דאעש הובס, אך חלום המדינה האסלאמית לא נגוז
הכוח המניע את לוחמי שני הצדדים במלחמה בין חיילי צבא עיראק לבין דאעש עתיק כימי המאבק בין השיעים לסונים. הניצחון על מוסול הוא הישג גדול למדינה העיראקית, אך הוא איננו סוף פסוק במלחמה
הקוראן קובע שאללה הוא "מע אלצאבירין" – עם בעלי הסבלנות, וסבלנות בהקשר זה היא אורך רוח משולב בנכונות לסבול ולהקריב. האסלאם איננו מעודד פתרונות "אינסטנט", מידיים ועכשוויים, שכן "אלעג'לה מן אלשיטאן" – החיפזון הוא מן השטן, ואילו "אלצבר מן אלרחמן" – הסבלנות היא מהאל.
הפצצה של צבא ארצות הברית במוסול
צילום: AFP
הקרב על מוסול מציג את הכלל הזה במלוא עוזו. ההכנות של צבא עיראק נמשכו יותר משנה, שבה גויסו יחידות, עברו אימונים מיוחדים בלוחמה בשטח בנוי, פותחו אמצעים הנדסיים, שופרו מערכי המודיעין ושולבו עם כוחות זרים, איראנים מצד אחד ואמריקאים מצד שני. נוצר מצב של זהות אינטרסים בין ארה"ב ואיראן, שיחדיו ראו בדאעש סכנה לשתי המדינות.
הקרבות נגד המאחז בגדה המזרחית של החידקל החלו ב-17 באוקטובר 2016, כלומר לפני שמונה חודשים וחצי, וכוחות הממשלה סיימו לשחרר חלק זה בשלהי ינואר 2017. ב-19 בפברואר החל הקרב על החלק המערבי והוא מסתיים בשעות אלה, כאשר כיסי ההתנגדות האחרונים של דאעש מחוסלים, ואזרחים ששימשו כמגינים אנושיים משוחררים (אם לא חוסלו קודם בידי הצדדים הנלחמים).
לוחם עיראקי בזמן מבצע השתלטות מחדש על מוסול
צילום: AFP
ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, מרגיש בטוח ברחובות ההרוסים של מוסול, ומכריז מול כל מיקרופון על הניצחון הגדול, שללא ספק היה הישג חשוב של מדינת עיראק המחודשת. עיראק הצליחה להפעיל צבא ולוחמים שנלחמו בחירוף נפש בלוחמה קשה בשטח בנוי עבור מטרה שהם מאמינים בה, דבר שהוא כלל לא פשוט באזור שבו המדינה המודרנית נתפסת כיצור מדיני לא לגיטימי, וכאויבת אזרחיה.
מה, אם כן, היה הגורם שהכניס מוטיבציה כל כך גדולה בלבבות חיילי עיראק? התשובה טמונה במבנה העדתי של עיראק. הממשלה היא של הרוב השיעי, הצבא בעיקרו הוא שיעי ושולבו בו לאורך השנה האחרונה מיליציות מיליטנטיות של שיעים, ואילו דאעש הם סונים מיליטנטים, הרואים בשיעה סוג של כפירה. הסכסוך העדתי בין הסונה והשיעה שפרץ בשנת 632 לספירה, כלומר לפני כמעט 1400 שנים, הוא זה שעמד ברקע, והוא מה שנטע את המוטיבציה בקרב הלוחמים בשני הצדדים.
אזרחים עיראקיים מקבלים מים מהכוחות הלוחמים בעיר העתיקה של מוסול
צילום: AFP
הסכנה כרגע היא שחיילי צבא עיראק יחשדו באזרחי מוסול, שרובם הגדול סונים, בכך שהם שיתפו פעולה עם דאעש מאז שכבש את עירם ביוני 2014, ויתנקמו בהם באכזריות, שכן אין להם כרגע שום מגן בן עדתם. חיידר אל-עבאדי יזדקק לכל אנרגיית המנהיגות שלו כדי לוודא שצבאו לא יבצע טבח בתושבי מוסול ויטען שהם נרצחו בידי לוחמי דאעש.
חגיגות במוסול: "ניצחון על דאעש - בתוך שעות". צילום: רויטרס
אלא שאף על פי שמוסול נפלה בידי הממשלה העיראקית ודאעש הובס, הרעיון של "מדינת הח'ליפות" לא נגוז. רבים בקרב המיעוט הסוני בעיראק ייכנסו לשלב של המתנה לשעת כושר, שתגיע בעתיד הקרוב או הרחוק, כי "אללה הוא עם בעלי הסבלנות". ניתן להניח שלוחמים לא מעטים של דאעש הצליחו להימלט מהמצור על מוסול, והם נמצאים במקומות אחרים – בסיני, בלוב, באפגניסטן, בפיליפינים ועוד – כדי להקים בהם גרעינים מחודשים של מדינת האסלאם שתייצא את עצמה שוב דרך אמצעי התקשורת ואמצעי התחבורה. גם לוחמי דאעש מאמינים שאללה הוא עם בעלי הסבלנות, ולהם, כמו לאויביהם השיעים, יש הרבה סבלנות.
אזרחים עיראקיים ששוחרו מידי דאעש ליד המסגד ההרוס א-נורי, מוסול
צילום: AP
מדינת עיראק השיעית, הנתמכת בידי איראן השיעית, ניצחה בקרב על מוסול, ומדינת סוריה העלאווית כנראה תחסל את דאעש בבירתו א-רקה, אבל המלחמה בין הסונה והשיעה תימשך כל עוד יש בעולם שיעים וסונים. אמרנו סבלנות?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם