ראשי » חדשות » דעות

כששוברים שתיקה הופכים אותי לקלגס אכזר

כשיש צורך להזיז עניינים ולחולל שינויים, אני לרוב עומד מהצד, אבל המאבק ב'שוברים שתיקה' הוא לא פוליטיקה גדולה, מדובר בעניין אישי לחלוטין, מלחמה פרטית על שמי הטוב ועל שמם הטוב של חבריי לנשק. לאמת כידוע אין רגליים ולכן אני הפסקתי לעמוד מנגד

פעילי ארגון 'שוברים שתיקה' כבר רגילים ליחס העוין לו הם זוכים ובצדק, בכל מקום בארץ שבו הם מנסים להפיץ את סיפורי הבדים שלהם על אודות אכזריותם של לוחמי צה"ל, והדבר לא היה שונה גם בהרצאתם ביום חמישי האחרון. אך טבעי, השירות הצבאי בארץ הוא חובה, כמה מפתיע, גם לימנים וגם לשמאלנים ולכן כולנו מכירים את הצבא מבפנים. לנו, בארץ, אף אחד לא ימכור סיפורי מעשיות על צה"ל, הם יודעים זאת היטב, לכן הם מוקעים כאן בארץ ולכן הם גם מכוונים את עיקר מרצם לפעילות בחו"ל.

המיוחד בהרצאתם האחרונה, הוא שהיחס העוין הגיע אליהם, אפשר לומר, מבית. לא תלוש מהמציאות להתייחס לקיבוץ מזרע, שם התקיימה ההרצאה, כמעוז שמאל. מנעד ההצבעות בקלפי הקיבוצי נע, ברובו, בין יצחק הרצוג לזהבה גלאון ובכל זאת, רובם הגדול של חברי הקיבוץ מחו בתוקף על החלטת כמה מחבריהם להזמין ולשמוע את פעילי הארגון, שלקרוא לו ארגון שמאל, מסתבר, לא ממש עושה חסד עם השמאל.

הפגנה נגד הרצאה של שוברים שתיקה במזרע: (צילום: אורן עינב)

 

הנושא הזה נטחן עד דק וכל מילה נוספת מיותרת. שוברי השתיקה מרוויחים ביושר את כל השטנה המופגנת כלפיהם ולא על כך אני מבקש להתעכב. אני כן רוצה לכתוב מעט על מי שהגיע לקיבוץ מזרע כדי לקבל את פניהם: אביחי שורשן, מייסד ארגון 'האמת שלי', שהוזמן לקיבוץ על ידי כמה חברים כמענה להזמנת 'שוברים שתיקה'. הוא זה שעמד שם וסיפר את סיפורו, חידד וזיקק את האמת, זו שכולנו יודעים, על מוסר הלחימה של צה"ל והוא זה שדאג לתדלק את החברים במעט אמת בטרם הם נכנסים להרצאה שבבסיסה שקרים ועיוותים. אגב כך, הוא גם הזכיר לי מדוע בכלל אני מכיר ומוקיר את פעילותו ומדוע אני חלק מארגון 'האמת שלי'.

אני לא פעיל חברתי ולא משפיע סביבתי, מעולם לא הייתי כזה. מעולם לא היה בי דחף לשנות, להשפיע או להילחם על מה שחשוב לי. כי אם לומר בכנות, הדברים החשובים לי באמת, לא חורגים לרוב מדל"ת אמותיי ומסביבתי הקרובה, זוגיות, ילדים, פרנסה, אתם יודעים – הישרדות. דאגות גדולות של אנשים קטנים.

כשמדובר במלחמות על הדברים הגדולים, כשיש צורך להזיז עניינים ולחולל שינויים, אני לרוב עומד מהצד, מביט בגדולים ובחזקים ממני, בעלי האופי הדרוש, חדורי המוטיבציה ומלאי הלהט, מתמלא הערצה, עוקב בדאגה, מייחל להצלחתם שהיא גם הצלחתי, האיש הקטן, ומסתפק בכך, כי בכל זאת, אינני מוצא זמן בשגרת יומי לתקן תקלה קטנה ברכב, אז לתקן את העולם, כרגע, קצת גדול עלי. לא תכונה להתגאות בה, מודה. אך העובדה שכל כך הרבה אנשים חולקים איתי תכונה זו מקלה על הווידוי. עד שמישהו מחליט עבורי שזה עניין אישי לחלוטין. 

מישהו נלחם כדי לשנות את התפיסה הפוליטית הרווחת במדינה, שזו אגב מטרה לגיטימית, אך על מנת להניע את השינוי בו הוא חפץ, הוא הולך ומספר בכל העולם שאני, אני! קלגס המתאכזר לאוכלוסייה חלשה, משפיל ומבזה זקנים, נשים וילדים ללא כל צורך, יורה והורג, חובל ופוצע סתם כך, כי מתחשק לי.
 

אני, שבכל שירותי הצבאי בסדיר ובמילואים לא הרמתי יד על איש, גם אם קילל, צעק ורמס את כבודי ואת כבוד המדינה אותה אני מייצג במדים שלי, אני, שהפעם היחידה בה יריתי ופגעתי באדם, הייתה כשהוא החזיק בידו בקבוק בוער ואיים לשרוף אותי חיים, אני, שנצרתי את נשקי בכל כך הרבה הזדמנויות שבה ניסו לפגוע בי ובחברי רק על מנת שלא לפגוע בטעות בבלתי מעורבים, אני, שגם לו רציתי לפגוע ואפילו חשבתי שנכון לפגוע, היו פקודות שאסרו עלי במפורש לעשות זאת, אני הוא, לדבריו, אותו קלגס אכזר, חסר לב ומצפון שיורה והורג ללא הכרה, ונותני הפקודות שמעלי, לדבריו, הם מחוללי האכזריות הזו.

כמובן שלא אני בלבד, כל חבריי לפלוגה, לגדוד, לחטיבת הצנחנים ובעצם כל חייל בצה"ל, כולנו כלי בידי אותם ארגונים המתפרנסים מהכפשתנו ולא בוחלים גם בשקרים בוטים. בכוונה וביודעין הם עושים שימוש ציני בי ובחבריי לנשק על מנת לקדם את תפיסת עולמם האידיאולוגית, כאשר השאלה אם היא תפיסה מקובלת על רוב העם או לא, כלל לא רלוונטית.
 
לכן לא יכולתי לעמוד עוד מנגד, לשמוע אותם ולתפוס את הראש בתסכול, הפעם אני דבק באלה שעד עכשיו הסתכלתי עליהם כמעריץ מהצד, אלה היודעים להזיז הרים ממקומם, אוחז בשולי גלימותיהם ומנסה להיות חלק, מנסה לתת יד במלחמה הזו. עזבו אותי מקלישאות כמו "המלחמה של כולנו" אני לא שם. לא מדובר בפוליטיקה גדולה, מדובר בעניין אישי לחלוטין, מלחמה פרטית על שמי הטוב ועל שמם הטוב של חבריי לנשק, שלגמרי במקרה יש בה חשיבות לאומית מכרעת וחיונית כל כך לעם ולמדינה.

'האמת שלי' הינה חבורה של אנשים מופלאים, חיילי מילואים שאין להם באמת אג'נדה מלבד הפצת האמת על פעילות חיילי צה"ל ודרכי התמודדותם עם המציאות המבצעית הלא פשוטה. כי ידוע, למרבה הצער, שלאמת אין רגליים, והיא זקוקה לאנשים טובים ומסורים שיישאו אותה אל היעד ויפיצו אותה בכל מקום שבו השקר מנסה לאחוז.

הכותב הינו חבר בארגון 'האמת שלי'

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח