ראשי » חדשות » דעות

גבאי על הסוס עכשיו, ומה יהיה בעוד כמה חודשים?

בעבור הימין אבי גבאי הוא המועמד המזרחי שניצח את מפלגת העבודה, למתפקדי מפלגתו הוא האיש הלא מוכר שלא בהכרח מייצג את עמדותיהם, ובשביל נתניהו הוא יכול להיות דווקא נכס

אצל יורם הספר, ברחוב ישעיהו בירושלים, ישבו ביום שלישי בבוקר שישה או שבעה לקוחות. קולות השמחה שעלו משם התחרו בקלות עם המצהלות במטה אבי גבאי בדרום תל־אביב ערב קודם לכן. גם במספרה חגגו את ניצחונו של המועמד המזרחי. "סוף סוף אחד משלנו", אמר מישהו. "ראיתם איזה נחמד הוא. איזה איש. איזה נימוס", שיבחה השנייה. "הוא מדהים, מדהים, הלוואי שיצליח", התפללה השלישית.

שאלתי את הלקוחות אם הם גם יצביעו בעבור גבאי בבחירות הקרובות. "לא, לא, זה לא. אנחנו נתניהו והליכוד", ענו כולם כמעט פה אחד. ויורם הספר, שמכיר את נפש לקוחותיו עשרות שנים, הוסיף ש"גם אם הם כועסים על נתניהו, בקלפי היד שלהם הולכת אוטומט לערמת הפתקים של הליכוד".
   
במילים אחרות: בעיני האנשים מהימין הניצחון של גבאי לא נראה כמו ניצחון המועמד המזרחי במפלגת העבודה, אלא כמו ניצחון המועמד המזרחי על מפלגת העבודה. המותג המפא"יניקי גורר את המועמד לאחור כמו שהליכוד מושך את המועמד שלו קדימה. הסקרים שפורסמו ביום שלישי בערב מחזקים את השיח במספרה בירושלים. גבאי ממשיך את המשחק הפנימי שמתנהל בגוש המרכז־שמאל מאז הבחירות. אם העבודה בצרות, לפיד לוקח לה קולות. אם העבודה בכושר, היא לוקחת ממנו את הקולות בחזרה. הליכוד, המפלגות החרדיות, הבית היהודי, כולנו וישראל ביתנו צופים בעניין מרחוק. ליברמן, שהבחירות האחרונות העניקו לו מספר אדיר של מנדטים, שישה, אמר ביום שני ביהירות ש"כל העניין הזה בכלל לא מעניין אותי".

מה עושים? "כדי לנצח צריך להחזיר מלפיד את המנדטים שעברו אליו, ולקחת מהמחנה השני שישה מנדטים", חישב גבאי לפני הפריימריז. "זה לא כל כך קשה. צריך להתאים את השיח שלנו למצביעים, לדבר איתם בגובה העיניים. נכון שיש לנו מגבלה, אותם אנשים שקשה להם להצביע למפלגת העבודה, אבל לא נפתור את המגבלה עם מיקי רוזנטל או עם יאיר גרבוז, וגם לא בהתקפות על ביבי. ככל שתוקפים אותו יותר, כך אנשים יותר מתלכדים סביבו. אני אדבר עליו לטובה, אודה לו על עשר שנים. אולי הוא אפילו יקבל שם של רחוב", סיכם גבאי, גם כן ביהירות מה.

הבעיה עם בנימין נתניהו היא שהוא יכול לעשות היום שימוש לטובתו בכל טקטיקה שיתכננו נגדו. גבאי צודק, לפעמים נתניהו מטפח ואפילו מלבה את היריבות עם השמאל, התקשורת, הערבים ורשויות החוק, בונה מולם עימות אפקטיבי וכך יוצא נשכר וגם גורף קולות בקלפי, כמו בבחירות האחרונות. סביר להניח שנתניהו, שועל אלקטורלי וקמפיינר מעולה, ידע לתרגם לניצחון בבחירות גם את המחמאות שגבאי מתכוון להרעיף עליו. אגב, יאיר לפיד כבר עושה את זה, והיום הוא נראה ונשמע כמו פרסומת לג'ל, ולא כמו אופוזיציונר תקיף. בקיצור, הסיסמה "אוהבים אותך ביבי, בוחרים אבי (או יאיר)", לא תתפוס במקרה הזה, ואנחנו נישאר כנראה עם נתניהו והמדיניות הקטסטרופלית שלו עוד הרבה שנים.
   
ברגע זה גבאי על הסוס. העיתונים מעניקים לניצחון שלו בפריימריז סיקור בסדר גודל של מלחמת ששת הימים. תמונה שלו רוכב על אופניים חשמליים תופסת את העמודים הראשונים כאילו מדובר בפלא הנדסי. בני המשפחה שלו נודדים מאולפן לאולפן מאושרים ומחייכים כמו אנשים שזכו בפיס אחרי שהסירו את המסכה. הסקרים נוסקים בהתאם. השאלה היא מה יעשה גבאי כאשר ההתלהבות תשכך והוא ילך ויישכח קצת, וישקע בצרות היומיומיות של הפוליטיקה בעבודה ובכלל. איך הוא יתמודד עם יריבים קשוחים כמו עמיר פרץ ואראל מרגלית וידידים ערמומיים מסוגם של שלי יחימוביץ' ואיתן כבל. עמרם מצנע, כזכור, אסף את הציוד וברח משם כל עוד נפשו בו.

גבאי ניסה להרגיע. "מצנע איש תמים יחסית", הוא אמר לירחון 'ליברל' לפני חודש. "אני יודע להרביץ כשצריך, אבל היום המפלגה נראית אחרת מאשר בעבר. אין את כל הפואדים האלה. היתרון שלי הוא שלא מכירים אותי אישית. את האחרים מכירים ולא רוצים".

גבאי צדק. לא מכירים אותו, ולכן בחרו בו. החיסרון הפך ליתרון, אבל אי־הנוחות ממנו נותרה באוויר. נפגשתי לא מזמן עם גבאי לשיחה ארוכה בשכונה שלי. גבאי הוא סבבה. איש פשוט הליכות, חייכן ומשכנע. מבין כל הפוליטיקאים הוא מזכיר לי את אריאל אטיאס, האיש החביב ההוא מש"ס. ובכל זאת, משהו כאן זורם יותר מדי בקלות. גבאי שהיה ראש אגף התקציבים באוצר יצא למגזר הפרטי, ניהל את בזק והלך הביתה עם 52 מיליון שקל. זו לא התופעה שיחימוביץ', התומכת הגדולה של גבאי, נלחמה נגדה כל השנים? הדלת המסתובבת הזו בלי צינון ומשכורות העתק במשק שבו הפערים זועקים לשמיים? זו לא הריכוזיות הידועה? ובכלל, מי בכלל סופר סכומי עתק כאלה? מה קרה?
 

 
ולמה גבאי, שכל כך אוהב את מפלגת העבודה, לא הצטרף אליה אלא הקים את כולנו של כחלון? ומה הוא עשה במשך שנה שלמה בממשלת נתניהו שבה ישב? איש לא שמע, איש לא ראה. באופן אישי, אם הייתי מתבקש לבחור במועמד שראוי להנהיג את מחנה השמאל והמרכז לא הייתי בוחר בגבאי, ולא באיש מהמתמודדים האחרים בעבודה. אף אחד מהם לא מייצג את העמדות האמיתיות של השמאל הציוני ולא ראוי להיות ראש הממשלה. אילן גילאון הוא המועמד שלי, אבל הסיכוי היחידי שלו הוא לזכות בבחירות לראשות מרצ, וגם זה לא בטוח. 

מה שעבד מול מפלגת העבודה המיואשת, שחטפה את מי שלא הכירה והעמידה אותו בראש, לא יעבוד בהכרח מול הימין. ברגע זה גבאי לא מטריד את נתניהו. הצוללות וכלי השיט מטרידים אותו לדעתי הרבה יותר. האנשים שנכנסים היום לחדרי החקירות ביחידת להב 433 ונשלחים למעצר מבינים שמחכה להם המלצה לכתב אישום מצד המשטרה בסוף הדרך. השבוע סיפר לי אדם שהתוודע אל היחידה מה בדיוק הולך שם. איך הנחקרים מגיבים אחרי שהדלתות נטרקות; אילו חומרים שולפים להם לפתע שלושה חוקרים אחרי שנים וחודשים של מעקב אינטימי; איך הם נופלים בתרגילי חקירה פשוטים; ואיך הם מאבדים את האישיות בתוך דקות. רק שני אנשים, התחייב האיש שדיבר איתי, עמדו בחקירות הללו בלי להניד עפעף. הראשון הוא אריאל שרון. השני הוא יצחק אברג'יל.

נתניהו מכיר היטב את הנחקרים הללו. נתניהו גם יודע שהוא ייקרא לעדות בפרשת 3000. גבאי יכול לחכות. בינתיים הוא ילך ויישחק עד הבחירות כמו שקרה לרבים וטובים ממנו. אבל בכל זאת, נימה של דאגה (ואולי שמחה לאיד) מתגנבת השבוע לשיחות עם ראשי הליכוד. הם שואלים האם נקודת השבירה במפלגת העבודה לא יכולה לתפוס גם את המדינה ואת החברה שמתחילה למאוס בשחיתויות, בסכסוכים הפנימיים, ביוקר המחיה, בסיכון הדמוקרטיה, ובמשא ומתן שלא מתקדם לשום מקום? האם אין קומבינציה פוליטית שיקימו גבאי, לפיד, כחלון, משה יעלון ואחרים שיסחפו את הציבור? ועל הדרך, הבכירים בליכוד לא מפסיקים לברר את הליכי הבחירה לתפקיד היו"ר הבא, שאותו יבחר מרכז הליכוד, אם נתניהו ייאלץ ללכת. מבררים בשקט, אבל מבררים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי