ההצלחה של אשל, האתגר של נורקין
אחרי יותר מחמש שנים, מפקד חיל האוויר אמיר אשל יפנה בשבוע הבא את מקומו לטובת האלוף עמיקם נורקין. על הקדנציה המוצלחת של אשל וההכרעות הרבות שמצפות ליורשו
בשיאה של מציאות מקומית ואזורית המאופיינת באי יציבות, יתבצע בשבוע הקרוב שינוי משמעותי באחד מאיי היציבות הבולטים ביותר - חיל האוויר. לכאורה, חילופי מפקדים הם עניין שבשגרה, ובכל זאת - מדובר באירוע יוצא דופן: אמיר אשל, המפקד היוצא, מסיים קדנציה ארוכה במיוחד, ומוצלחת במיוחד; מחליפו, עמיקם נורקין, יידרש להכרעות מהירות בשלל נושאים, בתקופה שבה רבים סימני השאלה מסימני הקריאה.
הקדנציה של אשל, שתסוכם בוודאי בהרחבה, זכתה לפחות קרדיט ציבורי מכפי שראוי לה. בחמש ורבע שנותיו כמפקד החיל, ביצע אשל מהפכה שדומה לה ביצע רק בני פלד, אחרי מלחמת יום הכיפורים. אלא שבניגוד לפלד, שנדרש לשינויים כתוצאה מצלקות המלחמה, פעל אשל בהחלטה יזומה, שביקשה להעצים יכולות ולגשר על מגבלות.
השינויים שהוביל אשל התמקדו בחמישה תחומים עיקריים: הובלת הפעילות המבצעית החשאית של ישראל במזרח התיכון במה שמוכר בצה"ל כמב"מ (המערכה שבין המלחמות), בדגש על סיכול העברת אמל"ח לארגוני טרור; ארגון מחדש של המטה המבצעי בחיל האוויר - בדגש על חיבור בין מודיעין, מטרות ופצצות - כך שתפוקתו תגדל באלפי אחוזים בחירום; ביצוע שינויים הנדרשים כתוצאה מקליטת טכנולוגיה חדישה - ממטוסי F-35, דרך מל"טים מסוגים שונים ועד למערכות סייבר; הטמעת התפיסה הרב־שכבתית בהגנה האווירית, שכללה את הכנסתה של מערכת "קלע דוד" לפעילות מבצעית והקמת פלוגה נוספת של "כיפת ברזל"; והעמקת שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה, שבשיאו הוא פיקד בעצמו על הסיוע האווירי לכוחות גולני שנקלעו למצוקה בצוק איתן.
אבל השפעתו של אשל חרגה מגבולות חיל האוויר. הוא היה דמות משמעותית מאוד במטכ"ל, ואחד האלופים הקרובים ביותר לרמטכ"ל איזנקוט, שאף רצה בו כסגנו. אשל, שהעריך כי אין לו סיכוי להתמנות כרמטכ"ל, העדיף לפרוש כעת. ספק אם בכך הוא ייפרד מהשירות הציבורי. בעבר כבר הועלתה אפשרות כי יוצנח למוסד או למל"ל, אבל ייתכן כי דווקא תפקיד דיפלומטי - שגריר בוושינגטון או באו"ם - יהיה קרש הקפיצה שלו לאזרחות ואולי לפוליטיקה.
הסניוריטי של אשל - תולדה של גילו (58), ניסיונו ואופיו - העניקו לו משקל עודף לא רק בצה"ל, אלא גם מול גופי הביטחון האחרים, ומול הצמרת המדינית. הוא לא הסכים לקבל שום דבר כמובן מאליו, או כי "כך הוחלט"; לכל דבר היה חייב להיות הקשר וסיבה. אשל לא היסס להגיע לראש הממשלה, לשר הביטחון או לקבינט, להתווכח ולערער, ולעיתים קרובות גם לשכנע.
זה גם יהיה מבחנו הראשון של נורקין. הוא צעיר יותר (51), מנוסה פחות, ולמרות ביטחונו העצמי השופע - הוא יעמוד בסיטואציות לא פשוטות, שבהן יידרש לבלום לא מעט גחמות, ולעשות זאת בידיעה שבעת הנוכחית עלול להיות מי שיקרא לו "פחדן" או "הזוי". לחיל האוויר תפקיד ייחודי בביטחון המדינה, ומפקדו - מיום שני הבא, נורקין - הוא לא רק קבלן ביצוע אופרטיבי, אלא דרג אסטרטגי שלעיתים קרובות נדרש לא רק ל"אפשר" אלא גם ל"רצוי".
כמו לאשל, גם לנורקין יחסים קרובים עם הרמטכ"ל, שבחר בו לתפקיד משום שהוא משלב יכולות תכנון וביצוע גבוהות. השניים עבדו בצמוד כאשר איזנקוט היה ראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה, ונורקין - ראש מחלקת המבצעים בחיל האוויר (תפקיד שאותו הוא סיים רק לאחר תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007, שמיוחסת לישראל).
איזנקוט גם נותן לנורקין קרדיט רב על כך שכראש אג"ת הוא הוביל את מימושה של התוכנית הרב־שנתית של צה"ל ("גדעון"). אלא שהתוכנית הזאת מתעדפת במפורש את צבא היבשה, ונורקין יידרש עתה לחיות איתה כמפקד חיל האוויר בהיבטים של תקציב, אימונים, מלאים וכוח אדם.
ההחלטות שנורקין יקבל בתקופה הקרובה יעצבו את פני חיל האוויר לעשורים הבאים. על הפרק: שאלת ההצטיידות במטוסי F-35 נוספים, מעבר ל־50 שכבר סוכמו; החלפת צי המסוקים, ואפשרות רכישתם של מטוסי תדלוק ותובלה נוספים; סגירת בסיסים (רמת דוד ושדה דב) תוך שימור יתירות לחירום; צמצום אימונים בחלק מהטייסות ומעבר לסימולטורים, על רקע השינויים שצפויים כתוצאה מקליטת מטוסי החמקן; והקטנת כמות הטייסים במילואים.
אלה הם רק חלק קטן מהסוגיות, שכוללות עוד גם את בחינת היקפי ההפרטה הרצויה של המערך הטכני; אתגרים משמעותיים לשימור כוח אדם איכותי לא רק בצוותי האוויר, אלא גם בהגנה האווירית ובמערך המודיעיני; ואפילו שאלות ת"ש, דוגמת הסוגיה שעומדת כעת על הפרק - האם לסגור את שיכוני המשפחות בתל נוף, בחצור ובפלמחים.
לצד ההכרעות האלה יידרש נורקין להפעיל את חיל האוויר בסביבה מבצעית שמסתבכת בהתמדה. הנוכחות הרוסית עם מטוסים ומערכי נ"מ מתקדמים, והחשש שלמרות התיאום תיקלע ישראל לעימות עם רוסיה; הנוכחות המקבילה של ארה"ב, שמחייבת תיאום ובקרה הדוקים יותר; ההתעצמות של חיזבאללה, לרבות ברכיבי אמל"ח שמהווים אתגר לחיל האוויר; והאתגרים המבצעיים הקבועים של פעילות באזורים צפופי אוכלוסייה (עזה), שתחייב את חיל האוויר גם לפתח אמל"ח שיאפשר פגיעה מדויקת ביעדים בנויים תוך נזק אגבי מזערי ככל האפשר.
בשל חשיבותו של חיל האוויר, לנורקין יהיה בשנים הקרובות תפקיד מרכזי, ייחודי, בביטחון המדינה: בידיו תונח מעתה האחריות לכלי ההרתעה וההכרעה העיקרי של ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם