ומעט ענווה ביומרה להסביר את העולם, מעניקים חיסון כמעט ודאי נגד אמונות טפלות בנות 3000 שנה. הבעיה היא שההורים המודאגים לא מתאמצים לחסן את הילדים. תחת זאת, הם נלחמים על זכותם שלא לחנך את הדור הבא.
הרעיון של הגנה באמצעות הסתגרות ואטימת אזניים אינו חדש. באופן אירוני, די להציץ לתוך הגטאות החרדיים כדי לראות קהילות אשר שכללו את הרעיון הזה לדרגת אומנות. מה שאנו רואים עתה, אם כן, הוא פחות הדתה של הילדים ויותר התחרדות של הוריהם, אנשים שאיבדו קשר עם הבסיס הרעיוני של תרבותם וממשיכים לגונן עליה באופן אוטומטי, כמו כת לכל דבר. אולי דווקא הזהות המוזרה הזו, בין שתי כתות מפוחדות ושטופות בערות, תקרב את הלבבות ותסייע לנו, חילונים ודתיים, לחיות יחד בשלום. אשרי המאמין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם