לא צריך לחכות שנערות ונערים יגיעו לזנות
הצעות החוק שעברו בכנסת מהוות לקיחת אחריות של המדינה על הטיפול, המניעה והשיקום של נפגעי מעגל הזנות. אבל יש עוד דברים שאנחנו כחברה צריכים ויכולים לעשות
שלשום (ג') עברו בקריאה טרומית בכנסת שתי הצעות חוק שקשורות זו לזו: הצעת חוק "המאבק הלאומי בצריכת זנות, ומתן סיוע לשורדות זנות", הידועה גם בשמות הקליטים יותר "איסור צריכת זנות" ו"הפללת הלקוח" של הח"כיות זהבה גלאון ושולי מועלם (ושל עוד רבות ורבים שהעלו אותה בגרסאות שונות ובכנסות שונות); והצעת חוק "טיפול נפשי לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות" של ח"כ אורלי לוי אבקסיס, המאפשרת טיפול נפשי בחינם, קרוב לבית ובזמן סביר מהפגיעה לקטינ/ה. שתי ההצעות חשובות ומשלימות זו את זו.הצעת החוק הראשונה מעגנת בחוק את התפיסה שזנות היא ניצול ולא בחירה, או לכל הפחות היא בחירה מתוך סל אופציות מוגבל מאוד שנע בין "רע" ל"רע מאוד", ולכן על המדינה לאסור צריכת זנות, למנוע אותה על-ידי חינוך והסברה, ולסייע בשיקום של נשים וגברים בזנות. רוב מוחלט של מי שנמצאות ונמצאים בזנות היו ילדות/ים ונערות/ים שחייהן/ם עוצבו על ידי פגיעה מינית קשה שחוו בגיל צעיר, לעתים בבית שאמור להגן ולשמור.
ח''כ מועלם רפאלי. האחריות שלנו ציבור היא להיות המצפן של המדינה.
צילום: פלאש 90
פגיעות כאלו עשויות לגרום לנפגעות/ים לשנאה עצמית, לתפיסה שהערך העצמי שלהן/ם תלוי אך ורק בגוף שלהן/ם, ולפנייה לזנות כדי לקחת שליטה על חייהן/ם. במילים החדות של בוגרת סלעית: "למרות נסיבות החיים האומללות שלי, למרות שחוללתי מגיל צעיר, למרות שאף פעם לא חלמתי להיות זונה, האמנתי שבחרתי להגיע לזנות. בהתחלה ראיתי בזנות כוח, היה בה משהו מעצים. פתאום הייתה לי שליטה, שאף פעם לא הייתה לי. פתאום אני בוחרת למי לפתוח את הרגליים וכמה להרוויח מזה. פתאום יש לי משהו למכור. כל כך רציתי להיות סוף סוף בשליטה על החיים שלי, בעמדה שבה אף אחד לא יאנוס אותי או יחליט בשבילי".
הציטוט הזה ממחיש את הבחירה המאוד מוגבלת שיש בזנות, וגם את החיוניות של רכיב השיקום בהצעת החוק, רכיב שמטרתו היא להרחיב את האופציות שמהן אפשר לבחור, כך שיכללו גם "טוב", "סביר", "נורמטיבי". הימצאות בזנות היא תוצאה של נסיבות חיים, וכדי להבטיח חיים טובים למרות הנסיבות - צריך להקצות משאבים לשיקום.
אבל לא צריך לחכות שנפגעות ונפגעים יגיעו לזנות, שהיא סימפטום לפגיעה, כדי לאפשר להם טיפול ושיקום - אלא יש לטפל כבר מהשורש: לחתור למניעה וצמצום של פגיעות, ולטיפול מיידי ויסודי כשהן מתרחשות. הצעת החוק השנייה נועדה לשם כך. לפני פחות מחודש, אביגיל לביא ז"ל, שאורלי לוי אבקסיס הזכירה בהקשר להצעת החוק, שלחה יד בנפשה ושמה קץ למכאוביה בעקבות התעללות מינית קשה וארוכה שעברה. אחרי שנים של סבל שעיצבו את חייה, אביגיל הגיעה לבית רות – הוסטל לנערות, ובמילותיה - נולדה מחדש. הטיפול והשיקום בבית רות נתן לה הזדמנות במאבקה האמיץ לחיים מאושרים. אבל הכאב לא נגמר כשאת כבר לא קטינה, טיפול ושיקום בהמשך החיים, לא רק לקטינות וקטינים כמו בהצעת החוק, הם חיוניים על מנת להרחיב את האופציות עוד לפני ההידרדרות, וכדי להפוך את מי שהיו "נוער בסיכון" לנשים צעירות ולגברים צעירים עם סיכוי וסל רחב יותר של אפשרויות בחיים.
אילוסטרציה. לא צריך לחכות שנפגעות ונפגעים יגיעו לזנות.
צילום: שאטרסטוק
הקהילה הגאה מתגייסת עכשיו למאבק הצודק על הזכות לאמץ. זה מאבק חשוב בסמליות שלו לגבי הקהילה, ויש בו גם הזדמנות להטיל זרקור על הילדים השקופים בחברה הישראלית. בפועל, יש מעט מאוד אימוצים בישראל, רק כ-100 בשנה, והאוכלוסייה ה"מבוקשת" יותר לאימוץ היא תינוקות ופעוטות רכים, כאלו שעדיין אפשר "לתקן" – וכאלו נמסרים לאימוץ מעט מאוד. לעומתם, יש הרבה מאוד ילדים ונוער בסיכון – ילדים שהמבוגרים סביבם מתעללים בהם מינית, ילדות שחיות בסביבה מזניחה, נערים שגורשו מהבית בגלל נטייתם המינית, נערות שעברו אונס קבוצתי, טרנסים וטרנסיות שנדחקו לשוליים - והנסיבות הללו מציבות אותם, בין היתר, על מסלול ההידרדרות לזנות, או במילים מכובסות – "בסיכון" – בסיכון להיות המבוגרים שבשולי החברה - חסרי בית, מכורים, בזנות - או פשוט לחיות חיי סבל קצרים. צמצום ומניעת הסיכון הוא באמצעות בית חם ומיטיב, משפחה מתפקדת שמרעיפה עליהם אהבה – הטרוסקסואלית, גאה, חד הורית, באימוץ, בהוסטל או באומנה – מה זה משנה, העיקר שיקבלו את מה שהם זקוקים לו.
הצעות החוק שעברו בכנסת מהוות לקיחת אחריות של המדינה על הטיפול, המניעה והשיקום החיוניים כל כך במצבי סיכון, ומדגישות את האחריות החברתית של המדינה לדאוג שכל ילד וילדה יזכו לחיים ראויים, נטולי פגיעה והזנחה, במשפחה או בקהילה אוהבת ועוטפת. האחריות שלנו ציבור היא להיות המצפן של המדינה, ולצעוק כשצריך - גם למען שוויון בזכות להקים משפחה, וגם למען שוויון בזכות לחיים טובים עבור אלו שקולם לא נשמע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם