צמרת מערכת הביטחון מתנתקת מהעם, וזה מדאיג
דוד ביטן, בצלאל סמוטריץ' ויורם שפטל נחשבים בעיני רבים כפרובוקטורים, אבל טיעוניהם נגד הקצונה הבכירה משקפים אמת שהולכת ומבעבעת
בשכונה קוראים לזה "לא כוחות": אל מול ח"כ דוד ביטן, שטען כי "שב"כ רוצה לחזור הביתה בשלום" על רקע עמדת הארגון הביטחוני בפרשת המגנומטרים, התייצבו בבוקר יום שישי חמישה ראשי שב"כ בכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות'. בפנים מלאות עוצמה חשאית הציגו הראשים לשעבר דרישה פשוטה וחדה: "הפוליטיקאים חייבים להסיר את ידיהם מהארגון".
ביטן הוא פרובוקטור לא קטן, ואולי בשל כך הופעל כאן נוהג "זאב-זאב" - רק הפוך: כלומר, דווקא אמירה לגיטימית לגמרי שלו נענתה בהתנפלות חסרת מידתיות. חמור יותר מכך, הייתה זו תגובה אנטי-דמוקרטית. סליחה, ראשי שב"כ נכבדים, אם הפוליטיקאים, ובהם חברי הממשלה, יסירו ידיהם משב"כ - מי בדיוק יהיה אחראי עליו? הסתדרות המורים? שב"כ כפוף לממשלה, ומותר למתוח עליו ביקורת. דוד ביטן הוא נבחר ציבור, וזכותו לומר שראשי שב"כ רוצים לחזור הביתה בשלום. אף אחד לא קילל או גידף, שום דבר דרמטי. זו ביקורת לגיטימית, תתמודדו.
זאב זאב - דווקא אמירה לגיטימית לגמרי של ביטן נענתה בהתנפלות חסרת מידתיות.
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
אם היה מדובר באירוע חד-פעמי, אפשר היה לפטור אותו כאילו אינו מייצג את התנהלות הממסד הביטחוני הבכיר או פורשיו. אבל למרבה הצער והחשש, נראה שלא היא. לפני חודש הגיע הרמטכ"ל גדי איזנקוט לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לדיון בנושא השירות המשותף של חיילים וחיילות. לאחר הדיון ביקר ח"כ בצלאל סמוטריץ' את דברי הרמטכ"ל בוועדה במילים אלה: "הרמטכ"ל דקלם כמה סיסמאות, טען שהפקודה בסדר ושיש עבודת מטה לתיקון הפקודה. אני מוטרד". נעים? אולי לא ממש. לגיטימי? לחלוטין.
לא חלף זמן רב, וצה"ל השיב מהלומה לעבר חבר הכנסת הסורר: תחת הכותרת 'קצין בכיר בצה"ל נגד סמוטריץ'' תודרכו כתבים צבאיים למסור לקהל קוראיהם ומאזיניהם כי "לצערי, אחד מחברי הכנסת בחר להגיד שהרמטכ"ל דיבר בסיסמאות (...) לא נכון שהדברים ייאמרו לרמטכ"ל, לא בנוסח ולא באופן שבו נאמרו. היה נכון שלא היו נאמרים כלל".
כמו ח"כ ביטן, גם סמוטריץ' נהנה מיחסי ציבור גרועים בקרב קהלים רבים. אבל בדיוק כמו במקרה של ביטן, גם חבר הכנסת מהבית היהודי אמר משפט שמקומו בדמוקרטיה. התגובה שהשמיע הקצין הבכיר תואמת יותר רודנות צבאית שיש לה מדינה.
סמוטריץ'. משפט שמקומו בדמוקרטיה.
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
לפני כשבועיים השתתפתי בסיור עומק צבאי בשניים מהאזורים המסובכים ביותר ביהודה ושומרון. כמי שלא ידוע בסגידתו האוטומטית לקצינים, אני מודה שיצאתי מהסיור מלא התפעלות. הצבא עובד כמו מכונה משומנת, וכל הדרגים – מהחיילים הזוטרים ועד רמת מפקד החטיבה – עסוקים 24 שעות ביממה בהגנה על שלום התושבים היהודים ובשמירה על מרקם חיים ראוי לכל האזרחים בגזרה. ברוב מוחלט של הפעמים זה גם מצליח, הגם שאירוע טרור אחד כמו זה שהתרחש בנווה-צוף טורף את הקלפים וצובע הכול בשחור.
אם כן, צריך לומר בקול: ממש לא הכול שחור. כך למשל, כמעט אין מקרים של זריקת אבנים, ולא במקרה. מדיניות ברורה והחלטית של החיילים והמפקדים בשטח מייצרת הרתעה יעילה לאורך זמן. השאלה היא מה קורה כשעוברים את דרג מפקדי החטיבות, כשמגיעים לדרגות שמתערבבות באופן טבעי בפוליטיקה - הן פנים-צה"לית והן זו הארצית. שם יש כבר תחושה של נתק.
איזנקוט בכנס הרצליה. יותר מדי דיבורי הכלה, השתבללות, עצימות נמוכה וצריבה תודעתית.
צילום: גדעון מרקוביץ
לא נקצין ונאמר שיש כאן שני צבאות, אבל אכן יש חלק אחד הכולל חיילים וקציני שטח, וחלק שני שכולל קצינים בכירים שגם רוצים להיות פילוסופים ומחנכים. סגן הרמטכ"ל יאיר גולן הוא הדוגמה הקיצונית לכך: קצין שאמור להכין את הצבא למלחמה הבאה מתחיל לדבר על זיהוי תהליכים חברתיים כאלה ואחרים. מה זה עניינך? מי שמך?
הרמטכ"ל איזנקוט הוא אחד האנשים שהמדינה חייבת להם רבות, אבל צריך לומר שגם בתקופת כהונתו יש יותר מדי דיבורי הכלה, השתבללות, עצימות נמוכה וצריבה תודעתית. משהו באקדמיזציית יתר של מונחי הקצונה הגבוהה, שאולי גם קשור ל"מפקדי הפלזמות", לא משדר על אותו גל עממי שממנו מורכב הצבא. אני רוצה רק להזכיר לכולנו: הצבא הוא מראה של החברה הישראלית - ומה לעשות, זו נוטה לימין. האידיאולוגיה של חברי כנסת כמו דוד ביטן ובצלאל סמוטריץ' מייצגת את עם ישראל יותר מאשר דעותיהם של ראשי שב"כ על אירועי היום והשעה.
לקלחת הזו הצטרף השבוע גם עו"ד יורם שפטל, שבשני שידורי רדיו שונים כינה את הרמטכ"ל "שמן", ובאחד מהם אף הוסיף וכינה אותו "עלוב נפש שבכלל לא נראה כמו רמטכ"ל, אלא כמו פקידון שמן במחלקת הביוב של איזו עירייה". נו, את שפטל אנחנו מכירים לא מהיום, והדברים כמובן גסים ולא ראויים. אבל שפטל מייצג נקודת קיצון בחברה הישראלית שקצה בפער ההולך ונפער בין העם ולובשי המדים הזוטרים יחסית לבין הקצונה הבכירה והמנותקת.
מי שטרח לשמוע את אחת השיחות שבהן גידף שפטל את הרמטכ"ל היה יכול להבין ש-90 אחוזים ממנה עסק בנושא שאין ראוי ממנו – הפנסיות המופקרות לפורשי צה"ל. אפשר לזרוק על שפטל, על ביטן ועל סמוטריץ' עגבניות רקובות ולהכתירם בכינויי גנאי מעליבים - שיטה ידועה ובדוקה להשתקת ביקורת - אבל כדאי גם להיזהר. אמנם מדובר בסגנון בוטה וצעקני, אך זה עדיין לא אומר שאין בדבריהם אמת בסיסית. הפער בין העם וחייליו לבין קצינים ואנשי ביטחון בכירים בעבר ובמיוחד בהווה חייב להיסגר. אחרת, כדאי להתחיל ללמד בבתי הספר שלנו צפון-קוריאנית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם